שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִידָה בָּךְ; יִשְׂרָאֵל, אִם-תִּשְׁמַע-לִי.
לֹא-יִהְיֶה בְךָ, אֵל זָר; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, לְאֵל נֵכָר.
אָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ– הַמַּעַלְךָ, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם;
הַרְחֶב-פִּיךָ, וַאֲמַלְאֵהוּ.
וְלֹא-שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי; וְיִשְׂרָאֵל, לֹא-אָבָה לִי.
וָאֲשַׁלְּחֵהוּ, בִּשְׁרִירוּת לִבָּם; תהלים- מזמור אחד ושמונים נקרא בשחרית ליום חמישי.
צריך לחשוב על כך שמזמור זה נאמר על הדוכן בבית המקדש בעת שישראל היה נכון ומשכך בנה את בית המקדש כעם, כדור ששומע לבורא עולם אך מזכיר כל בוקר בתפילתו את חטא אבותיו כלומד מחטאי אבותיו לא לעשות כמוהם וזוכר ומזכיר מה קרה כשלא שמעו.. ומה קרה בעת דור בית המקדש כששמעו.
יִשְׂרָאֵל, אִם-תִּשְׁמַע-לִי:
אם ישראל ישמע לבורא עולם אז:
לֹא-יִהְיֶה בְךָ, אֵל זָר;
וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, לְאֵל נֵכָר:
והמשוואה ההפוכה באם לא ישמע:
וְלֹא-שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי;
וְיִשְׂרָאֵל, לֹא-אָבָה לִי.
ושלא שמע:
וָאֲשַׁלְּחֵהוּ, בִּשְׁרִירוּת לִבָּם;
מתפילה זאת נלמד גם מה יקרה באם ישמעו:
לוּ–עַמִּי, שֹׁמֵעַ לִי; יִשְׂרָאֵל, בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
כִּמְעַט, אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ; וְעַל צָרֵיהֶם, אָשִׁיב יָדִי.
מְשַׂנְאֵי יְהוָה, יְכַחֲשׁוּ-לוֹ; וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם.
וַיַּאֲכִילֵהוּ, מֵחֵלֶב חִטָּה; וּמִצּוּר, דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
לוּ–עַמִּי, שֹׁמֵעַ לִי;
אז:
כִּמְעַט, אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ; וְעַל צָרֵיהֶם, אָשִׁיב יָדִי.
אויביו שלא שמעו לבורא עולם יהיו רזים, חלשים,
מְשַׂנְאֵי יְהוָה, יְכַחֲשׁוּ-לוֹ;
לעומתם ישראל ששמע לבורא עולם יזכה לזה:
וַיַּאֲכִילֵהוּ, מֵחֵלֶב חִטָּה; וּמִצּוּר, דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.
בדור הזה מתפילת ניתן ללמוד מה כבר קרה בעת ששמעו וזאת מדבר שלמה:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, אֵת כָּל-הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה, הַזֹּאת; קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה, מִכְּרֹעַ עַל-בִּרְכָּיו, וְכַפָּיו, פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וַיַּעֲמֹד–וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל: קוֹל גָּדוֹל, לֵאמֹר. בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל, אֲשֶׁר דִּבֵּר: לֹא-נָפַל דָּבָר אֶחָד, מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אֲבֹתֵינוּ: אַל-יַעַזְבֵנוּ, וְאַל-יִטְּשֵׁנוּ. לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ, אֵלָיו–לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה, אֶת-אֲבֹתֵינוּ. מלכים.
בתפילתו של שלמה הוא אמר ככה:
וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה, אֶת-אֲבֹתֵינוּ.
ובחזרה לעניינו, למזמור ליום חמישי שנאמר על הדוכן כמזכיר גם בימים טובים, בימים נכונים את חטאי ישראל בדורות הקודמים כזוכרים כשומרים לעשות כאשר ציוונו ולא כאשר לא ציוונו או כאשר שאסר עלינו כדי לא ליפול שוב לעוד גלות לעוד חורבן.
אבותינו בחרו להשאיר תפילה זאת גם בימים שבאו לאחר חורבן הבית, תפילה זאת מקויימת בתפילת שחרית עד עצם היום הזה.
זה יפה.
עדותיך נאמנו – לימודי תהלים. |