כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ- תחשבו על הדבר, במקרה רבין ולאה- פרשת מטות מסעי- נדר אשה.

לימודי תורה- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות- – מעודכנת שבעים ושש.

וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה: אִישׁ֩ כִּֽי-יִדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לַֽיהֹוָ֗ה אֽוֹ-הִשָּׁ֤בַע שְׁבֻעָה֙ לֶאְסֹ֤ר אִסָּר֙ עַל-נַפְשׁ֔וֹ לֹ֥א יַחֵ֖ל דְּבָר֑וֹ כְּכָל-הַיֹּצֵ֥א מִפִּ֖יו יַֽעֲשֶֽׂה: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.

איש אם ידור נדר הוא חייב להקים את דבר הנדר, מבחינה משפטית הוא אחראי על מוצא שפתיו ונושא בדין ומי האיש הזה ככתוב בספר שמות:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָֹה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהֹוָה: כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָֹה: הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: שמות:

כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה

במקרה נשים זה לא אותו הדבר מבחינת נשיאה בדין , בעול, גבר כמושל בביתו מושל על בתו ואשתו בביתו:

אשה בבית אביה:

וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי-תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַֽיהֹוָ֑ה וְאָֽסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ: וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת-נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל-נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל-נְדָרֶ֔יהָ וְכָל-אִסָּ֛ר אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם: וְאִם-הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל-נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם וַֽיהֹוָה֙ יִֽסְלַח-לָ֔הּ כִּֽי-הֵנִ֥יא אָבִ֖יהָ אֹתָֽהּ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.

כשבת נודרת נדר יש לאב את האישור להתיר את נדר בתו :

וְאִם-הֵנִ֨יא אָבִ֣יהָ אֹתָהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל-נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛יהָ אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם

ואם לא הניא אותה ביום שמעו אותה נודרת יש לקיים את הנדר

וְשָׁמַ֨ע אָבִ֜יהָ אֶת-נִדְרָ֗הּ וֶֽאֱסָרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽסְרָ֣ה עַל-נַפְשָׁ֔הּ וְהֶֽחֱרִ֥ישׁ לָ֖הּ אָבִ֑יהָ וְקָ֨מוּ֙ כָּל-נְדָרֶ֔יהָ וְכָל-אִסָּ֛ר אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם:

ואם לא יקום ככתוב האב נושא בעוונה:

וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ:

אותו הדבר כשהאשה היא אישה של איש ככתוב:

וְאִם-הָי֤וֹ תִֽהְיֶה֙ לְאִ֔ישׁ וּנְדָרֶ֖יהָ עָלֶ֑יהָ א֚וֹ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל-נַפְשָֽׁהּ: וְשָׁמַ֥ע אִישָׁ֛הּ בְּי֥וֹם שָׁמְע֖וֹ וְהֶֽחֱרִ֣ישׁ לָ֑הּ וְקָ֣מוּ נְדָרֶ֗יהָ וֶֽאֱסָרֶ֛הָ אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ יָקֻֽמוּ: וְ֠אִ֠ם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֘ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת-נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָֽסְרָ֖ה עַל-נַפְשָׁ֑הּ וַֽיהֹוָ֖ה יִֽסְלַֽח-לָֽהּ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.

גם במקרה זה נושא הבעל בעוון אם הנדר לא יקויים כאב גם הבעל:

אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין-אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ:

הבעל כראש, גם מהסיבה הזאת:

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: בראשית.

וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו

וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה

לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:

האיחוד של גבר ואשה זאת למעשה הרכבה כמו מה שאתם קוראים – פאזל, האשה היא החלק החסר שעם האיחוד בין איש לאשה הוא יוצר יחידה אחת שלמה שהגבר הוא הראש ומשכך המושל וגם הנושא באחריות כמושל בביתו, על אשתו ובנותיו ובניו איתו, במקרה בניו כאמור , בן נחשב בן ביתו של אביו מבחינת נשיאה בעול הוא זכר עד גיל עשרים, מגיל עשרים בנים נושאים בעול שלהם עצמם:

אלמנה וגרושה נושאות בעול נדריהן, ככאלה, אביהן לא נושא בעול חטאיהן לאחר שהתגרשו והתאלמנו:

וְנֵ֥דֶר אַלְמָנָ֖ה וּגְרוּשָׁ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ יָק֥וּם עָלֶֽיהָ:

האשה הזאת לא חוזרת לבית אביה כנעוריה מהבחינה הזאת.

צריך לחשוב על הדבר מהבחינה הזאת:

וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:

מבחינת פרנסה, בת כהן שעל שולחן אביה תרומות הקדשים, היא חוזרת כנעוריה לבית אביה אם התאלמה או התגרשה בתנאי שזרע אין לה, אין לה ילדים מבעלה, הילדים שלה מבעלה אסורים לשולחן הזה וגם היא במקרה כזה, לא שבה כנעוריה.

.

וְאִם-בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה אֽוֹ-אָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר עַל-נַפְשָׁ֖הּ בִּשְׁבֻעָֽה: וְשָׁמַ֤ע אִישָׁהּ֙ וְהֶֽחֱרִ֣שׁ לָ֔הּ לֹ֥א הֵנִ֖יא אֹתָ֑הּ וְקָ֨מוּ֙ כָּל-נְדָרֶ֔יהָ וְכָל-אִסָּ֛ר אֲשֶׁר-אָֽסְרָ֥ה עַל-נַפְשָׁ֖הּ יָקֽוּם: וְאִם-הָפֵר֩ יָפֵ֨ר אֹתָ֥ם | אִישָׁהּ֘ בְּי֣וֹם שָׁמְעוֹ֒ כָּל-מוֹצָ֨א שְׂפָתֶ֧יהָ לִנְדָרֶ֛יהָ וּלְאִסַּ֥ר נַפְשָׁ֖הּ לֹ֣א יָק֑וּם אִישָׁ֣הּ הֲפֵרָ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה יִֽסְלַח-לָֽהּ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.

וְאִם-בֵּ֥ית אִישָׁ֖הּ נָדָ֑רָה

אשת האישה נדרה נדר על ביתה ולא על נפשה שלה ומשכך גם בעלה מחויב לקיים את נדר אשתו כמו במקרה נדר חנה אם שמואל:

וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה:וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ: שמואל.

הנדר שנדרה חנה קויים גם על ידי בעלה:

וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו: וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ: וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם: וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ: שמואל.

דבר אלקנה לחנה לקיום הנדר שנדרה:

שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ

ולסיכום:

כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ: וְאִם-הַֽחֲרֵשׁ֩ יַֽחֲרִ֨ישׁ לָ֥הּ אִישָׁהּ֘ מִיּ֣וֹם אֶל-יוֹם֒ וְהֵקִים֙ אֶת-כָּל-נְדָרֶ֔יהָ א֥וֹ אֶת-כָּל-אֱסָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֑יהָ הֵקִ֣ים אֹתָ֔ם כִּֽי-הֶחֱרִ֥שׁ לָ֖הּ בְּי֥וֹם שָׁמְעֽוֹ: וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ: אֵ֣לֶּה הַֽחֻקִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת-מֹשֶׁ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִשְׁתּ֑וֹ בֵּֽין-אָ֣ב לְבִתּ֔וֹ בִּנְעֻרֶ֖יהָ בֵּ֥ית אָבִֽיהָ: פרשת מַּטּ֔וֹת- מַסְעֵ֣י.

כָּל-נֵ֛דֶר וְכָל-שְׁבֻעַ֥ת אִסָּ֖ר לְעַנֹּ֣ת נָ֑פֶשׁ אִישָׁ֥הּ יְקִימֶ֖נּוּ וְאִישָׁ֥הּ יְפֵרֶֽנּוּ:

וְאִם-הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם אַֽחֲרֵ֣י שָׁמְע֑וֹ וְנָשָׂ֖א אֶת-עֲוֹנָֽהּ:

תחשבו על הדבר, במקרה רבין ולאה.

היה פעם חוק שאסור להחזיק דולארים ותפסו את לאה רבין אשת ראש הממלשה עם דולארים- בעלה יצחק רבין זכרו לברכה- נשא בעוונה, התפטר מהממשלה. אחלה גבר היה יצחק רבין.

חשבתם פעם על יוכבד האמא, שבנתה את התיבה לבנה, תיבה לשלח את בנה על הנילוס כדי שיחיה. לאחר מכן שלחה את בתה מרים להשגיח: יש מחשבה על כך שתיבת משה כתיבת נח.- לימודים מפרשת ואלה שמות.

וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ וְלֹֽא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃

וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃ פרשת ואלה שמות.

יֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ וְלֹֽא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

יוכבד, אם משה ואהרן ומרים.

חשבתם פעם על יוכבד האמא, שבנתה את התיבה לבנה, תיבה לשלח את בנה על הנילוס כדי שיחיה. לאחר מכן שלחה את בתה מרים להשגיח: יש מחשבה על כך שתיבת משה כתיבת נח.

וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ: שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ: לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי: עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה: משלי.

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ פרשת ואלה שמות.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ

וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ

וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃

ברגע הזה מרים אחות משה פנתה בדיבור לבת פרעה, לבת המלך שנתן את ההוראה להרוג את בכורי ישראל:

וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃ פרשת ואלה שמות.

וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

לנוכח ידיעתינו שבורא עולם השם שם לאברהם כששינה את שמו מאברם לאברהם ואותו הדבר גם ליעקב ששמו שונה לישראל ולנוכח העובדה שבת פרעה (שבורא עולם הכה את אביה) היא זאת שהשמה שם למשה, מאוד מענין שהשם שהשמה בת פרעה לגדול הנביאים, לאדם שהגיע הכי קרוב לבורא עולם בעולם הזה, הוא שם שהתקבל ולא שונה–

THE NAME MOSHE HAVE MEANING IN HEBREW

THE MEANING OF THE NAME MOSHE IS – PULLED FROM THE WATER

SO THE RIGHT NAME FOR MOSHE IN ENGLISH IS POLL

אין אדם בעולם הזה היודע את שמה של בת פרעה, גם של זאת שמשתה את משה מן המים וגם של זאת שהיתה אשתו הראשונה של שלמה, זאת שהיתה נכונה, שנבנה לה אולם כאולם המשפט של שלמה.

פרשת וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל- בחמר ובזפת- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע: וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם חָצֵר הָאַחֶרֶת מִבֵּית לָאוּלָם כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה: מלכים.

אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע:

וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה:

גם לדבורה היה אולם משפט:

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט: שופטים.

משירת דבורה וברק:

לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְהוָה: רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ: מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה: עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם: שופטים.

ובהמשך:

חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ: שופטים.

למרות שיעקב כעס על לוי ושמעון שנקמו בשכם וחמור על שאנסו את אחותם ולאחר אונס זה בקשו להתחתן עם דינה בתמורת האיפשור ליעקב לסחור בארץ ולמרות דאגתו של יעקב שלא יוכל לעשות זאת לאחר נקמה זאת, בני יעקב הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם.

וַיֵּֽלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶׄתׄ־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם׃ וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֨יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָֽחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֨יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַֽהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֨הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה׃ פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

בני יעקב הלכו לרעות צאן אביהם בשכם, לאחר הפרשה הזאת שאנסו את דינה:

וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃ וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ׃ וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל־חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח־לִ֛י אֶת־הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה׃
וְיַֽעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶֽחֱרִ֥שׁ יַֽעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם׃ וַיֵּצֵ֛א חֲמ֥וֹר אֲבִֽי־שְׁכֶ֖ם אֶֽל־יַעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתּֽוֹ׃ וּבְנֵ֨י יַֽעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת־בַּֽת־יַעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵֽעָשֶֽׂה׃
וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם׃ וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֨רֶץ֙ תִּֽהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵֽאָחֲז֖וּ בָּֽהּ׃ וַיֹּ֤אמֶר שְׁכֶם֙ אֶל־אָבִ֣יהָ וְאֶל־אַחֶ֔יהָ אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁ֥ר תֹּֽאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן׃ הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר תֹּֽאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
וַיַּֽעֲנ֨וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֜ב אֶת־שְׁכֶ֨ם וְאֶת־חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם׃ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַֽעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃ אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּֽהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃ וְנָתַ֤נּוּ אֶת־בְּנֹתֵ֨ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת־בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח־לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד׃ וְאִם־לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת־בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ׃
וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן־חֲמֽוֹר׃ וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֨עַר֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו׃ וַיָּבֹ֥א חֲמ֛וֹר וּשְׁכֶ֥ם בְּנ֖וֹ אֶל־שַׁ֣עַר עִירָ֑ם וַֽיְדַבְּר֛וּ אֶל־אַנְשֵׁ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹֽר׃ הָֽאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵֽשְׁב֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת־יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת־בְּנֹתָם֙ נִקַּֽח־לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם׃ אַךְ־בְּ֠זֹאת יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָֽאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִֽהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֨נוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים׃ מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל־בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵֽשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ׃ וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶל־חֲמוֹר֙ וְאֶל־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ כָּל־יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֣עַר עִיר֑וֹ וַיִּמֹּ֨לוּ֙ כָּל־זָכָ֔ר כָּל־יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֥עַר עִירֽוֹ׃
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵֽי־בְנֵי־יַ֠עֲקֹב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל־הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר׃ וְאֶת־חֲמוֹר֙ וְאֶת־שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָֽרְג֖וּ לְפִי־חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת־דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ׃ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל־הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם׃ אֶת־צֹאנָ֥ם וְאֶת־בְּקָרָ֖ם וְאֶת־חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר־בָּעִ֛יר וְאֶת־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ׃ וְאֶת־כָּל־חֵילָ֤ם וְאֶת־כָּל־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת׃
וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֨נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַֽאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶֽאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃ וַיֹּֽאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַֽעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ׃ פרשת וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֖ב.

למרות שיעקב כעס על לוי ושמעון שנקמו בשכם וחמור על שאנסו את אחותם ולאחר אונס זה בקשו להתחתן עם דינה בתמורת האיפשור ליעקב לסחור בארץ ולמרות דאגתו של יעקב שלא יוכל לעשות זאת לאחר נקמה זאת, בני יעקב הלכו לרעות את צאן אביהם בשכם. הכבשים אכלו שם. לא היתה בעיה לאחר נקמה זאת.

ברבות הימים שבט לוי הוא השבט הנבדל לעבוד בקודש וממנו הכהונה.

ולא לשכח הכל נהיה בדברו של בורא עולם גם הדבר הזה ותוצאותיו.

למחשבה:

וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃ וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּֽת־יַעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לֵ֥ב הַֽנַּעֲרָֽ׃ וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל־חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַֽח־לִ֛י אֶת־הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה׃ פרשת וישלח יעקב.

וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

דינה היתה בת יחידה לאביה ויעקב ובניו ובתו ונשותיו הגיעו לשכם אחרי שחזרו מארם לארץ, דינה הלכה לנסות למצוא לה חברות (ברור שלאור היום), ובמקום הזה ראה אותה שכם ואנס אותה לאור היום:

וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ׃

יש התכנות שבנות שכם, בנות כנען, היו במקום ראו ושמעו ולא עשו דבר.

כשכהן מוליד לאשה לא בתולה, הוא משחית זרעו במשמעות שהנולד לא כהן- כהן נבדל מהלוי בכך שהוא עובד בקודש- בכל מקרה אין עבודה בקודש.

כשכהן מוליד לאשה לא בתולה, הוא משחית זרעו במשמעות שהנולד לא כהן.

על פי תורתינו איש השוכב את זכר משכבי אשה, הוא תועבה שנכרתה נפשו מישראל.

כנפש האב נפש הבן כנלמד מספר יחזקאל.

הבן הזה לא ישראל ולא רק, אסור לבנות ישראל.

הזכר הזה גם יכול להיות זכר שיש לו אשה, אך גם עושה משכבי זכר ומשכך גם ילדיו של זה תועבה לישראל.

על פי חוקות אשת איש, כשאדם מזריע בבעולת בעל שהוא אינו האיש שלה כמו במקרה פונדקאית בעולת בעל- הילד ממזר. והאשה הפונדקאית נטמאה.

חוק בעולות הבעל הוא לכל הגויים.

הזרע שלעצמו הוא המטמא,

בנות שעושות ילדים מתרומת זרע,

אם אתם רוצות ילד יהודי, חייב תורם יהודי ואסור שיהיה הומו.

שִׁכְבַת-זָ֑רַע- פרשת הטמא והטהור.

מצוות ודינים גם מלמדים אותנו על אורחות שהיו מותרים ונהוגים בישראל.

אני טוענת שפאות המיובאות מארצות הגויים האוכלים חזיר ושיקוצים הם טמאות לבנות ישראל.

שימת הפיאות האלה על ראש הנשים היא כשימת טמא ונגיעה בטמא.

אני טוענת שלא ניתן לטהר שיער כזה.

השיער של אוכלות החזיר והשיקוצים ממהותו הוא טמא כי הוא צמח (גדל) מטמא.

כעור מת שנולד מן החי (ולא מן הצומח) העור הזה משול לנבלה טמאה שכל נגיעה בה מטמאת וחייבת בתהליך טהרה של הנוגע בה בהתאם לחוקת תורתינו.

למחשבה:

"לזקיק השיער יש צורה של פקעת – bulb, ולתוכו נכנס מבנה דרמלי הנקרא dermal papilla – זוהי רקמת חיבור תחוחה, עשירה בכלי דם, המספקת לשערה חמצן וחומרי מזון וחשובה בהתפתחות השערה עצמה. הרס של רקמה זו יביא להרס של השערה עצמה. התאים אשר יוצרים את פקעת השערה הם תאי מטריקס, כאשר תאי המטריקס הקרובים ביותר ל-dermal papilla הם תאים גרמינטיביים – שכבה המכילה גם את המלנוציטים של השערה. השערה עצמה מורכבת משלושה חלקים – ליבה (מדולה), קורטקס, וקשקשים דמויי רעפים המסודרים עם הפנים החוצה" וויקיפדיא.

כי נפש כל בשר – דמו הוא- עדכון.

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

אכילת דם היא אסורה גם של בהמה כשרה לאכילה, אך מדבר תורה זה נלמד שנפש כל בשר היא בדם:

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא

בהמות טמאות אסורות לאכילה אפילו אם שרפת את כל הדם שלהם, כי הטמא במהותו טמא, בדמו טמא, והטמא הזה אסור גם בנגיעה לאחר מותו:

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם: מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: ויקרא.

וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:

ומה קורה למי שנגע:

וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב: וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: ויקרא.

הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

מצוות ודינים גם מלמדים אותנו על אורחות שהיו מותרים ונהוגים בישראל.

תראה אני חשבתי על זה,

מבחינת רומנים בעבודה, במקומות העבודה שעבדתי בהם גברים "נשואים" (אין דבר כזה גבר נשוי אשה לא נושאת גבר, הוא נושא אותה) נטו לנהל רומנים עם בעולות בעל יותר מכאלה שלא בעולות בעל. מבחינה יחסית מהנשים שניהלו רומנים עם גברים "נשואים" בעבודה היו כ-90 אחוז בעולות בעל וכעשרה אחוז שאינן בעולות בעל.

