הלל ושבח, הודיה ותפילה. שירת הלל ושבח- בנים ובנות יחד. הודיה- בנים ובנות יחד. תפילה- הפרדה בין נשים לגברים– משירת הים נלמד הבנות הן שיצאו במחולות, לא כתוב שהבנים יצאו במחולות- מעודכן.

הלל ושבח, הודיה ותפילה.

שירת הלל ושבח- בנים ובנות יחד.

הודיה- בנים ובנות יחד.

תפילה- הפרדה בין נשים לגברים.

הַלְלוּיָהּ שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים:  יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּרוּ לוֹ: כִּי רוֹצֶה יְהוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה: תהלים.

משירת הים שהיתה שירת הלל ושבח אנו למדים שהיתה שירת בנים ושירת בנות ומהקדם לשירת הבנות- ותען להם מרים אנו למדים שלא היה חוצץ- וילון בין הבנים לבנות. שירת ההלל כנלמד היא עם כלי נגינה וגם במחולות.

משירת הים נלמד הבנות הן שיצאו במחולות, לא כתוב שהבנים יצאו במחולות. ברור לכל שהבנים ראו את הבנות רוקדות על שפת ים סוף. בעת הזאת שירת הלל ושבח והודיה בנים ובנות, נכון לה בחצר בית הכנסת ולא בהיכל.

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַֽהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַֽחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹֽת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַֽיהוָֹה כִּֽי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹֽכְבוֹ רָמָה בַיָּֽם: שמות.

את המעשרות מקבל מהעם הלוי ולא הכהן הלוי. הכהן מקבל לאחר מכן מעשר ממה שקיבל הלוי, ללוי תשעים אחוז מהמעשרות ולכהן לוי עשרה אחוז מהמעשרות, מעשר מהמעשר.

תראה,

יצא הנחל לשדות ועשה הרכבה, חיתן לא יהודים עם יהודיות, מתוך מקום שחשב אבא שלך שאמא שלך תוליד לו ילדים יורשי נאות אל התחתן אבא שלך עם אמא שלך. והוליד אותך.

ברור לי ולך שאם אבא שלך היה יודע שלא כך הדבר, הוא לא היה מתחתן עם אמא שלך ולא היה מוליד אותך.

אבא שלך הרה אוון וילד שווא, כך שבייני ובינק, אין טעם לעשות השבחה.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר:  שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: במדבר

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם

למשל יעקב התחתן עם בנות לבן הארמי והשפחות שאיננו יודעים מה מוצאן, וילדים אלה אינם משך ללבן, אינם יורשי לבן, הם משך ליעקב משך יצחק, משך אברהם.

ובהמשך:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:  לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:  אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: במדבר.

פיקודי נחלות על פי אבות ולא אמהות.

ובהמשך:

וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֵּה

כל חוקת בנות המנשה שלאביהן לא היה בנים מלמדת שהזהות של הילדים על פי חוקת ישראל היא על פי האבא, ולכן התנאי לירושת הבנות שלאביהן אין בנים היה שהן מתחתנות עם בן שבט אביהן מתוך קיום החוק שלא תיסוב נחלת אדמה ממטה למטה, לכן באם הן רוצות לרשת, הן חייבות להתחתן עם בן שבט אביהן.

וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְהֹוָה לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהֹוָה לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ: וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:

מפה נלמד עוד משהו, שאשה מכל שבט בישראל באם מתחתנת עם בן אדם שאינו משבט אביה, ילדיה וגם היא על פי השבט של בעליהן וילדיהן על פי בעליהן.

זאת אומרת שאם בת המנשה היתה מתחתנת עם בן שבט יהודה ילדיה היו יהודים ולא מנשה ולהפך אם בת שבט יהודה היתה מתחתנת עם בן שבט מנשה ילדיה היו בני שבט מנשה ולא יהודים.

וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:

כי אם לא, היא לא יורשת. יען כי הדבר על פי בורא עולם.

