לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וְצִדְקָתְךָ לְבֶן מֶלֶךְ: יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט: יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה: יִשְׁפֹּט עֲנִיֵּי עָם יוֹשִׁיעַ לִבְנֵי אֶבְיוֹן וִידַכֵּא עוֹשֵׁק: תהלים.
אֶת עַמְּךָ
בְּרַחֲמִים:
כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים: זכריה.
וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: במדבר.
אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם
וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם
האצלה היא בעת זקנתם ולא בצעירותם:
במקום המשפט, משה היה שופט את העם.
גם המלך שלמה עסק בדבר:
ושוב מתפילת שלמה:
נָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע
וזאת תנובת הזקנים.
*
שנצחק:
ומה אני אומרת.
זה ברור שהזהות הגלותית של עולי גלות אתיופיא ועולי גלות חבר האמים המזרח הארופאי, עולה על הזהות היהודית שלהם. באחוזים הזהות הגלותית היא כ- שמונים אחוז וזאת גם בגלל מעמד סוציואקונומי וגם נעדרות בימים הראשונים.
לעומת זהות הגלות, הזהות היהודית מהווה כעשרים אחוז מזהותם וזאת אולי יותר מתוקף היותינו בסירה אחת במקרה ו.. ולמקרה ו..
אני טוענת שזאת בגלל שהם לא היו פה בעת של הגשש, בעת שנות השלושים של המדינה.
בעת זאת הייתה את נקודת החיבור שלנו עימם כיהודים וכהנים ולויאים, בני עמם.
בארץ הזאת הפכה המדינה ותושביה ללא נבדלים בגויים וזאת אחרי גלות ארוכת שנים בה היינו נבדלים מהגויים בארצותיהם.
בעת הזאת, זאת המדינה היא שגלתה, ואלה שבאו אחרי הפרסטרויה בשנות התשעים לפי הספורות הנוצריות באו בעת שבאה לאחר יציאה לגלות רוחית זאת בשנות השמונים של הספורות הנוצריות בעת שהחלו להגיע עולים מאתיופיא בתחילת הטיית דרך זאת שגם הלכו בה מנקודה זאת והלאה, והם וגם הם, היו כמה דקות לפני כן, גולים ונבדלים בגויים בארצותיהם.
לא כך היה אצל העולים ממזרח ארופה בשנות השבעים לפי הספורות הנוצריות, היתה נעדרות אך הם הגיעו לעת הזאת, ניתן לראות הבדל בין העולה החדש הזה לעולה החדש יותר הזה מבחינת התערות והלאה גם בימים אליהם מבחינת ההבדל בין הדור הראשון הנולד פה, יש הבדל בין הדור הראשון הזה לדור הראשון של זה.
הזהות היהודית היתה יותר חזקה מהזהות הגלותית, אצל כולם.
הנבדלות של העם הזה מהגויים היתה חזקה יותר בעת שנות השבעים לפי הספורות הנוצריות.
וזה מחזק את טענתי שיש לעשות אחורה לשבעים ותשע לפי הספורות הנוצריות ומהנקודה הזאת לעשות ישר וקדימה.
אותה נקודה שלאחריה באייטיז היתה הטיית הדרך באלכסון שמרחק הזמן יצר את הפער הנראה לעין בעת הזאת הפער ביחס לקו הישר שלא מקביל לה ושהמרחק בין הישר לבין האלכסון גדל עם הזמן.
נראה פער שיצרה זוית ארבעים וחמש מעלות מערבה מפה.
**
כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: מלאכי.
אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: ישעיהו.
מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ
שיצאנו ממצרים עברנו את הירדן מהצד המזרחי למערבי.
וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ:
יהודה הלוי אמר-
אנכי במערב וליבי במזרח.