אשה נשואה לרוב נוטה להאשים את האשה שניהלה רומן עם בעלה ולא את בעלה.

האשה הזאת מתייחסת לבעלה כאדם נרפה וכקורבן לאשה שפיתתה אותו להרוס את בייתה. והיא רואה באשה הזאת כסכנה לבית שלה.

ברור שהיא תסיר אשמה מבעלה. אם היא תאשים אותו לא יהיה לה תרוץ להשאר איתו והיא תשכנע עצמה שבעלה אנוס.

אצלנו בתורה היו גרושין ויש מצוות בדבר. המצוות והדינים בדבר מלמדים אותנו על האורחות שהיו מותרים ויחס חוקתי גם לאורחות האלה שהיו מקובלים בימי קדם:

כמו שאסור לך לשכב משכב שכבת זרע עם בת אמך גם שהיא מולדת חוץ יענו הבת של אמא שלך מבעלה השני ולא מאביך.

מפה נלמד שהיו נשים שהתגרשו מבעליהן גם שהיו ילדים בסרט והתחתנו בשנית ומשכך החוקים בענין אחים מהסוג הזה.

תמר ואמנון היו בן ובת של אותו אב ומשכך היא לא נחשבת מולדת חוץ ביחס אליו. ברור שגם מקרה תמר ואמנון נחשב חטא גילוי עריות של אמנון, אמנון אנס את אחותו. ומשכך הומת.

ממקרה זה נלמד שהיה ריבוי בנשים כשם שדוד הרבה לא כשם ששלמה הרבה ויש חוקים בענין כזוגיות ותולדה כזאת שמקבלות באורחות ישראל והחקיקה בענינם.

אצלנו בתורה הם פחות נטו להתגרש, היו להם פלגשים גם לדוד היו פלגשים גם לאברהם היתה פילגש. פילגש זאת לא מערכת יחסים אסורה, פלגש לא עושה מעשה תועבה, אשה בעולת בעל ששוכבת עם איש שאינו בעלה עושה מעשה תועבה.

בשורה התחתונה הסכנה של אשה נשואה היא מאשה נשואה אחרת.

על פי דת משה וישראל בעלך לא נחשב בוגד או מפר ברית שהוא הולך עם אשה אחרת, הוא לוקח אשה או פילגש על פניך אך עדין הוא לא מגרש אותך.

דוד המלך לא הפר ברית נשואין שלקח לו עוד נשים ופלגשים.

על פי דת משה וישראל אשה נחשבת מפרת ברית באם שכבה משכב שכבת זרע עם איש שאינו בעלה.

וזאת עילה לגירושין.

לא כך הפילגש. אין שבועה לפילגש והפילגש לא בעולה.

והיא לא נשבעה לו.

גם זאת:

פרשת ויצא יעקב- לאה כמתברכת משיפחתה.

נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י

האנס הזה (הקיבוצניק) והזה (החמאסניק), הנאנסת הזאת והזאת- מעודכן.

האנס הזה (הקיבוצניק) והזה (החמאסניק), הנאנסת הזאת והזאת.

האנס הזה (הקיבוצניק) והזה (החמאסניק), הנאנסת הזאת והזאת:

זעזוע גדול בישראל ובקרב הגויים על אינוסי הנשים במתקפה של חמאס.

אני לא מוצאת הבדל בין האונס הקבוצתי שאנסו בני קיבוץ שומרת לבין האונס במתקפת החמאס.

ברור שאין הבדל בין האנס הזה לאנס הזה ואין הבדל בין הנאנסת הזאת לנאנסת הזאת.

גם בישראל נאנסות ונאנסים נשים וגברים בבית כלאים, לצורך הענין, בתי הנפש הם גם בתי כלאים, כמו ששבי הוא בית כלאים.

אותו משפט לשניהם בישראל.

למשל מקרה המלחמה של ישראל בשבט בנימין שמבניו אנסו את הפלגש והשבט סירב להסגיר בנים אלה ומשכך עפ ישראל נלחם בשבט בנימין ואף נדר נדר לא לתת מבנותיו לבני שבט בנימין.

יְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמֶ֖לֶךְ אֵ֣ין בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י | אִ֣ישׁ לֵוִ֗י גָּ֚ר בְּיַרְכְּתֵ֣י הַר–אֶפְרַ֔יִם וַיִּֽקַּֽח–לוֹ֙ אִשָּׁ֣ה פִילֶ֔גֶשׁ מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָֽה: וַתִּזְנֶ֤ה עָלָיו֙ פִּֽילַגְשׁ֔וֹ וַתֵּ֤לֶךְ מֵֽאִתּוֹ֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יהָ אֶל–בֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַתְּהִי–שָׁ֕ם יָמִ֖ים אַרְבָּעָ֥ה חֳדָשִֽׁים: וַיָּ֨קָם אִישָׁ֜הּ וַיֵּ֣לֶךְ אַחֲרֶ֗יהָ לְדַבֵּ֤ר עַל–לִבָּהּ֙(להשיבו) לַהֲשִׁיבָ֔הּ וְנַעֲר֥וֹ עִמּ֖וֹ וְצֶ֣מֶד חֲמֹרִ֑ים וַתְּבִיאֵ֙הוּ֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יהָ וַיִּרְאֵ֙הוּ֙ אֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה וַיִּשְׂמַ֖ח לִקְרָאתֽוֹ: פרשת אין מלך בישראל.

בהמשך בחורים משבט בנימין אנסו את הפילגש,

וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ (בעלות) כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר: וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף:

ועם ישראל דרש משבט בנימין להסגיר את האנסים ושבט בנימין סרב ומשכך נלחמו עם ישראל בשבט בנימין:

וַיֵּצְאוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה כְּאִישׁ אֶחָד לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל יְהוָה הַמִּצְפָּה: וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל הָעָם כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְהַל עַם הָאֱלֹהִים אַרְבַּע מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי שֹׁלֵף חָרֶב: וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי בִנְיָמִן כִּי עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּה וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבְּרוּ אֵיכָה נִהְיְתָה הָרָעָה הַזֹּאת: וַיַּעַן הָאִישׁ הַלֵּוִי אִישׁ הָאִשָּׁה הַנִּרְצָחָה וַיֹּאמַר הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן בָּאתִי אֲנִי וּפִילַגְשִׁי לָלוּן:וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת: וָאֹחֵז בְּפִילַגְשִׁי וָאֲנַתְּחֶהָ וָאֲשַׁלְּחֶהָ בְּכָל שְׂדֵה נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל כִּי עָשׂוּ זִמָּה וּנְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל: הִנֵּה כֻלְּכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָבוּ לָכֶם דָּבָר וְעֵצָה הֲלֹם: וַיָּקָם כָּל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד לֵאמֹר לֹא נֵלֵךְ אִישׁ לְאָהֳלוֹ וְלֹא נָסוּר אִישׁ לְבֵיתוֹ: וְעַתָּה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה לַגִּבְעָה עָלֶיהָ בְּגוֹרָל: וְלָקַחְנוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים לַמֵּאָה לְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמֵאָה לָאֶלֶף וְאֶלֶף לָרְבָבָה לָקַחַת צֵדָה לָעָם לַעֲשׂוֹת לְבוֹאָם לְגֶבַע בִּנְיָמִן כְּכָל הַנְּבָלָה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל: וַיֵּאָסֵף כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים: וַיִּשְׁלְחוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים בְּכָל שִׁבְטֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר מָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נִהְיְתָה בָּכֶם: וְעַתָּה תְּנוּ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וּנְמִיתֵם וּנְבַעֲרָה רָעָה מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא אָבוּ בְּנֵי בִּנְיָמִן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּאָסְפוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הֶעָרִים הַגִּבְעָתָה לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ובהמשך הוקיע עם ישראל את שבט בנימין וקבעו לא לתת לבני בנימין מבנות ישראל:

וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה:

למחשבה:

קיבוץ שומרת הוא כמו שבט בנימין שסרב להסגיר את האנסים שאנסו את הפילגש.

קיבוץ שומרת החזיר את האנסים לקיבוץ ומימן את ההגנה של האנסים:

"לאחר חשיפת הפרשה, ארבעת בני הקיבוץ המעורבים הורחקו ממנו לחצי שנה בהחלטת שופט ושהו בקיבוצים אחרים. הקיבוץ החליט לממן את ההגנה המשפטית שלהם. לאחר חזרתם לקיבוץ והקושי של גרינברג להתמודד עם נוכחותם, עזבו, היא ובני משפחתה, את הקיבוץ" WIKIPEDIA.

הבנות שנאנסו בשבי החמאס נאנסו בשטח אויב ושהן ישתחררו הן חוזרות וחזרו לחוף מבטחים יעל גרימברג נאנסנ בחוף מבטחים ובחוף הזה גרו האנסים ביום שאחרי.

ברור שיש הבדל מהותי בשיקום של זאת ביום שאחרי.

יש הבדל בין אנס שהוא אויב העם לבין אנס שהוא מהעם מבחינת היום שאחרי.

מבחינת מה הוא יעשה גם כדי להשיב כבודו ביום שאחרי או היכולת שלו לנקום במתלוננת ביום שאחרי.

פילגש זה לא חטא- עדכון.

על גאווה ודיעה קדומה.

**

"מדוע ירדן מערימה קשיים על כניסת תיירים עם סממנים יהודיים?
בחודשים האחרונים נתקלו ישראלים בעלי סממנים יהודיים בקשיים בכניסה לממלכה, שר החוץ כהן העביר לירדן את מחאתו בנושא • גורמים שמעורבים במדיניות הירדנית לכאן חדשות: חשש שיהודים יותקפו או יהיו בסכנה" כאן.