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה

ברור שאם בת שבט יהודה מתחתנת עם אדם שאינו מישראל , נגיד נוצרי פולני , ילדיה אינם ישראל ואם יתגייר גיור. הוא לא יהודי או לא כל בן שבט בישראל. גיור הוא לא על פי שבט, גם שבט דן יכול לגייר, כי גם שבט דן מקיים חוקת ישראל, לא רק היהודים  ואדם שהתגייר לא יורש ארץ. כגר ברור שהוא צריך קורת גג, הוא לא יורש נחלת אדמה אך הוא יכול לבנות בית על האדמה האדמה לא שלו אך הבית קנינו, קנין שאינו אדמה הוא לא שפודים ממנו אך אם קנה אדמה ופודים ממנו אדמה צריך לשלם לו כפי ערך הנכס.

לגבי מכירת נחלה:

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּֽי גֵרִים וְתֽוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִֽי: ויקרא.

אם נמכרת נחלה פודים בשנת היובל.

אני בת שבט הלוי, ללוי אין נחלה.

במבחינת מה ניתן לכהן ומה היא נחלתם:

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  במדבר.

תרומות הקדשים לכהן לבניו, ולבנותיו עימו, הבן מבן שלושים שנה ועד בן חמישים שנה שנכנס לעבודת הכהן מקבל ישירות לעצמו, עד אז דרך אביו גם הבת מקבלת כל עוד היא בבית אביה ובבית אביה כי תרומות הקדשים לבית הכהן לא מחוץ לבית הכהן :

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהֹוָה נָתַתִּי

לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם

ובורא עולם הוא נחלת הכהן:

אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

את התרומה מקבלים הכהנים דרך הלוי ולא ישירות, מעשר מכל המעשרות:

וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהֹוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:  וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב:  כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהֹוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן: במדבר.

וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

המעשרות הניתנים ללויאים הם חלף לעבודה ולא קבצנות:

וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת: וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה:  כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהֹוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה: במדבר.

וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:

שיהיה ברור, הלוי לא מקבל מעמי נכר מעשרות ותרומות. חוק התרומות והמעשרות הוא חוק לארץ הזאת, שמעשרים מהאדמה הזאת ולא בעת גלות וזאת יען כי השכר הוא שכר חלף בעבור עבודה בקודש ואת הקודש הזה אין בעת גלות העם ובעת גלות הארץ.

למחשבה,

כמו שאמרתי התהליך הוא כזה,

את המעשרות מקבל מהעם הלוי ולא הכהן הלוי.

הכהן מקבל לאחר מכן מעשר ממה שקיבל הלוי, ללוי תשעים אחוז מהמעשרות ולכהן לוי עשרה אחוז מהמעשרות, מעשר מהמעשר.

נגיד סך המחזור העסקי הוא מאה אלף, הלוי מקבל עשר אלף מהעשר אלף הוא נותן אלף לכהן ומשאיר אצלו תשע אלף.

אם רוצים לעשוק את החלק של הכהן לוי צריך שהלוי יתן לאדם שאינו כהן במקום לכהן. או לעשוק את החלק שניתן לכהן מהלוי ולא מעבודתו כפועל בנין או טייח באין עבודה בקודש.

אם רוצים לעשוק מהלוי, צריך לעשוק ישירות מהעם שלא יתן ללוי ויתן לקבוצת אדם שרוצה לקחת מהלוי.

צריך לזכור ולא לשכח אין עבודת אהל מועד בעת הזאת, אבדה המשרה, אבא שלי היה פועל בנין, שכר מינימום, מנימום פלוס.. הוא עבד גם אחרי שיצא לפנסיא.

אסור שיגיע מהכספים האלה לזר, זר הוא גם בן או בת של בת כהן מאדם שאינו כהן, גם אחרי שהתגרשה., גם לקרח הלוי היה אסור להכנס למקום הכהן, גם בת הכהן נחשבת זרה לקבל מתרומות הקדשים ולאכול מלחם הקודש באם התגרשה ויש לה ילדים שאינם מכהן לוי.

.

אהרן וארבעת בניו היו הכהנים הראשונים, שני בניו של אהרן הקריבו אש זרה בקדש ואני מדגישה בקדש, ומשכך הומתו ונותרו שני הבנים אלעזר ואיתמר. ועל שניהם ואביהם היה העול בעבודת הכהן בקדש ונשיאת חטאי העם. לא הוכנסו לעבודת הכהן כהנים חדשים במקומם, גם לא בני משה שהיו לויאים אך לא מזרע אהרן- פרשת יעקב ועשיו- עדכון כתובה.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. בראשית.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.  וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר–אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם. בראשית.

