וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָֽאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָֽאָדָֽם: בראשית.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְהוָה לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְהוָה לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר: תהלים.

ומשכך לא נכון במקרה זה להביא בדין את השומר.

ומשכך:

לזכות ישראל יאמר:

שבורא עולם אמר למשה שהוא לא ינהיג את העם לאחר פרשת מי המריבה משה שאהב את העם אמר ככה לבורא עולם:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ: כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר:  יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:  אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: במדבר.

יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:  אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

משה דאג לעם שלאחר מותו לא יהיה להם רועה שיוביל אותם בהמשך דרכם,

בורא עולם נשמע למשה וציווה עליו לסמוך את ידו של יהושע בן-נון:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:  וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:

וזאת לעיני העם שהם גם הוא ידע בבטחה שיהושע הוא הממשיך את משה כדבר בורא עולם:

וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

לאחר מות משה אלה היו מדבריו הראשונים לעם:

וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

ישראל חזר לפה לאחר 2000 שנות גלות.

מבחינה תורנית עם ישראל חזר לפה כצאן שאין לו רועה.

לזכות עם ישראל יאמר.

עם ישראל לאחר עבדות מצרים חזר שבורא עולם  הוליך אותו קוממיות. לא כך בחזרתו זאת.

לזכות ישראל יאמר.

עם ישראל חזר לפה שהרועים אותו הם לא נבחרי בורא עולם כמו משה ויהושע:

לזכות ישראל יאמר.

אולי הגיעה העת שנדבר על כך..

ישראל, אי אנא אתה הולך..

קריאת כיוון.

בדק בית.

וזאת לפני שאנחנו פותחים במצעד האשמות ביום של אחרי המלחמה או בעת המלחמה.

שזאת גם מחשבה המנחה את ועדת החקירה:

רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל–הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י אַל–תָּס֥וּר מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ:  לֹֽא–יָמ֡וּשׁ סֵפֶר֩ הַתּוֹרָ֨ה הַזֶּ֜ה מִפִּ֗יךָ וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה לְמַ֙עַן֙ תִּשְׁמֹ֣ר לַעֲשׂ֔וֹת כְּכָל–הַכָּת֖וּב בּ֑וֹ כִּי–אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת–דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל: אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה.

רַק֩ חֲזַ֨ק וֶֽאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ כְּכָל–הַתּוֹרָ֗ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י

לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔יל בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ:

כִּי–אָ֛ז תַּצְלִ֥יחַ אֶת–דְּרָכֶ֖ךָ וְאָ֥ז תַּשְׂכִּֽיל:

בשם מי באת לנחול בארץ. באיזו זכות התנחלת בה. באיזו זכות אתה תובע את הארץ הזאת. בדברו של מי אתה דורש את ירושלים השלמה, בשם מי אתה תובע לגרש ערבים.

אפשר גם לחקור בכיוון הזה:

כמו כן אם יש פרצות בגדר אז צריך לבדוק גם בכיוון של הברחת סחורות (גם כאלה פגות תוקף, במקום לחובב לעזה) מהארץ לעזה ולהפך ואם כך לחקור גם בכיוון של תשלום שוחד לתצפיתנים ומפקדיהם על עצימת עיין… אפשר גם לחקור בכיוון של שידור מהונדס של המצלמה למסך של התצפיתנים, כמו הקרנה של וידאו מיום אתמול למסך ממנו רואה התצפיתנית. הנוף הוא אותו נוף..

באם היתה עצימת עין מוסכמת בשעות מעבר מוסכמות של עובדים וסחורות עליה נודע לסינוואר ומשכך תיזמן את הפריצה, תצלומי לווין היסטוריונים של גוגל יכולים להוכיח זאת.

זאת היתה התקפה מאסיבית שהיתה צריכה להראות לפחות עשר דקות לפני ההגעה של אלפי מחבלים שרצו מעזה לגדר.

כמובן שכל דברי הם באם.. ואינם האשמה או הוצאת דיבה…

אגב:

אני טוענת שיש לבחון שוב את מסקנות ועדת אגרנט בענינו של דדו:

"ב-1 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות בצבאות מצרים וסוריה. עקב הערכה מודיעינית שגויה ושיקול דעת לקוי של מקבלי ההחלטות, ננקטו בצה"ל צעדים מצומצמים בלבד, לא בוצע גיוס מילואים מלא, וההערכה הייתה כי פתיחת מלחמה היא "בסבירות נמוכה". בשעות הבוקר המוקדמות של 6 באוקטובר (יום הכיפורים) השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום והוא ביקש לגייס מילואים ולהנחית מכה מקדימה, אלעזר נפגש ביוזמתו עם שר הביטחון, משה דיין, וראש הממשלה, גולדה מאיר. אולם שר הביטחון, משה דיין, האמין כי מלחמה לא עתידה לפרוץ וחשש מההשלכות המדיניות של מכה מקדימה ולכן לא אישר גיוס מילואים רחב היקף ולא אישר הנחתת מכה מקדימה. אלעזר הורה, על דעת עצמו, על גיוס מילואים מצומצם, שהחל ב-5 באוקטובר." וויקיפדיא.

דדו סיים את מלחמת יום כיפור בניצחון מוחץ נגד צבאות גדולים יותר מצבא ישראל הן מבחינת כח אדם והן מבחינת כח של אמצעי לחימה וזאת בתשעה עשר יום.