בטלויזיא הירדנית ראו יהודים עם סממנים יהודים תוקפים את כפר חווארה, וככה הם רואים כל אדם עם סממנים כאלה כאיום, כאדם מועד לפורענות וזאת מהמקום שלהם.

בדיוק כמו שאתה רואה סממנים מוסלמים על אדם מיפו, מטייבה ומקפיד יותר בכניסתו לארץ וביציאתו מהארץ ולכן…

מה שרואים מפה, לא רואים משם ולהפך.

גם השמאלנית שמפגינה למען ערבים אם תלך בלילה לבד בחולון וערבי עם זקן וכובע ירוק מדבר בערבית ויגיד אללה הוא אכבר במבטא ערבי בשיחה בטלפון עם חבר שלו, היא תפחד. והוא אדם שעובד ברכבת הקלה בעבודות הלילה ואין כל סכנה ממנו.

אגב בענין דיעות קדומות, דוח שערכתי בחודש מאי לפי הספורות הנוצריות:

עקרה.

***

עקרה- שיר מאת העלמה מיכל כהן.

אבי אהב את השיר אורי של רחל:

"בן לו היה לי,

ילד קטן,

שחור תלתלים ונבון,

אורי אקרא לו,

אורי שלי"

אבי לא קרא לבנו אורי,

הוא קרא לו יעקב על שם סבי,

אבי נתן לבנו שם שני.

ג'רארד.

לא אורי.

**

ואתה דוס, כן אתה שהולך להשתטח על הקבר בטיול יום הגיבוש השנתי מהישיבה,

**

ואתה דוס, כן אתה שהולך להשתטח (***אני טוענת שגם להשתטות) על הקבר בטיול יום הגיבוש השנתי מהישיבה,

תזכור שאחרי שנגעת בקבר אתה טמא וחל עליך איסור נגיעה, גם באשתך,

שבוע.

ביום השלישי לאחר הנגיעה טהרה- מקווה,

וביום השביעי טהרה מלאה ורק אז מותר לך לנגוע באשתך הטהורה.

תגיד לאישתך שתפריד את המיטות לפני שאתה חוזר,

תשלח לה הודעה בוואטס אפ..

אם תזריע באשתך בימי טומאתך, תזרע טמא באשתך.

ואני אומרת לך דוס, הגרביונים החומים לא מסתירים את רגלי הערווה של אישתך, אפשר לראות גם את הורידים ברגליים,

תעשה הלכה לנשים דוסיות ללכת עם שחורים.

על פי מערכת המושגים שלך עד אז- אשתך פריצקה- שרמוטה בערבית.

(וחשוב שתזכור, אנחנו לא חושבים ככה.

על פי הנלמד מתורתינו, בת שבע שהיתה ערומה על הגג לא הואשמה שהיתה ערומה לכן שלח להביאה אליו.

דוד המלך לא ניסה להצדיק עצמו ולהאשים את אוריה שאיפשר לאישתו להתרחץ עירומה על הגג ולכן.. ערומה של בת שבע לא הצדיק את דוד ולא הרשיע את בת שבע)

ולבנות חולון, אם דוס יסמן לך איזה סימון שלא מוצא חן בעיניו שאת הולכת חשופת זרועות ורגלים – תגידו לו שילך לגטו המוצרעים בבני ברק

איפה שהחושבים, חושבים מחשבות ערווה ועינהם עין רעה ולכן מבקשים מאישה לכסות עצמה כדי לכסות ערוות מחשבותיהם הסדומיסטית של הדוסים.

**

דוח רוצחי נשים לפי עדות- UPDATED.

הסבר:

מאוד לא נוח לעשות דוח כזה, אך במשך השנים היתה סוג של סטיגמה וגם הפרטת פילוח שאיכשהו עשתה הנחה לאשכנזים, הם חילקו את יוצאי ארופה לשתי קבוצות ומשכך נראה שמזרחים יותר אלימים.

אגב,

לא חשבתי על כך שערכתי את דוח רוצחי נשים במדינה השולטת בציון, אך מסקנות הדוח גם מעידות שדוברי עברית רוצחים נשים יותר מדוברי ערבית.

מאוד חשוב שנשבור את הסטיגמה ונסכם שמעתה מדווחים ללא מוצא עדתי וגם לא דתי שמתחבר לדברי פנינה תמנו שכעסה על מירב מיכאלי שערבה פוליטיקה עם עניני נשים.כמו שיש UNIVERSAL SOLIDIER יש גם UNIVERSAL WOMEN ויש גם UNIVERSAL POOR.

המהפכה האשכנזית (ספר) – ויקיפדיה (wikipedia.org)

הלנה בלוואצקי- האם הרוחנית של התאוסופים.

פגיעה שלא נראית בטווח הקצר ושתראה בטווח הארוך.

"מחדל רפואי חמור בצה"ל: המפקדים התעלמו – לוחמת אושפזה בסכנת חיים החיילת הזמינה לעצמה אמבולנס לבסיס, אך המפקדים עיכבו את פינוייה והיא איבדה שחלה. צה"ל: "הדרגים הפיקודיים כשלו והתרשלו בתפקידם" • מפקדה האישי הודח, הליך הדחה נפתח גם נגד קצין הרפואה הגדודי" כאן חדשות.

יש הבדל בין גבר לאשה מבחינת מבנה גוף ומערכות גוף פנמיות.

אני טוענת שחילת לוחמת שמרימה משאות כבדים משאות במסע אלונקות בפעילות גופני קשה ומתמשכת, כמו ריצה ארוכה עם משא כבד , הליכה ארוכה עם משא כבד שיש עומס רב על הרחם שיכול להיות פוגעני למערכות הפנימיות של האשה, דבר שלא מאפיין זכר בשל הבדל בין גבר לאשה.

אני טוענת שיש לעשות חשיבה נוספת בענין התאמת האשה לשירות כלוחמות ושיש התכנות לפגיעה שלא נראית כמו שנראתה במקרה הזה אך יש פגיעה , כמו פגיעה בפריון האשה מבחינת הקושי להכנס להריון.

כמו כן, אני טוענת שיש לבחון נשים לאחר שרות צבאי שבו ששרתו כלוחמות, אם לנשים אלה היו/יש בעיות להכנס להריון, שאמנם לא קרה להן כבמקרה הזה, ובכל זאת יש פגיעה שלא נראית בטווח הקצר ושתראה בטווח הארוך.

ובהמשך לחשוב שוב אם נכון לנשים לשרת כלוחמות, מבחינת תביעות של לוחמות אלה את הצבא כגורם לעקרות או עוגמת נפש בקושי להכנס להריון, התהליך הוא מתיש מאוד גם מבחינה פסיכולוגית.

אינך מותרת לכל אדם.

להזכירך..

בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה מגורשת כדי שהיא תישא בעוונה, ומשכך שלא ככל הגרושות הגרושה הזאת אינה מותרת לכל אדם:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָֽעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃ וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵֽעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה׃ וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אֽוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה׃ וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָֽאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃ וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ הַכֹּהֵ֑ן וְהֶֽעֱמִדָ֖הּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִֽהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם׃ וְהֶֽעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִֽהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְרִֽים׃ וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרְרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכָבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ׃ וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָֽאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהוָ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה׃ וּ֠בָאוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָֽרְרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָֽמְרָ֥ה הָֽאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃ וְ֠כָתַב אֶת־הָֽאָלֹ֥ת הָאֵ֛לֶּה הַכֹּהֵ֖ן בַּסֵּ֑פֶר וּמָחָ֖ה אֶל־מֵ֥י הַמָּרִֽים׃ וְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרְרִ֖ים לְמָרִֽים׃ וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֔ה אֵ֖ת מִנְחַ֣ת הַקְּנָאֹ֑ת וְהֵנִ֤יף אֶת־הַמִּנְחָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָֽאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם׃ וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָֽיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרְרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָֽבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָֽפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָֽיְתָ֧ה הָֽאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃ זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה׃ א֣וֹ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר תַּֽעֲבֹ֥ר עָלָ֛יו ר֥וּחַ קִנְאָ֖ה וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֑וֹ וְהֶֽעֱמִ֤יד אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְעָ֤שָׂה לָהּ֙ הַכֹּהֵ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹרָ֖ה הַזֹּֽאת׃ וְנִקָּ֥ה הָאִ֖ישׁ מֵֽעָוֺ֑ן וְהָֽאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃

אם בעל חושד שאשתו בגדה בו, יש דרך לבדוק הדבר, שימו לב הטומאה היא טומאת זרע, אם שכבו על אותו מזרון ללא שכבת זרע, אין בעיה , הזרע שאינו של בעלה הוא המטמא את הטומאה הזאת את בעולת הבעל:

וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵֽעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה׃

וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮

שכב עם אישה את המשכב מהסוג הזה:

שִׁכְבַת־זֶרַע֒

(זאת אומרת ששלומית ושרית לא חטאו ששכבו בעוד שרית היתה בעולת בעל, שלומית לא יכלה לטמא את שרית בשכבת זרע).

בהמשך לאחר הבדיקה באם נמצא שנטמאה האשה, ששָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ אז בעלה מגרש אותה כדי שהיא תישא בעוונה ולא הוא כבעלה הנושא בעוון אשתו גם במקרה זה, ומשכך המגרש אותה פוטר עצמו מעונשה.

וְהָֽאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃

היא יוצאת כנושאת עוון, ומשכך אינה מותרת לכל אדם, חוקת משכב עם בעולת בעל זאת חוקה לכל הגויים.