דבריו של יעקב לשני בניו שלא הסכימו שאחותם דינה תהיה אשת האנס שאנס אותה למרות הסכמתו של יעקב:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ. בראשית.

לפני מותו של יעקב.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בראשית.

ברכת יעקב ללוי ושמעון:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי:  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.  אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. בראשית.

חשוב לזכור שמשה, אהרון ומרים היו משבט הלוי.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. במדבר.

כִּי אֵין-חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי-כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ; יהושע.

לראיה:

אהרן וארבעת בניו היו הכהנים הראשונים, שני בניו של אהרן הקריבו אש זרה בקדש ואני מדגישה בקדש, ומשכך הומתו ונותרו שני הבנים אלעזר ואיתמר. ועל שניהם ואביהם היה העול בעבודת הכהן בקדש ונשיאת חטאי העם. לא הוכנסו לעבודת הכהן כהנים חדשים במקומם, גם לא בני משה שהיו לויאים אך לא מזרע אהרן והיו רק שלשה כהנים ברור שעם הזמן בהתרבות נכונה של בני אהרן היו יותר כהנים.

ברור לכל שאת הכְהֻנַּה לא ירשו שבט הלוי מיעקב. ברור לכל שמנהיגי זרע יעקב , מנהיגי עם ישראל בכל הדורות שלאחר מכן לא יכולים למכור את נחלת הכהנים, כי לשבט הלוי אין נחלה בישראל כְהֻנַּת יְהוָה היא הנחלה של שבט הלוי ואין לכל ישראל חלק בה.

עבדות מצרים והשחרור ממצרים היתה ידועה עוד מימי אברהם נאמר לאברם שמשכו יעבדו את המצרים כארבע מאות שנה , עשיו ובניו לא הלכו את דרך יעקב ובניו למצרים,  לא היו עבדים במצרים, ולא שוחחרו ממצרים באותות ובמופתים ולא קיבלו את התורה, סיפור ישראל שהוא סיפור שחוקה נלמדת ממנו לא יכול להיות הסיפור של עשיו ובניו.

אנשי דת שהם לא משבט הלוי, הם אינם כהני יהוה. גם לפרעה היו כהנים שלבשו בגדי שש, אך הם כהני פרעה ולא כהני בורא עולם. לא כל כהן הוא כהן לוי.

למחשבה:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי–בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי, אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. בראשית.

בנימין נתניהו מדמה את ישראל לזרע עשו.

למחשבה לאחר עוד למידה:

וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃- פרשת לך לך.

.

 

מפה נראה שמישהו מבקש להפוך את ספירת העומר לימי בין המיצרים.

מפה נראה שמישהו לבקש להפוך את ספירת העומר לימי בין המיצרים:

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל: וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם:  וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: דברי הימים.

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:

וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן

יש טחינה פנים שמבקשת להפיל אשמה שמקריבים אדם אשמה ועול על אדם נקי:

לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל:

(מבחינת מועדי ישראל,  ספירת העומר ו- 33 לעומר, הם לא מועדי הקרבת קורבנות).

(כמובן שכנלמד מתורתינו לר ניתן להקריב קורבנות בארץ ניכר, גם הצד השני של הירדן הוא אסור להקרבת קורבנות.– משמע בפולניא וגרמניא לא ניתן להקריב קורבנות).

יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם: (מלכם) מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: ישעיהו.

וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד

וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב:

ללוי אין נחלה בישראל

מבחינת חוק המיסים, בישראל מעשר במצרים חוק החמישית, יוסף לא החיל את החוק הזה כל כהני פרעה כי הכהנים היו נתונים למלך, כמו שהלוי נתונים לבורא עולם.

כשאני הגשתי תביעה לביטוח לאומי כתבתי להם את קורות פציעתי בצבא והלאה, עד ההתקף הפסיכוטי הראשון (99 או 2000 לפי הספורות הנוצריות) ועד גהה (2011 לפי הספורות הנוצריות) אחרי גהה לא הצלחתי לעבוד ולכן הגשתי תביעה. ואמרו לי בהמשך שאני יכולה להסתיע בסיוע בשכר דירה ודירה מעמידר/מגער בהמשך.

