חודש שלישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה עצמאות.
|
אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי: נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר: תהלים- מזמור תשעה ושלושים. אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥יוַאֲנִי כְחֵרֵשׁ, לֹא אֶשְׁמָע; וּכְאִלֵּם, לֹא יִפְתַּח-פִּיו. וָאֱהִי–כְּאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-שֹׁמֵעַ; וְאֵין בְּפִיו, תּוֹכָחוֹת. כִּי-לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי; אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי. תהלים- מזמור תשעה ושלושים. אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי.פָּדָה נפשי (נַפְשׁוֹ), מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת; וחיתי (וְחַיָּתוֹ), בָּאוֹר תִּרְאֶה: איוב.עיצה זאת גם נאמרה על ידי הנביא עמוס: לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא:לעתים גם בעת ש: חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי: תהלים- מזמור תשעה ושלושים. בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁלא לדבר או להתלונן או לאמר כל דבר בעת שחם לבנו ובמחשבותינו מחשבות כעס המשולות לאש.. חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בעת כזאת יכולים לאמר דברים שאסור לאמר אותם ובמקום הזה לחטוא. לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה, הִיא:הַמַּשְׂכִּילהַחֲרֵשׁ, וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה: איוב.וַאֲאַלֶּפְךָ |
.