לגבי נישואין פתוחים. בעולת בעל שיוצאת בחוץ כמו שאומרים היא אישה שהיא ובעלה נדרו נדר בשבועה לבורא עולם תוך קידוש הזוגיות בינהם כדרך ישראל וככאלה גם הביאו את בניהם בברית. בקיום אורחות כאלה יש הפרת שבועה בדרך בגידה בשבועה. אם רוצים לנהל בית משותף בדרך זאת, עדיף להתגרש ולגור באותה קורת גג, אך אם רוצים לקיים בית ישראלי לחדול לקיים משכב שכבת זרע. ממקרה פרעה שחטא באותו חטא למדנו שאורחות כאלה הביא נגף עליו ועל בני ביתו, למען ילדיכם אתם לא רוצים לפרק את החבילה, הפוך הדבר, לטובת ילדיכם עדיף להתגרש ולאחר מכן על הגבר אסור לדעת עוד את גרושתו לעולם.

אלמנה- לא אלמנה- עדכון.

כשגבר מגרש אישה הוא מתיר אותה לכל אדם.

אשה אלמנה נחשבת אלמנה עד הרגע שהיא מתירה עצמה לכל אדם.

במשכב עם איש לאחר שנתאלמנה, היא מתגרשת מאלמנותה.

מבחינת קצבת אלמנות.

מדינת ישראל כמו שאינה מקבלת ואף סותרת את תורת ישראל מבחינת חוקה, לא יכולה להשתמש בדבר (לפחות לא רטרואקטיבית) לשלילית קצבת אלמנות.

במגרש הזה על פי חוקת הביטוח במדינה, אשה זאת נחשבת עודה אלמנה ומשכך מקבלת קצבת אלמנות.

מהבחינה הזאת מדינת ישראל היא ככל הגויים ובמקרה הזה חוקת הביטוח היא שקובעת כי על פיה נעשה ההסכם ושולמו הפרמיות הביטוחיות/התשלומים החודשיים לביטוח. הסכם ככל ההסכמים שלא נוגד דבר תורה מבחינת הכסף.

גם בסיס החוקה של הגויים נשען על חוקת ישראל בבסיסו כחוקות הגויים הנלמדות מתורתנו מבחינת איסורים והיתרים כחוקת הגויים. בתורתינו משכב זכר הוא אסור, על פי חוקת המדינה , מותר.

כך שגם מבחינה זאת חוקת מדינת ישראל אינה נבדלת ממדינות הגויים.

לכן מבחינת חוקת אלמנות לצורך קצבה מביטוח לאומי אישה זאת נחשבת אלמנה אפילו שבן הזוג החדש (שאינו בעלה) אוכל מהכסף הזה.

מבחינה זאת יהודים, כהנים , לווים , מוסלמים, נוצרים נחשבים גרים במדינה זאת כמו יהודים בגלות במצרים בעת שאחרי ימי קדם, גם להם היה חופש דת מלא, כולל חופש מהעבודה במועדים כמו פה. בארץ בעת הזאת גם מוסלמים ונוצרים יש להם חופש דת מלא שאינה כדת ישראל ומשכך לא נחשבים גרים ביחס ליהודים.

נקודה למחשבה- ברור שהאלמנה לא היתה מתחתנת עם אדם אחר אם בעלה לא היה מת.

לכן נכון הדבר להמשיך לשלם לאלמנה כזאת לאחר שהתגרשה מבעלה השני. ברור שבעלה השני לא אמור לשאת בעול היתומים.

מאשים כמחמיא לעצמו..

בשורה התחתונה הדוס שמסתיר עיניו מאשה כחושב שהיא מבקשת לפתות אותו , מחמיא לעצמו שהוא חושב שהיא רוצה אותו.

שיהיה ברור לך העובדה שאתה מתפתה לא אומרת שהאשה היפה רוצה אותך, ולא רק לאשה הזאת זה סיוט לחשוב על סקס איתך.

מחוז חפצה.

אבא של סי היימן כתב-

כמו ציפור לבנה תעופי הלאה לעבר בדידותך.

אל מחוז חפצך.

לא קראתי את הספר מאה שנים של בדידות.

ALL the LONLEY people- wher do they ALL come FROM…lonley I am MISTER lonley.. ARE you LONSOM tonight…

מעניין אם האיש שאהב אותה שב לשדות לאמר להם שהיא הייתה כמו צמח בר בינהם..

טכנאות ומגדר.

מענין שבתחום טכנאות מחשבים וגם בתחום מכירות מחשבים, יש פחות נשים. אני עוד לא ראיתי בתחומים האלה אישה. בתחום הנדסת מחשבים, או HIGHTECH רואים הרבה נשים, וזאת לרוב בתחום תוכנה ולא חומרה.

הטכנאי מחשב והאיש מעבדה שנותן שרות לבית, הם לרוב ואולי גם כולם גברים. גם המוכר בחנות בתחומים אלה הם לרוב גברים.

וזאת השורה התחתונה.

אני לא טוענת לאפליית מגדר. זאת בחירה או יותר נכון אי נכונות לבחירה מצד נשים. אני לא חושבת שיש דלת חסומה לנשים בתחום הזה, במיוחד בעת הזאת שיש חיילות קרביות שמפקדות על גברים.

לתחום הזה נשים בוחרות מבחירה חופשית לא להכנס לתחום.

זה תחום גברי.

זה מאוד מענין, במיוחד בעת הזאת.

הצעה למחקר האם חד מיניות כתולדה גנטית או פסיכולוגית.

נקודה למחשבה,

לפני העת שקדמה לזאת, החלו נקבות וזכרים חד מיניים להוליד ילדים.

בעת הזאת יש הרבה ילדים כאלה שבגרו. יש לבחון האם ילדים אלה שגודלו במכלאות אלה, נוטים יותר מהרגיל להיות חד מיניים.

באם וימצא שבמכלאות יש יותר חד מיניים מכלל האנושות, יש מצב שיטענו שזה ענין גנטי.

כדי להפריך טענה גנטית להיות חד מינים אני מציעה לבחון את המאומצים יש נשים שקנו ילדים בחוץ לארץ, אני מציעה לבדוק,

האם ילדות שאימצו נשים חד מיניות נוטות להיות כמו האמהות שאימצו אותן, אם כך הדבר, והדבר יפריך גם את הטענה הגנטית להיות ילדים כאלה להורים כאלה.

פוליסה חדשה ותקדים משפטי.

לילדה מתרומת זרע יש אב, היא לא יתומה.

אשה שבחרה להוליד דרך תרומת זרע פטרה את האב מחובות לילד או לילדה.

ושוב הילדים האלה הם אינם יתומים הם ילדים שנולדו מתרומת זרע מאם שהתחייבה לא לתבוע את האב לקיים את חובתו לילדיו כחלק מתנאי התרומה.

וזה הסכם בין מבוגרים שנחתם מראש, תוך שהאם מראש מוותרת לתורם.

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: תהלים.

(אלמנות לא אלמנים).

האמהות של הילדים מתרומת זרע לא אלמנות ומשכך הילדים לא יתומים.

לא יתכן שעם ישראל מכספי ביטוח לאומי וגם חברות הביטוח יקיימו את חובת האב לאחר שהאם ויתרה לו.

הילדה הזאת מקבלת לאחר מות אמה כמו כל ילד שאיבד את אימו ויש לו אב. וזה הנכון.

לנוכח ריבוי אמהות שמביאות ילדים בדרך זאת, על חברות הביטוח ,גם ביטוח לאומי, לדרוש מאמהות אלה פרמיא כפולה למקרה ו..

וזאת חברות הביטוח יכולות לעשות פוליסת ביטוח חדשה לאמהות אלה.

תגיד לזהבית כהן שהיא יכולה לדפוק בוחטות מפוליסה כזאת.

אני טוענת שהילדה יכולה לדרוש פתיחת תיק תרומה ולחשוף את התורם, לחשוף את אביה , יען כי היא לא אשמה בדרך שבחרו אביה ואמה להביאה לעולם והיא להבדיל מאמה לא התחייבה לאביה לא לתבוע אותו בעבור חובתו לה. האב חייב לילד לא לאם, האם לא יכולה לתבוע את האב מתוקף התחייבותה. לעומתה הבת הבגירה יכולה לתבוע גם רטרואקטיבית.

בלי כל קשר למקרה זה,

אני טוענת שכל ילד או ילדה מתרומת זרע יכולים לתבוע פתיחת תיק תורם הזרע מסיבה זאת.

אני טוענת שצריך לבחון שוב את תרומת הזרע מהבחינה הזאת:

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָֽבֶן: וַֽאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִֽׁי: ויקרא.

גם מבחינת הסיכון כי תורם הזרע לא תמיד יודע למי הוא תורם/מוכר את זרעו, יש סיכון גבוה מאוד שהוא יתרום ללא ידיעתו זרע לבנות הערלים של כנען שהתחפשו ליהודים.

צריך לבדוק שוב גם עם הילדים האלה יהודים,

לעתים נתרמות מעדיפות זרע זר, ברור שילדים מזרע זר לא נחשבים יהודים.

גם כשהתורם יהודי, הוא לא מוריש לילד בהסכמה. גם את ברית אברהם וגם את ברית חורב.

אין להם נחלה בישראל כברית חורב ואין להם ברית כברית אברהם.

תחשבו על הדבר במשל יעקב ועשיו.

זה בדיוק כמו שיצחק הוריש ליעקב ולא לעשיו.

אם ככה, אז יש מצב שאני אעשה ככה..

תראה,

אני חשבתי על זה,

אם אגיע למצב כזה שיזרקו אותי לרחוב , בגשם בקור שכל הדלתות סגורות בפני לקבלת עזרה, ויש מצב שיאנסו אותי בלילה או משהו כזה. אלך לבנק מזרחי וזרוק על חלונות הבנק בלטות ובלוקים. לא אתנגד למעצר. אם ישאלו אותי למה עשית זאת אומר להם שעדיף להיות בכלא מלישון ברחוב בגשם. אשב בכלא עם קורת גג ואבטחת מזון. בכלא נשים בלי זכרים שיאיימו לאנוס אותי או משהו כזה. אולי תהיה לי שותפה נחמדה לחדר. יכול להיות נחמד בסך הכל.

