מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב:

וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט (נטוי) נָטָ֣יוּ רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן (שפכה) שֻׁפְּכ֥וּ אֲשֻׁרָֽי:

כִּֽי-קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה:

כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם:

בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם-אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ:

לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף-שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ:

יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב:

יָמִ֤יקוּ | וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ:

שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ:

לָכֵ֤ן | (ישיב) יָשׁ֣וּב עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ:

וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע-אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן:

הִנֵּה-אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ-חָֽיִל:

אַךְ-רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי:

וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל-הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים:

אִם-אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי:

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא) ה֣וּא בְעֵינָֽי:

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:

אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת:

אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן-בַּלָּהֽוֹת:

כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר | צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה:

כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן:

וַאֲנִי-בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ:

וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד-יְמִינִֽי:

בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי:

מִי-לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא-חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ:

כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר-לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם:

כִּֽי-הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל-זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ:

וַאֲנִ֤י | קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י-ט֥וֹב שַׁתִּ֤י | בַּאדֹנָ֣י יְהוִֹ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל-מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ:

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא) ה֣וּא בְעֵינָֽי:

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם: מזמור שלושה ושבעים.

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את

להבין מה היא האחרית, לא תמיד המקום שחושב אתה כי אחרית הוא, הוא אחרית.

אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:

ומה היא האחרית, מה הוא מקום האחרית בה יבין המשורר את אחריתם-

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל

יש זמן של סוף והתחלה שהוא כמעגל זמן  גדול/רחב יותר סביב מעגל זמן קטן/צר יותר ממנו שאתה מודד ונע בו בתודעה הנוכחית שלך ומשכך קובע את נקודת ההתחלה והסוף של כל דבר שנמדד בזמן, הזמן שלך בעולם הזה, או במקום מסוים שהגעת אליו והלכת ממנו, אותו הדבר עם החבר שלך, ארוע כזה או אחר, מקרה כזה או אחר וכו'.

ומפה אפשר לחשוב שוב,

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם:

אחריתם של מי..

ואיפה הראשית ואיפה האחרית..

הִנֵּה-אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ-חָֽיִל:

אַךְ-רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי:

וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל-הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים:

אִם-אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי:

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל (היא) ה֣וּא בְעֵינָֽי:

עַד-אָ֭בוֹא אֶל-מִקְדְּשֵׁי-אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם: תהלים- מזמור שלושה ושבעים.

הִנֵּה-אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ-חָֽיִל: 

כִּֽי-קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה: תהלים- מזמור שלושה ושבעים.

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: שְׁמַע אֱלֹהִים קוֹלִי בְשִׂיחִי מִפַּחַד אוֹיֵב תִּצֹּר חַיָּי: תַּסְתִּירֵנִי מִסּוֹד מְרֵעִים מֵרִגְשַׁת פֹּעֲלֵי אָוֶן: אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר: לִירוֹת בַּמִּסְתָּרִים תָּם פִּתְאֹם יֹרֻהוּ וְלֹא יִירָאוּ: יְחַזְּקוּ לָמוֹ דָּבָר רָע יְסַפְּרוּ לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים אָמְרוּ מִי יִרְאֶה לָּמוֹ: יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק: וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם הָיוּ מַכּוֹתָם: וַיַּכְשִׁילוּהוּ עָלֵימוֹ לְשׁוֹנָם יִתְנֹדֲדוּ כָּל רֹאֵה בָם: וַיִּירְאוּ כָּל אָדָם וַיַּגִּידוּ פֹּעַל אֱלֹהִים וּמַעֲשֵׂהוּ הִשְׂכִּילוּ:יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:  תהלים.

ברור לכל שההומו שנפשו נכרתה מעם ישראל ומקיים תועבות בירושלים, מחטיא את ישראל כשהוא מושל בישראל באישור ישראל, כמו אוחנה או כמו הורוביץ. הצבת ההומו בעמדת משילות על ישראל  למעשה מפילה את ישראל וישראל מאבד את ירושתו כשהוא מאשר את ההומו כמושל עליו, שהוא בוחר בו או שנבחריו בוחרים לצרף אותו ממשלה.

ומתוך המקום הזה אסור לערבים לעשות שלום עם המושלים בישראל כמאשר את השלטון הזה בישראל. יש מצב שערבים יאשרו שלום כזה מתוך עוינות לישראל כמבקשים לקיים את הפלתו של ישראל.

כמעשה של מאשרייך מתעים.

אך חשוב לזכור:

האישור הזה בא להפיל לא רק את ישראל אישור של מושלים ערבים את ההומואים כעושים שלום עימם בעת משילותם בישראל  למעשה מפיל באופן רוחני גם את הנמשלים הערבים.

שלום כזה במשילות כזאת למעשה מפיל גם ערבים וגם יהודים. שיש מושלים משני הצדדים שיש בינהם את השלום הזה , שלום רשעים, בעת שהם מחטיאים את העמים באזור באמצעות ההומו ככלי להשחית.