היש בלתך גואל,ומבלעדי אסיר תקווה.יהודה הלוי.אסיר תקווה כמחכה לישועה. ישועה מהגואל שאין בלתו..את הישועה של הגואל הזה והתקווה לזה שלעתים אנו כאסירים בחכיון לה, ומקווים רק לה:יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: ישעיהו.בגלות אתה כאסיר, אתה אסור לשוב לארצך, למקומך עד ש.. ומשכך הגלות היא כמשל לבית כלא.צריך לחשוב על אסיר תודה.גם מהסוג הזה:וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, קְרָא לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן, קִנְאָה גְדוֹלָה. וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל-הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה: זכריה.וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.אסיר תודה של אלה.. וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם– וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:יש האומרים שגם בעת הזאת שאנו בארץ הזאת בלי תשועת הבורא המסתיר פניו מעמנו, אנו נחשבים כגולים. זה נכון. זה מזכיר את סוף עת שפוט השופטים: וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם, אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. בעת הזאת יצאו נעמי ובעלה ושני ילדיה לשדי מואב. וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו: וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי–בָנָ֣יו | מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי–מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ–שָֽׁם: רות.בסופו של יום נעמי שבה עם כלתה לארץ שאמרה לה כך: וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל–תִּפְגְּעִי–בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל–אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי: בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ: רות.וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי:שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ– אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:
|
.