כעת תחשבו אתם על זה.

יש מצב שהרבה חסרי בית יאמצו את הרעיון כאות קלון למדינה שראשיה אנשי תועבה. אנשים שנפשם נכרתה מעמם. בטח מישהו יעשה על זה סרט. יש מצב שאני אהיה הסיסטר רוזה של חסרי הבית שלא חשבו על הרעיון הזה.

צער בני אדם- המחקר נערך לפני כשש שנים.

יש מצב שירצו לעשות מזה סרט, אני אתן בלעדיות לחבר'ה שעשו את – VIER MINUTEN. בתנאי שכל הרווחים לחסרי בית בישראל.

סם אונס.

תראה ברור לכל שהיו שנים שנעשה שימוש בסם אונס והאנושות לא ידעה על הדבר. וכך היו שנים שהרבה נשים ששכבו עם בני אדם שהן חשבו שהמשכב היה ברצונן . סם האונס התגלה. ובנות יודעות איכשהו להזהר.

אני טוענת שיש סם אונס חדש שעוד לא ידוע עליו ויש הרבה מאוד נשים שלא יודעות להזהר ממנו ומובלות למשכבים באינוס ללא ידיעתן.

.

נשים.

אחת הבעיות של החרדים שהצניעות של האשה ברחובותיהם מבקשת לדכא את היצר ולא דורשת מהגבר החרד להתגבר על יצר התשוקה לאשה..

אתם צריכים להבין שהיצר, תשוקת הגבר לאשה , הוא יצר רצוי שאין נכונות בלדכא אותו. אני טוענת שעצם הדיכוי לא מדכא את התשוקה שהוא יצר בפני עצמו, הוא מדכא את התשוקה לאשה, אך התשוקה למין עדין קיימת. ומפה הדרך קצרה לתיעול התשוקה למקום שלא פועל לדכא את התשוקה שלך כלפיו.

והמבין יבין.

אני אסכים שבחורה שעשתה סיליקון ושלאחר הניתוח חידשה את ה”גרדרובה” שלה ואתה יכול לראות אותה ברחוב עם בגד שמפתח הצוואר והחזה מתחיל ממעט מעל הפיטמה, מבקשת להעמיד לך את הזין תוך שהיא הופכת את איבר ההנקה לכלי להעמיד לך את הזין שאתה הולך מולה ברחוב.

ובאותה נשימה חשוב לזכור שבת שבע שהתרחצה ערומה על הגג לא הואשמה שפיתתה את דוד, האשמה היתה על דוד שלא התגבר על יצריו כשראה אשה בעולת בעל רוחצת לעת ערב על הגג. כך שגם בעלת הציצים מהסיליקון לא תהיה מואשמת אם לא תתגבר על יצרך..

עמדתי בתחנת אטובוס בקינג ג'ורג', והיו עוד אנשים בתחנה ואז ניגש אלי בחור והגיש לי פתק ואמר לי שאני מוצאת חן בעיניו ואם אני רוצה שאתקשר, אמרתי לו תודה על המחמאה ושאני לא בענין והוא הלך. ואז כמה נשים בתחנה הגיבו לדבר כהטרדה מינית, אמרתי להן ממש לא הטרדה , ואפילו החמיא לי הדבר. הוא לא ניסה לכפות עצמו עלי, הציע יפה, קיבל את הלא והלך.. הדרך שלו היתה מאוד יפה בעיני, היה בה משהו קלאסה.. משהו ג'נטלמני כמו שאומרים.. הוא לא נגע בי אפילו, הוא אפילו לא לחץ לי את היד..

אני לא רואה כל בעיה עם חיבוקים בין המינים, לעתים היו אנשים שלקחו את הסכמתי לחיבוק חברי לכיוון מיני.. כמו אחיזה חזקה מידי נצמד יותר מידי והארכת החיבוק וכו'.. הדבר גרם לי להירתע מהדבר באופן גורף, אני משתדלת לשמור נגיעה כזאת למרות שעוד באינסטינקט הראשוני אני נענית לחיבוק.. הקפדת יתר יצרה סוג של ניתוק בין המינים.. גם מבחינת היכולת לתקשר כחברים בין המינים…

דווקא בעת המתירנית הזאת, נוצרת הקפדת יתר..

היום הילדים שלכם כבר מזדיינים בגיל 14 בערך… אני שמעתי גם על מקרה אורגיא של צעירים בגילאים האלה.. יש הרבה מיניות תועבה כמו משכבים עם בעולות בעל ומשכבים הומוסקסואלים..

בעת שקדמה לזאת שלא כל נגיעה הוחשבה כהטרדה היו פחות תועבות ובנות היו בתולות כנורמה גם בגיל עשרים..

אפשר להמשיל זאת לבחורי הישיבות שדווקא שם עם הבידול מנשים וגם שמירת עין, יש את התועבות הגדולות ביותר, כמו רבנים הומוסקסואלים.. הקפדת היתר בין המינים לא דיכאה את היצר, לא דכאה את התשוקה שלעצמה. היא תיעלה את היצר, את פורקן היצר, לפי הטבעת של החבר לישיבה כדי לפרוק…

יצירת הקפדת יתר מייצרת את היכולת להאשמת גבר, האשמת שווא.

גם האשמת אשה שלעתים הענות לחיבוק או נשיקה משמשת כהצדקה לאונס שבא לאחר מכן.

בדיוק כמו שלינדנשטראוס האשים את יעל שנאסה שהיא לא היתה בתולה. אם היו מקבלים את התקדים הזה של לינדנשטראוס יש מצב שהרבה מבנותכם הלא בתולות לא היו יכולות לתבוע על שאנסו אותן. יש מן הדבר הרשעה למען יצדק..

שהרצון להפיל אדם עולה על הרצון לעשות צדק.

הבנות מהשכונה הקרובה לצומת חולון מאוד השתדלו לא ללכת דרך הגן הצמוד לחומה המפרידה את השכונה מהכביש המהיר, הן הלכו במדרכה העוקפת את הגן ורק שלא היתה ברירה הן נכנסו לגן ויצאו מפתח החמה לכביש הראשי ומשם לתחנת האוטובוס. בכביש המוביל לכיכר חולון מצומת חולון מתחנת הדלק יש גנים לאורך הכביש שגובלים עם מגרש הכדורגל. בין החומה לגנים יש שם BUSHES..שיחים.. קרוב לשדה ה- KOSHER .

בבקשה לעשות שביל עוקף גן ליציאה מהחומות..

בבקשה לעקור את השיחים הקרובים לחומה ולהאיר מהחומה את הגנים. בכל שעות הלילה.

כִּי בָאֵשׁ יְהוָה נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי יְהוָה: הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר (אחד) אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְהוָה: ישעיהו.

.אחד מאחד.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַֽעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ הָֽרֹמֵשׂ עַל-הָאָֽרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים | אֶת-הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים | אֶת-הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם:

וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקֳחָה-זֹּֽאת:

זֶה סֵפֶר תּֽוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֽוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּֽרְאָֽם: וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת:

וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת:

בשורה התחתונה גם האשה לקוחה מהאיש ומשניהם כל הבאים אחריהם. זאת אומרת שראשית האדם הוא מאדם האחד והראשון, כי גם אשתו ממנו ומשכך כל הבאים אחריו ממנו, כולל אשתו.

הגנה עצמית.

כל אשה שלמדה קורס להגנה עצמית למדה שכדי להכניע זכר תוקף אשה צריכה להכות במבושיו.

אשה עשירה עתירת הון, משולה לזכר שתוקף אשה כשהיא תוקפת גבר עני.

כך שבמקרה זה גם העני כדי להגן על עצמו מפני כח חזק ממנו, יאלץ לתקוף אשה במבושיה.

וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.גם גדול הרבנים לא יכול להתווכח איתי בענין ש- ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך זה עונש שהטיל בורא עולם על האשה.

“הנסיכה והאפוּן (בדנית: Prinsessen på ærten, בתרגום חופשי:‏^[1] הנסיכה על האפונה, תורגם לעברית גם כהנסיכה על העדשה) הוא מעשייה לילדים מאת הסופר והמשורר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן.עלילת הסיפור היא על אודות נסיך המבקש להינשא לנסיכה, אך מתקשה למצוא את האחת שתתאים להיות כלתו. בכל אחת מהנשים אותן הוא פוגש יש משהו שלא מוצא חן בעיניו, והוא לא משוכנע בכך שהן נסיכות אמיתיות. לילה סוער אחד‏^[4] מגיעה נערה צעירה לטירתו של הנסיך בעוד בגדיה מרופטים וספוגים במים, כדי לבקש מקלט מפני הגשם.

האורחת הלא-צפויה טוענת שהיא נסיכה, וכדי לבדוק את אמיתות דבריה מחליטה אמו של הנסיך להניח גרגר אפונה מתחת למיטה שהוצעה עבורה, ולכסות אותו בעשרים מזרנים ועשרים כריות ממולאות נוצות. בבוקר מספרת הנערה לאמו של הנסיך כי היא סבלה מלילה נטול שינה בשל “משהו קשה במיטה” אשר הקשה עליה להירדם, והיא אף חוששת שהוא גרם לה לחבורה. למשמע הדברים הפך הנסיך מאושר, שכן לדעתו רק נסיכה אמיתית תהיה רגישה מספיק כדי לחוש בגרגר אפונה מבעד לכמות גדולה של מזרנים. השניים נישאים, וגרגר האפונה הונח במוזיאון המלכותי.” וויקיפדיא.

