| פרק ראשון- הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י.
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר–יְהוָ֗ה אֶל–זְכַרְיָה֙ בֶּן–בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן–עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר: קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עַל–אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף: וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
| קָצַ֧ף
צריך לחשוב על המילה קצף שהיא יותר בהקשר של כעס ולא בהקשר של קצף לאמבט בשפה המדוברת בישראל בעת הזאת. |
אַל–תִּהְי֣וּ כַאֲבֹֽתֵיכֶ֡ם אֲשֶׁ֣ר קָרְאֽוּ–אֲלֵיהֶם֩ הַנְּבִיאִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֤וּבוּ נָא֙ מִדַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים (ומעליליכם) וּמַֽעַלְלֵיכֶ֖ם הָֽרָעִ֑ים וְלֹ֥א שָׁמְע֛וּ וְלֹֽא–הִקְשִׁ֥יבוּ אֵלַ֖י נְאֻם–יְהוָֽה: אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַיֵּה–הֵ֑ם וְהַ֨נְּבִאִ֔ים הַלְעוֹלָ֖ם יִֽחְיֽוּ:
| תראה,
דוד המלך היה משיח.
כל המשוגעים של חב"ד מחכים וגם מאמינים שמלובביץ' הוא המשיח והמשיח שלהם מת והם מחכים שישוב מהמתים.
היה יותר הגיוני אם היית דורש את תקומתו מהמתים של דוד שהיה עבד של בורא עולם שנביא בורא עולם משח אותו.
מלובביץ כמו דוד כמו שמואל שהמליך אותו היה ככל הבשר, רוח שהלך ולא ישוב.
זרע דוד חי וקים ולא דוד בעצמו.
בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר–יְהוָ֗ה אֶל–זְכַרְיָה֙ בֶּן–בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן–עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר: קָצַ֧ף יְהוָ֛ה עַל–אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף: וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: אַל–תִּהְי֣וּ כַאֲבֹֽתֵיכֶ֡ם אֲשֶׁ֣ר קָרְאֽוּ–אֲלֵיהֶם֩ הַנְּבִיאִ֨ים הָרִֽאשֹׁנִ֜ים לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֤וּבוּ נָא֙ מִדַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים (ומעליליכם) וּמַֽעַלְלֵיכֶ֖ם הָֽרָעִ֑ים וְלֹ֥א שָׁמְע֛וּ וְלֹֽא–הִקְשִׁ֥יבוּ אֵלַ֖י נְאֻם–יְהוָֽה: אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַיֵּה–הֵ֑ם וְהַ֨נְּבִאִ֔ים הַלְעוֹלָ֖ם יִֽחְיֽוּ: זכריה.
מי משח את מלובביץ' למשיח..
באיזו זכות אתה קובע שמלובביץ' הוא המשיח..
מלובביץ לא היה כהן וההתיחסות אליו היתה כהתיחסות לרב קדוש. וזה חטא. |
|
אַ֣ךְ | דְּבָרַ֣י וְחֻקַּ֗י אֲשֶׁ֤ר צִוִּ֙יתִי֙ אֶת–עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הֲל֥וֹא הִשִּׂ֖יגוּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיֹּאמְר֗וּ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַ֜ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔נוּ כִּדְרָכֵ֙ינוּ֙ וּכְמַ֣עֲלָלֵ֔ינוּ כֵּ֖ן עָשָׂ֥ה אִתָּֽנוּ: בְּיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לְעַשְׁתֵּֽי–עָשָׂ֥ר חֹ֙דֶשׁ֙ הוּא–חֹ֣דֶשׁ שְׁבָ֔ט בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר–יְהוָ֗ה אֶל–זְכַרְיָה֙ בֶּן–בֶּ֣רֶכְיָ֔הוּ בֶּן–עִדּ֥וֹא הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
רָאִ֣יתִי | הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה–אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל–ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים: וָאֹמַ֖ר מָה–אֵ֣לֶּה אֲדֹנִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י אֲנִ֥י אַרְאֶ֖ךָּ מָה–הֵ֥מָּה אֵֽלֶּה: וַיַּ֗עַן הָאִ֛ישׁ הָעֹמֵ֥ד בֵּין–הַהֲדַסִּ֖ים וַיֹּאמַ֑ר אֵ֚לֶּה אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח יְהוָ֔ה לְהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּאָֽרֶץ: וַֽיַּעֲנ֞וּ אֶת–מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה הָֽעֹמֵד֙ בֵּ֣ין הַהֲדַסִּ֔ים וַיֹּאמְר֖וּ הִתְהַלַּ֣כְנוּ בָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה כָל–הָאָ֖רֶץ יֹשֶׁ֥בֶת וְשֹׁקָֽטֶת: וַיַּ֣עַן מַלְאַךְ–יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עַד–מָתַ֗י אַתָּה֙ לֹֽא–תְרַחֵ֣ם אֶת–יְרוּשָׁלִַ֔ם וְאֵ֖ת עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר זָעַ֔מְתָּה זֶ֖ה שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה: וַיַּ֣עַן יְהוָ֗ה אֶת–הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִחֻמִֽים:
| וַיַּ֣עַן יְהוָ֗ה אֶת–הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִחֻמִֽים:
הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י |
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה: וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל–הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה:
לָכֵ֞ן כֹּֽה–אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת (וקוה) וְקָ֥ו יִנָּטֶ֖ה עַל–יְרוּשָׁלִָֽם:ע֣וֹד | קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥ינָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת–צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם:
| וַיַּ֣עַן מַלְאַךְ–יְהוָה֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עַד–מָתַ֗י אַתָּה֙ לֹֽא–תְרַחֵ֣ם אֶת–יְרוּשָׁלִַ֔ם וְאֵ֖ת עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר זָעַ֔מְתָּה זֶ֖ה שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה: וַיַּ֣עַן יְהוָ֗ה אֶת–הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִחֻמִֽים: וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה: וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל–הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה: לָכֵ֞ן כֹּֽה–אָמַ֣ר יְהוָ֗ה שַׁ֤בְתִּי לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ בְּֽרַחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת (וקוה) וְקָ֥ו יִנָּטֶ֖ה עַל–יְרוּשָׁלִָֽם:ע֣וֹד | קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥ינָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהוָ֥ה עוֹד֙ אֶת–צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירוּשָׁלִָֽם:
צריך לחשוב על כך שהמדינה ברשות אולמרט ופרס לא עזרה לערים שנפגעו במלחמות , הם השאירו את מגרש הפיצוי והעזרה לנפגעים מנדבנים כמו נוחי דנקנר שנתנו להם את תפקיד המפצה לאחר המלחמה.
יש מצב שהוא ביקש ושאולמרט הסכים לתת לו את תפקיד הבעלים, האלהים האחרים שתופש את מקומו של בורא עולם ביחס לתושבי עיירות הפיתוח.
די מעניין שהמדינה עזרה מהר מאוד לקיבוצים אך לא לערים כמו מעלות ושדרות ולא הפקירה אותם לנדבנים שאין להם תשועה.
צריך לחשוב על כך שהמדינה נקטה אוזלת יד בפיצוי הצוללים שנשלחו על ידי הצבא לצלול בקישון. |
|