""רוב הישראלים עם חשבון בשווייץ מבוגרים מאד ומפוחדים"
עו"ד מאיר לינזן משבח את מנהל רשות המסים, משה אשר, על פגישתו עם ראשי הבנקים השווייצרים כדי להביא לחשיפת ישראלים המחזיקים חשבונות לא מדווחים – אך מבהיר: "לא מדובר בעבריינים הקלאסיים"" גלובס. 2.1.2015 .
האם לפי הגדרת הבחור אנו צריכים להבין שעבריינים קלאסיים הם עבריינים ממעמד סוציואקונומי נמוך?
כמו במקרה הזה:
"מסתמן: עסקה לנערים שהואשמו באונס ילדה
11 נערים מאזור המרכז, שהואשמו בביצוע עבירות מין קשות בבת 12, קרובים לחתום על הסדר טיעון מקל. עורכת הדין שלה דורשת פיצוי מקסימלי: "היא תשלם מחיר נפשי וכלכלי כבד בעוד הם ימשיכו בחייהם". בפרקליטות תומכים בדרישה שהואשמו בתחילת 2014 בביצוע אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים בכוח, פגיעה בפרטיות ועוד, קרובים לחתום עם הפרקליטות על הסדר טיעון פתוח שבמסגרתו התקבלו טיעוני הסנגורים להקל בעונשם בשל גילם הצעיר ומצבם הסוציו-אקונומי. בנוסף עורכת דינה של הילדה דורשת פיצויים בגובה 2.8 מיליון שקלים ובפרקליטות תומכים בפיצוי גבוה. בפרקליטות אמרו: "איננו מתייחסים להסדרי טיעון לפני הצגתם בבית המשפט". עסקת הטיעון תיחתם ככל הנראה בשל קשיים בראיות. " ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4566343,00.html
כנראה שמצבם הסוציואקונומי טוב אם מסוגלים לשלם פיצויים בסך 2.8 מליון שקל..
נו, מה זה כמה מליונים לעומת ה-75 מליון שקיבל פיצויים מפסגות..
"ההר הוליד כופר: חצי מיליון שקל תמורת סגירת התיק נגד רועי ורמוס
רשות ני"ע: ורמוס לא יישא באחריות פלילית כלשהי ■ לאחר תשלום הקנס, ורמוס יוכל לשוב ולכהן כנושא משרה בכירה בגוף מפוקח ■ ב-2010 נחשד ורמוס במעורבות בהרצת אג"ח ממשלתיות וקונצרניות בתיק הנוסטרו של פסגות" גלובס 23.7.2013
"רועי ורמוס עזב את פסגות
פרסום ראשון:
05.12.10 – 15:55
יקבל 75 מיליון ש"ח פיצויים" רשת ב'
http://www.iba.org.il/bet/?entity=694909&type=1
כמו החבר'ה מקיבוץ שומרת..
"פרשת האונס בקיבוץ שמרת אירעה בחודש אוגוסט 1988. במשך ארבעה ימים הפכה הקורבן, ילדת חוץ בת 14, למטבע עובר לסוחר. הנערים המעורבים השתמשו בה כאילו הייתה חפץ, והעבירו אותה מאחד לשני, תוך שהם מאיימים כי יפיצו עליה שמועות ברחבי הקיבוץ. הנערה האומללה אזרה אומץ והתלוננה, חרף ניסיונות הקיבוץ לשכנעה לוותר על כך…."ערכן של הנשים נמחק"
עילם מזכירה את קשר השתיקה, בה נהג הקיבוץ כשהתפוצצה הפרשה. "הנערה התלוננה לאחר שנפגעה בצורה אנושה, והקיבוץ ממש הקיא אותה ואת משפחתה מקרבו, עשה חרם, והגן על הבנים" Ynet.
http://www.ynet.co.il/articles/0%2C7340%2CL-3592503%2C00.html
"שנתיים לאחר שהפרשה נחשפה הוגש כתב אישום באונס נגד שמונה נערים. כתב האישום לווה בלחץ ציבורי למצות את הדין בפרשה זו. בשנת 1992 הם זוכו מחמת הספק על ידי השופט מיכה לינדנשטראוס בבית המשפט המחוזי בחיפה[1]. השופט טען כי גרסתה של הנאנסת לא אמינה:
"העדה עשתה עלי רושם של צעירה אינטֶליגנטית, בעלת כושר הבעה טוב, המוכנה נפשית היטב ל'מערכה' עם הסניגורים הנכבדים. מאידך, צר לי לציין, כבר בשלב זה, כי היו סתירות מהותיות ורציניות בעדותה של המתלוננת, סתירות אשר לא מצאתי להן הסברים מניחים את הדעת"" וויקיפדיה.
"פרקליטות המדינה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על זיכוים של ארבעה מהנאשמים: אופיר בארי, נדב ביטון, צפריר צביסון ואריק חזון. לאחר דיון בפני הרכב שכלל את נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר ואת השופטים מישאל חשין ואליעזר גולדברג הורשעו הארבעה פה אחד.[2] פסק דין זה נחשב ציון דרך בפסיקה העוסקת בפשיעה המינית…. בפסק הדין נאמר כי חובה על הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה לפני מגע מיני איתה. אם לא ניתן אישור כזה, קבעו השופטים, מדובר באונס. וכך כתב השופט מישאל חשין: "גבר היוזם מגע אישות עם אישה, עליו הנטל לבקש הסכמתה של האישה, ועליו הנטל לקבל הסכמתה. ורק במקום בו הסכימה האישה – באחת מדרכי ההסכמה המקובלות: בין מקובלות על בני-אדם בכלל ובין מקובלות על הגבר והאישה המיוחדים – ניתן לומר כי מעשה האישות נעשה בהסכמתה של האישה. ואם לא נתנה האישה הסכמתה – הסכמה מפורשת או הסכמה במשתמע – יהיה מעשה האישות שלא בהסכמה. במקום בו עולה ספק אם הסכימה האישה למעשה אישות – או אם לא הסכימה – המסקנה חייבת להיות כי מעשה האישות היה שלא בהסכמה, וממילא נעשה "שלא בהסכמתה החופשית" של האישה." "וויקיפדיה.
שורה תחתונה:
"לשם קביעת העונש חזר התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה, זה שבתחילה זיכה את הנאשמים. על נדב ביטון, אריק חזון ואופיר בארי נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל. על צפריר צביסון – 12 חודשי מאסר בפועל." וויקיפדיה.
קצב קיבל על אותו מעשה 7 שנים. בצדק.
"בינואר 2001 התראיינה הנאנסת בתוכנית הטלוויזיה של יאיר לפיד, ולראשונה נחשף בציבור שמה: יעל גרימברג. בראיון סיפרה שהיא אם חד הורית לשלוש בנות.[3] במהלך שנת 2007 חלה התדרדרות במצבה, ובנותיה נמסרו למשפחות אומנה. היא עצמה שהתה מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי. בנובמבר 2007 שלחה גרימברג הודעת ביפר לעיתונאי ובה היא הודיעה שבכוונתה להתאבד. עקב הודעת העיתונאי למשטרה נמצא בביתה מכתב התאבדות. גרימברג נמצאה, בחיים, מספר שעות לאחר מכן.[4]" וויקיפדיה.
.
|