בשורה התחתונה,

אני לא הייתי מצליחה בבחינה של הנסיכה והאפון.. אני כבר ב”מזרן” הראשון לא הייתי מרגישה את האפון. השאלה הנשאלת מה מלמדת אותנו ההצלחה של הנסיכה שהרגישה את האפון גם כשהאפון נמצא מתחת ל-20 “מזרנים”. מה מוסר ההשכל של המשל.

מירי גולדה רגב.

בשורה התחתונה מירי סיבוני רגב, שאמרה למפגינים למען צדק חברתי כלכלי :“תגיד אתה סתום”היא כמו גולדה מאיר שאמרה לתושבי ירושלים מזרחים שהפגינו למען צדק כלכלי חברתי-

“הם לא נחמדים”

שתי עלמות…

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

לא כתוב שלמרים הָֽעַלְמָ֔ה היו ילדים או שהיא היתה בעולת בעל..

לא כתוב גם שלבת פרעה היו ילדים או שהיא היתה בעולת בעל…

יש מצב שגם בת פרעה שאמצה את משה, היתה עַלְמָ֔ה.

העלמה מרים היתה מהעבדים העברים..

אני טוענת שהבעיה שלך היא אינה המדידה, אתה יודע למדוד, הבעיה היא במה אתה מודד, או יותר נכון מה אתה לא מודד.

אתה לא מודד את אופי משתכרי שכר מינימום.

אני מציעה לבחון מי הם משתכרי שכר מינימום.

כמה נשים כמה גברים.

וההבדלה השכלה בין גברים לנשים.

האם יש יותר נשים משכילות מגברים משכילים בין משתכרי שכר המינימום ושכר חציוני תחתון..

יכבס בגדיו..

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא: וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב: וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב:

וְאִישׁ

ולא אשה.

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:

אשה לא נדרשת לכבס בגדים כחלק מתהליך טהרה.

בסופו של יום החייל היורה הוא כמו הנאנסת ששמו לה סם אונס במועדון שמאשימים אותה כי היא הלכה לרקוד במועדון בלילה ולכן היא נאנסה. גם הנאנסת וגם החייל נכנסו לרשת. ההבדל בין החייל היורה לנאנסת הוא, שאת החייל לא יאשימו שהוא הלך לצבא לשרת את עמו. ברור לכולנו שכמו הנאנסת שאם לא הייתה הולכת למועדון היא לא הייתה נאנסת, כך גם החייל היורה, אם לא היה הולך לצבא- הוא לא היה יורה. הוא לא היה מואשם שירה.

שאתה ואשתך מגיעים לברית נשואין פתוחים. אתה מתיר את אשתך לכל אדם. ברגע שאתה מתיר את אשתך לכל אדם, כל אדם מותר לה, רק לא אתה. מי שחוטא במשכב עם אשתך לאחר שהתרת אותה, הוא אתה. לאחר שהתרת אותה- היא אסורה לך.

אני אסביר לכם,

יש את הטרילוגיא של קישלובסקי, אדום, כחול ולבן. כל סרט הוא סרט בפני עצמו שאין קשר תוכן בינו לבין קודמו, אך בכל אחד מהסרטים יש את האשה הזקנה ששמה את הבקבוקים דרך החור לפח המחזור, והיא החוט המקשר היחיד בין שלושת הסרטים. ורואים אותה עושה את אותה פעולה בשלושת הסרטים לזמן שנמדד בזמן שהוא כמעט כהרף עין ואתה לא יכול לשכוח אותה.. בשבילי זה אותו הדבר כמו לראות בהרבה מקומות את האשה, עובדת קבלן כח האדם עם המדים עם השם של קבלן כח האדם, שלהרבה מאיתנו אין קשר איתה אך היא נמצאת בכל הסרטים.

בנות מישראל לבני בנים מחוץ לישראל והחוצה מישראל – ובנות מחוץ לישראל לבני בנים ואל ישראל.

וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִן–הַח֑וּץ

היו עתות שבני ישראל לקחו בנות מן החוץ, יש עמים שכתוב בברור לא להתחתן איתם, גם הבנים וגם הבנות. אז ברור שיש עמים שמותר להתחתן איתם, גם הבנים וגם הבנות.

לפי הניסוח ברור הדבר ששלושים בנותיו של אבצן הוצאו מישראל והבנות שהובאו לבנים מבחוץ הובאו מחוץ לישראל לישראל.

כך שברור שאשה הולכת עם עמו של בעלה, ואם נתאלמנה מישראל יש לה זכות להשאר עם עמו של בעלה שמת כמו שלמדנו ממקרה רות.

אמצעי מניעה.

אמא שמסבירה לבת שלה על אמצעי מניעה, למעשה מכינה אותה לעשות סקס, ולמעשה אומרת לבת שלה שהגיע העת שלה לעשות סקס..

טמפונים.

ידוע להרבה נשים שיש הבדל בין שימוש בטמפון לפד בעת ימי נידה. אשה שניסתה גם וגם יודעת שמשתמשים בפד , יש הרבה יותר דם בעת נידה וימי הנידה ארוכים יותר מבעת שימוש בטמפון.משמע לטמפון יש השפעה על המחזוריות שלכם.

שורשים.

תראי,

כשאת יושבת עם חברות שלך מזילות ריר על בראד פיט זה נראה לך סבבה שחברה שלך אומרת יווווווו איזה חתיך…

אם תשמעי אותי אומרת על EL FAR3I שהוא יפה, הדבר יהיה לך מוזר… ערבי… מוסלמי…

ומה אני אומרת,

לבראד פיט אין ברית.. ל- EL FAR3I יש…

זה בדיוק כמו בת פרעה שבחרה להניק את משה מהמינקות העבריות. שברור שהיא היתה יכולה להניק את משה מחלב מינקות מצריות.

לא הייתי מתחתנת עם מוסלמי, וגם מוסלמים די שומרים להתחתן בינהם , אני חושבת שנכון הדבר.

אך,

כעם קרוב לנו צריכת תרבות או השפעה מהמוסלמים היא נכונה יותר מצריכת תרבות מערבית. גם שפת וניגוני ישראל קרובים יותר לשפת וניגוני ישמעאל.

וכמובן ששורש הקרבה היא אמונתנו באל וברית המילה משורש אברהם.

סביר להניח שאם שלוקחת את בנה לפעוטון בשעה שש בבוקר, חושבת שעדיף שאשה תצא לעבוד יען כי צריך לדאוג קודם לפרנסת הבית. בעת הזאת גבר לא יכול לפרנס את משפחתו לבדו.אני צריכה לחשוב אם זאת הצמיחה של הקומוניזם שבעת הזאת , זאת הדרך שמקיימת את היות האדם קנינה של המדינה. כמו בקיבוץ שמעונות הילדים לא היו בבית הוריהם והילדים היו הקנין של הקיבוץ כולל קביעת גורל של כל ילד וילדה. שכללה קבלת הורי הילדים קביעה זאת.

החברה מרוסיא עוד זוכרים איך המדינה רצתה לקרוע את מיתריו של ויסוצקי ולחלק בגדיו להם..

מתוך המקום הזה יחשבו העם היהודי והגר התושב עמנו על כך שבנט אמר שלילדי עניים אין מזל ושכל ילדי ישראל וילדי הגרים התושבים עמנו- ילדיו.

מי הרשעה.

בדיוק כמו האשה שאתה טוען שהיא שרמוטה ומשכך לא להקשיב לה כשהיא טוענת שעידן עופר לא משלם מספיק מיסים ותמלוגים מאוצרות ישראל שהוא מרויח מהם ושיש סכנה שפועלו הכלכלי בגואטמלה מעורר שנאה על יהודים.גם אם האשה שרמוטה הדבר אינו מצדיק את עידן עופר.

ואם האשה שרמוטה..

השאלה הנשאלת היא מי הרשעה, הטייקונים או השרמוטה.

LOVE AS A STATE OF MIND.

I LOVE YOU.

I AM IN LOVE WITH YOU.

יש הבדל בין שתי ההצהרות…

אני טוענת שג’ון לנון היה – IN LOVE ביוקו אונו.

האהבה שלו אליה שמה אותו במצב אהבה. כשהוא איתה הוא נמצא במצב האהבה.

אותה אהבה שלימדה אותו את המשמעות של ההצלחה שהוא זכה לה ולכן:

POWER TO THE PEOPLE..

GIVE PEACE A CHANCE..

WORKING CLASS HERO גיבור של עניים במעמד פועלים המשתכרים שכר מינימום דרך סוחרי בני אדם כמו סיעודית אלפיים מקבוצת תאגיד קבוצי גרנות, זה משהו להיות.. (גם ישי דוידי עובד, ג’ון לנון לא רצה להיות גיבור של WORKING CLASS מה CLASS של ישי דוידי. ישי דוידי צריך לבקש להיות גיבור כמו שביקש ג’ון לנון שהגיע למעמד הכלכלי של ישי דוידי).

WOMEN IS THE NIGER OF THE WORLD.

השמנות החליטו יום אחד שבמקום להלחם במחלה שלהן הן יפעלו על תודעת העמים לחשוב ששמנות (מאוד שמנות) זה דבר יפה.

עלוב הדבר שאומרים שישראל מדינה נאורה כי היא שלחה שמנה לארויזיון.

אני טוענת שהאשה השמנה השיגה לעצמה תו נכות. האשה השמנה מעדיפה להיות נכה וזה השורש לסימפטום שמתיחסים לשמנה שהצליחה כאשה שהצליחה למרות שהיא שמנה.. וה”למרות” הזה הוא בדיוק אותו הלמרות שמשתמשים לתאר קטוע רגל שעשה מרתון למרות שהוא קטוע רגל.

