קמתי בבוקר,

בסבבה.

מישהו תלש את שמי מהדואר השאיר רק העלמה,

כתבתי בעט את שמי שוב.

ויצאתי לקול צעקות השכנה שאמרה שאני חולת נפש.

והלכתי לשוק.

בדרך חזרה ראיתי בחור  דוס נראה בגיל שמקבלים צו גיוס.

אמרתי לו תגיד, אתה מתגייס.

גיחך ואמר לא.

אמרתי לו תראה את אחיך נלחמים ולא תלחם עימם.

אמר לי אני אני מגן עליך.

כמשווה עצמו לבורא עולם.

(תחשוב מי הוא מגן דוד)

וזה הכעיס אותי.

השגעון גדלות כמדמה עצמו לעליון.

כלומד במקום ששוטפים מוחו.

אמרתי לו אתם לא לויאים ולא כהנים.

אין לכם אישור לברך את ישראל בשם הבורא כברכת הכהן.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.

לא אתה הוא האיש, דוס שאינו לוי כהן. לא אתה.

שתק.

(שלא תחשוב שלא ראיתי שאתה מקליט).

ואז, הילד המשיך בדרכו..

ויצא בחור מהישיבה מהמקלט עם צלחת אוכל ואכל  ראיתי אותו לפני מסתובב בשכונה..

(הייתי חייבת לוודא שהוא יפרסם את ההקלטה)

ואמרתי לו ולבני הישיבה אתם מקללים עצמכם כקללת קורח שנכנס למקום כהן והוא ועדתו נבלעה באדמה.

שדה תרומות עליכם, כנושאים חטא למות.

(עשיתי זאת בצעקות, הייתי חייבת לוודא שהוא ישמיע את ההקלטה)

(כמו האלה מקיבוץ עין גדי שלקחו את המים מהיעלים ולנמרים לא נשאר לאכול אז הם באו לאכול אדם בקיבוץ.. והמשיכו לשאוב והאדמה התייבשה גם בעומק והחול התפורר והבולענים שבלעו אותם).

בשורה התחתונה,

תחילה עלה הבחור הצעיר מהמקלט, אחר כך נכנסו שני מבוגרים למקלט ורק אחר כך עוד מבוגר עלה מהמקלט עם צלחת האוכל והתיישב ליד בחור שישב כל הזמן הזה ושנראה כשומר.

לא נראו עוד ילדים שמה.

יש התכנות שהוא שכב עם הילד הזה במקלט..

תבדקו את הפעילות שמה יודעי דבר..**

הוא היה ילד לבד עם המבוגרים האלה בשעה הזאת של עת לשוד צהרים.

ואני מזהירה אתכם יהודים לא לקבל את השגעת הזאת:

לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְהוָה וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב: כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת: הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל: שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְהוָה: ירמיהו.

למוסלם בדרך אמרתי שגם סבא שלי לא התגייס לצבא מצרים להלחם בישראל במלחמת העצמאות.

המצרים לא דרשו זאת מיהודים שנשארו בארצם לאחר הקמת המדינה, גם הסורים.

לא יעלה על הדעת שיהודי ילחם ביהודי.

אותו הדבר עם המוסלמים.

אם הדוס היה אומר לי שהוא לא מתגייס לצבא כי על פי דבר תורה לא נכון לקבל פקודה מהומו ושהצבא מושחת,

הייתי אומרת לו- שהוא אחלה גבר.

ברור שגולדנקרוף יאסור עליו לאמר לו זאת כדי שאוחנה לא יתהפך עליו ויקח לו את התקציב שלקח את הכסף מהעניים.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב: כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן: מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ:וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וּכִתְבוּאַת יָקֶב:וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד: במדבר.

לדוסית אמרתי שהיא נראית כמו ערביה , אמרה לי למדו מאיתנו, אמרתי לה לא נכון והבאתי את מקרה רבקה,

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָֽל:  וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִֽי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַֽהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּֽס:בראשית.

צעיף משמש לכיסוי הכתפיים ולא לכיסוי הראש.

כל הדרך עם העבד לפני שרבקה ראתה את יצחק, הכתפיים שלה לא היו מכוסות.

היא כיסתה בצעיף לא בכיסוי ראש. לא בגדים ארוכים..

אמרה לי שאני אלך לרב.. לא היא האשה לדבר על כך.

אמרתי לה דבורה היתה שופטת ונביאה בישראל ורחל היתה רועת צאן אביה ומפה אני אומרת לה שאם הרב של היה שומע על רות ובועז בלילה לפני שהתחתנו וזאת בהנחיית רות על פי נעמי ללמד את רות למצוא בחור על פי מנהגי ישראל-  הוא היה צועק גוועלד.

ומוסלמים אני אומרת על פי תורת ישראל הנוהגת לכסות פניה היא אשה זונה, כדי לכסות על בשתה:

וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ: וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה: וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ: בראשית.

אני טוענת שמנהג כיסוי הפנים בא מהמקום הזה: