וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת–מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם–נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי: אַל–נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד–בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת–מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ:שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

גדעון בקש ממלאך יהוה שיוכיח לו שבאמת הוא כזה, וזאת כי כל אדם יכול לאמר מה שהוא, אך צריך בחינה, צריך לבחון את האדם שאומר מה שהוא ןלא ככה סתם.

גדעון קיבל את ההוכחה כפי שכתוב בהמשך ועשה מה שנדרש ממנו וקמו עליו אדם: 

 וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל–יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת–בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת–מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר–עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם | תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם–אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד–הַבֹּ֑קֶר אִם–אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ: וַיִּקְרָא–ל֥וֹ בַיּוֹם–הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ:וְכָל–מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל: וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו: וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל–מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם–ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם: וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל–הָאֱלֹהִ֑ים אִם–יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת–גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל–הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי–תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: וַיְהִי–כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת–הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן–הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם: וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל–הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל–יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא–רַק–הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי–נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה–טָּֽל: וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי–חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וגם במקרה הזה הוכיח גדעון לעם שבורא עולם שלחו לעשות זאת, גם כמענה לעם שזעק לבורא עולם לתשועה מהמדינים:

וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה–אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל–לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת–אַרְצָֽם: וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת–אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי: וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל–זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל–נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ–לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף–מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.