סיפורים מהים- פינה חדשה.

הכי נהניתי לראות את ג’ני, אשה שנראית כבת חמישים וארבע… לכל היותר חמישים ושבע, רצה לים לשחות עם אותה השמחה של הילד שרץ לים עם הגלשן שלו.

אני טוענת שגלית כבעולת בעל היתה כלי לרצוח, כאשה שאם אדם שאינו בעלה שוכב איתה היא מחילה עליו דין מוות.

אלה נשים בעולות בעל שמשמשות להוריד “מתחרים”…

יש שיר של רומן של בעלי הכלבים, ששרה יודית רביץ המספר על בעל כלב ובעלת הכלבה שאימצו כלבים ונתנו להם בית חם והם נפגשו בשדרה הוא והכלב שלו והיא עם הכלבה שלה…וככה הכלבים התאהבו ו”האו האו והאו דו יו דו יו דו…”..וגם בעלי הכלבים התאהבו..

ברור לכולנו שכל הרומן קרה כשחסר הבית ישן על הספסל בשדרה ויודית רביץ, לסבית, אתם יודעים.

אני אגיד לך את זה ככה,

אני מאוד אוהבת את זה:

אך שזה מתקיים בדרך שמקיים את זה:

אז אני מאוד כועסת על זה:

אני חושבת שאת מבינה על מה אני מדברת.

מלאכי ציפורים מעליך שומרים את צעדיך- אהוד בנאי.

אנחנו זן נדיר ציפור משונה- גולדברג וקורין.

פרס- ציפור דורס.

וַיִּֽחַר-אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל-בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת-כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל-בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים: וְעַתָּ֖ה בְּרַח-לְךָ֣ אֶל-מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד: וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל-בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל-מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר-שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר: אִם-יִתֶּן-לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת-פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר-יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר: במדבר.

חשבתם פעם על כך שלק בצפורנים סופר נשים ששמות לק בצפורנים בספורות של בלק בן ציפור..

בעת הזאת שלאנס יש את אפשרות סם האונס יש שנוטים להאשים את הנאנסת כי היא הלכה לרקוד במועדון בלילה, ברור לכל שאדם ששם סם אונס לאשה יען כי הוא יודע שהיא תגיד לו לא. אם היה יודע שהיא תגיד לו כן, אז הוא לא היה שם לה סם אונס כדי לעשות זממו. לכן אתה לא יכול להאשים אשה שנאנסה עם סם אונס. סם אונס עושה את אותה פעולה שעושים כשמכים אשה כדי להחליש את היכולת שלה להתנגד.

אני טוענת שלוי שסירס את אבר זכרותו של האנס שאנס את אחותו, הוא אביר שכל אשה חולמת שיהיה לה גבר כמוהו.

וִידַעְתֶּם–כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם, אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת: לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת-לֵוִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם, וָאֶתְּנֵם-לוֹ מוֹרָא, וַיִּירָאֵנִי; וּמִפְּנֵי שְׁמִי, נִחַת הוּא. תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא-נִמְצָא בִשְׂפָתָיו; בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי, וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֺן. כִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ: כִּי מַלְאַךְ יְהוָה-צְבָאוֹת, הוּא. מלאכי.

צריך לזכור שלאחר שלוי ושמעון חתכו לשכם את איבר זכרותו ולמרות כעסו של יעקב שבניו לא כיבדו את ההסכם שעשה עם שכם וחמור לאחר אונס דינה, לוי נבחר לשבט הכהונה.

מבחינת הלב, יחשוב כל אדם ותחשוב כל כל אשה אם נכון הדבר להביא בברית מילה בני האדם שאנסו בת ישראל.

הבנים והבנות: יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה:

הבנים:

אָז יָשִֽׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַֽיהֹוָה וַיֹּֽאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַּֽיהוָֹה כִּֽי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹֽכְבוֹ רָמָה בַיָּֽם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַֽיְהִי-לִי לִֽישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַֽאֲרֹֽמְמֶֽנְהוּ: שמות.

הבנות:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַֽהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַֽחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹֽת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַֽיהוָֹה כִּֽי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹֽכְבוֹ רָמָה בַיָּֽם: שמות.

מפה אתם יכולים להבין מאיפה הגיעה התפילה בשירה לבתי התפילה של ישראל וממנו לבתי התפילה של הנצרות והאסלאם.

פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָֽם: וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם בְּשָׁמְעוֹ אֶת-רִנָּתָֽם: וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ וַיִּנָּחֵם כְּרֹב (חסדו) חֲסָדָֽיו: תהלים.

שלל יתומים הוא גם נחלה בישראל.

וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי-הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל-אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת-יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת-שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים: מלכים.

מה קרה פה. אב משפחה שהיתה לו הלוואה מת. לאלמנה לא היתה יכולת לשלם את תשלומי ההלוואה ולכן דרש הנושה את הילדים לעבדים.

והיא הלכה לאיש האלהים לבקש חילוץ. כי לא היתה לה יכולת לעמוד בתשלומים.

ברור שכל עוד האשה משלמת כפי שסוכם עם הבעל, לנושה אין כל זכות לדרוש דבר.

צריך לזכור שההלוואה היא הלוואה שהאב לקח.

צריך לזכור,

ההלוואה היא לחובת האב אם הוא לא משלם כפי שסוכם עם המלווה.

החוב הוא של האב לפני מותו. ולא של האם לאחר מות האב.

לאחר מות האב , הילדים הם של בורא עולם ואינם קניינה של האם, או קנין של כל אדם.

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשֽׁוֹ: תהלים.

אלא אם האב מכר את בניו לעבדות לפני מותו, בדיוק כמו שבת היא אינה קניינו של אביה לאחר שנמסרה לבעלה ושלאחר מות אביה היא אינה נחשבת יתומה.

וחשוב שתזכור את זה:

הוֹי הַחֹֽקְקִים חִקְקֵי-אָוֶן וּֽמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּֽבוּ: לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת-יְתוֹמִים יָבֹֽזּוּ: וּמַֽה-תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל-מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶֽם: ישעיהו.

הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים; וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ, בְּלוֹא יוֹעִיל. ישֹׁמּוּ שָׁמַיִם, עַל-זֹאת; וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד, נְאֻם-יְהוָה. תורה.ב 2011 עם ישראל יצא להפגין. דפני ליף הייתה היוזמת. וזה תפס.

התקשורת שנשלטת ע”י בעלי הון פירגנה. פירגנה? נניח.. היא יצרה שליטה על נראות ההפגנה.. זאת אומרת שמסרי ההפגנה עברו דרכה. באיזשהו שלב נכנס יאיר לפיד לתמונה. והתקשורת פירגנה ליאיר לפיד. יאיר לפיד הוצג כאדם שמזדהה עם ההפגנה אך היה לו מימד נוסף שהתקשורת העמידה לרשותו. הנראות בעיני הציבור כמנהיג מול דפני ליף.

אחד הדברים שהדהימו אותי היה פיצול אחת ההפגנות האחרונות. בסוף כל הפגנה הייתה התכנסות לנאומים. התכנסות אחת. כשיאיר לפיד נכנס לתמונה התהלוכה אותה תהלוכה שהתחילה ברוטשילד, פוצלה לשתיים. אחת להתכנסות של יאיר לפיד והשניה של דפני ליף.

מישהו קרא שיוויון בנטל לכיוון גולדה, דפני ליף לכיוון קריית הממשלה. גולדה? עגל זהב..

אז מה קרה כאן בעצם? מה שקרה בעצם זה לקחת את הרוח ולהעביר אותה לאדם שפועל כרצונך. שפועל בתוך המסגרת של השיטה. זאת אומרת, להעביר את זה לזה אחר שמנהיג מטעמך. או לשלוט על זה באמצעות אותו מעגל של חבר החברים המחוכם..יאיר לפיד לא ידרוש להעלות את השכר במשק.

כי השכר הוא מוקד השליטה האמיתי.

אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שגרמניא מקיימת את היותה ארץ חפץ ככתוב בספר מלאכי בדרך כזאת שגם מאשרת אותה בעמים ככתוב בספר מלאכי שגם מבורכת היא ככתוב והריקותי לך ברכה עד בלי די, בדרך כזאת שיש להם את היכולת לחלוק עם הגויים שנוהרים לגרמניא. אתה מבין שברשתות החברתיות העולמיות שמרקל היא- אמא מרקל מגרמניא. זה יחס שהוא הרבה יותר עמוק מיחס הוקרת תודה להפגנת הומניות כמו שאומרים.

אין בעיה.

אמרתי לו בוא תראה, אתה לוקח את הבורג שם אותו בקצה החור מבריג קצת עם היד.. ואז ממשיך עם המברג..

וככה התחלתי להבריג תוך כדי שאני מסבירה לו איך אני מבריגה ואמרתי לו אתה צריך להרגיש את העץ.. מבריגים בעדינות..

אם מרגישים שיש התנגדות של העץ מבריגים לאט יותר ובעדינות שלא יתפוצץ החור.

וממשיכים בעדינות להבריג את הבורג עד הסוף וככה הברגתי ובסוף אמרתי לו, אתה רואה , נכנס הבורג!

הסתכלתי על הבחור שהיה די שקט במהלך העניינים.. ואמרתי לו, אני חדשה בענף ואני צריכה ללמד אותך עם כל הנסיון שלך..

והלכתי.

נכנסתי לאוטו הנעתי ונסעתי, רק אחרי חמש דקות קלטתי את הקטע..

(ללקוח היתה בעיה עם הברגים שסופקו לו הוא טען שהברגים עבים מידי לחור הקבוע בעץ, אז הראתי לו שאין בעיה).