והגשתי בקשה .

ויום אחד דיברתי עם מישהי והשיחה התגלגלה לפציעה בצבא.

ואז היא אמרה לי ככה:

שהיא היתה בצבא גם היא ירתה ררנט והיא זכרה שאני נפצעתי אמרתי לה שהפקודה שיורים ררנט היא להטות הראש לצד כשיורים והיא זכרה את דברי ולכן היא לא נפצעה כשהיא ירתה בררנט. אני לא זכרתי שסיפרתי לה זאת , אך הדבר היה נכון, זאת הפקודה כשיורים ררנ"ט.

בסופו של סרט לה אישרו דירה מעמידר ולי לא.

לא קישרתי את זה לזה באותם ימים.

אני אומרת שיש התכנות שמישהו אמר לה להפיל אותי בשיחה כזאת.

יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק: תהלים.

איך אפשר לאמת את החשד, לבדוק אם באמת היא ירתה בררנ"ט. על פי זכרוני אודות שירותה צבאי, לא נראה לי שהיא ירתה בררנ"ט בצבא ואם כך ברור שהיתה שיחת הכשלה.

בשורה התחתונה, סיגי עקרי המפקדת הראשונה בצהל לגברים , מפקדת ההאחזות הגישה לי את הנשק והיא טעתה להגיש לי גליל קצר. (יכול להיות שעם השנים ולנוכח ההלימה יש תקלה בזכרון ואולי מישהו מהמפקדים הפקודים שלה הגישו את הנשק).

בורא עולם עדי.

למחשבה:

The servants have the power Dog-men and their mean women

I'm sick of dour faces Staring at me from the TV tower

War Penny-arcade- Babylon fading

לנוכח ידיעתינו מתי חי שלום שבזי ואיפה ברור שהשבויים שעליהם כתב הרב, הם לא כשבויים השבויים אצל חמאס.

שבזי כתב ככה-

עול מלכות רשעה פרוק מצווארי, שדי ענני נא ונפשי חלצה.

I HAVE A SPLEATING HEADACE FROM WHICH THE FUTUR MADE

אם אמות תדעו שלא התאבדתי.

מאת,

העלמה מיכל כהן.

.

הכרובים ששמרו על דרך עץ החיים בגן עדן, סוככו על ארון הקודש שהועלה לדביר בית במקדש– לימודי תורה לחג הפסח.

וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וְכָל–עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ הַנּוֹעָדִ֣ים עָלָ֔יו אִתּ֖וֹ לִפְנֵ֣י הָֽאָר֑וֹן מְזַבְּחִים֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא–יִסָּפְר֛וּ וְלֹ֥א יִמָּנ֖וּ מֵרֹֽב: וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים אֶת–אֲר֨וֹן בְּרִית–יְהוָ֧ה אֶל–מְקוֹמ֛וֹ אֶל–דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל–קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל–תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים: כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל–מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל–הָאָר֥וֹן וְעַל–בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה: וַֽיַּאֲרִכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן–הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל–פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר וְלֹ֥א יֵרָא֖וּ הַח֑וּצָה וַיִּ֣הְיוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: מלכים.

וַיָּבִ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִים אֶת–אֲר֨וֹן בְּרִית–יְהוָ֧ה אֶל–מְקוֹמ֛וֹ אֶל–דְּבִ֥יר הַבַּ֖יִת אֶל–קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אֶל–תַּ֖חַת כַּנְפֵ֥י הַכְּרוּבִֽים: כִּ֤י הַכְּרוּבִים֙ פֹּרְשִׂ֣ים כְּנָפַ֔יִם אֶל–מְק֖וֹם הָֽאָר֑וֹן וַיָּסֹ֧כּוּ הַכְּרֻבִ֛ים עַל–הָאָר֥וֹן וְעַל–בַּדָּ֖יו מִלְמָֽעְלָה:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:  וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: בראשית.

וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:

צריך לחשוב על שנות חייו של האדם בהקשר עץ החיים שהדרך אליו נחסמה עם חטא אכילת פרי עץ הדעת- לימודים מפרשת נח- מעודכן. – עת השלום. (ptrmc.uk)

ובהמשך בספר מלכים הכרובים ששמרו על דרך עץ החיים בגן עדן, סוככו על ארון הקודש שהועלה לדביר בית במקדש:

אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִם–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וַיְהִ֕י בְּצֵ֥את הַכֹּהֲנִ֖ים מִן–הַקֹּ֑דֶשׁ וְהֶעָנָ֥ן מָלֵ֖א אֶת–בֵּ֥ית יְהוָֽה: וְלֹֽא–יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי–מָלֵ֥א כְבוֹד–יְהוָ֖ה אֶת–בֵּ֥ית יְהוָֽה: אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל: בָּנֹ֥ה בָנִ֛יתִי בֵּ֥ית זְבֻ֖ל לָ֑ךְ מָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים: וַיַּסֵּ֤ב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת–פָּנָ֔יו וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל–קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל–קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵ֖ל עֹמֵֽד: מלכים.

אֵ֚ין בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֥חַ שָׁ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּחֹרֵ֑ב אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִם–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

בָּֽאָר֔וֹן רַ֗ק שְׁנֵי֙ לֻח֣וֹת הָאֲבָנִ֔ים

.

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע- וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ: וכל זאת לפני בריאת האדם– לימודי פרשת נח..

וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם  כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃  עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ: פרשת נח.

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

יש שתי אפשרויות לדבר:

אפשרות ראשונה:

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ

זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: בראשית.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים

אפשרות שנית:

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע 

וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: בראשית.

עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ

גם האפשרות הראשונה וגם האפשרות השנית הם לפני יום רביעי שכל עוד מעשה הבריאה מתקיים יתקיים זאת:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:  וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים: וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:  וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:  וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי: בראשית.

מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה

מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה

וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ

ומשכך:

זה לא ישבות:

וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

ומשכך האפשרות השנית היא הנכונה.

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע-

וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ:

וכל זאת לפני בריאת האדם.

.

ברור לכל שלא כל אדם שאשתו שכבה עם איש אחר משול לאברם– ברור שלא כל אשה בעולה ששכבה עם איש שאינו בעלה משולה לשרה– לימודים מפרשת לך לך.

פרשת לך לך- למידה בשנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארץ ישראל עדכון שנת שבעים ושש.

וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃

וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה  אָֽתְּ׃ וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃

וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י  פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָֽאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃

וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙  לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ לָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָֽאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃ וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ וַיֵּ֨לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אָֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

ברור לכל שאם פרעה היה יודע ששרי היא אשת אברהם הוא היה הורג אותו ואז שוכב עם שרי כך שפרעה לעג לעצמו שכעס על אברם שגרם לו לחטוא במשכב עם בעולת בעל כי אברהם לא נתן לו את האפשרות להורגו לפני המשכב עם אלמנתו..

ברור לכל שלא כל אדם שאשתו שכבה עם איש אחר – משול לאברם. אברם מסר את אשתו בהסכמתה מתוך פחד שפרעה יהורגו כשהיה חיב לשבר מזון במצרים.

ברור שלא כל אשה בעולה ששכבה עם איש שאינו בעלה משולה לשרה..

ברור לכל שאם אתה רוצה להיות דוד של בחור שתמשיל אותו ללוט ואותך לאברם, הבחור חיב להיות בן אחיך ולא בן אחותך.

אדם שקראו לו בשם אברם או אברהם , לא יכול להמשיל עצמו לאברם או בשמו המאוחר יותר, אברהם, אם הוא שכב עם בעולת בעל. אדם ששכב עם בעולת בעל לובש את בגד פרעה.

הקבלה בין סיפור נח לסיפור אברהם:

מעשה הבריאה מתחיל לאחר תוהו ובוהו כמו אחרי המבול– לימודים מתהלים ומפרשת נח- כתובה מעודכנת.

כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם:

מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו:

סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר: תהלים.

ראשית תורתנו, מלמדת אותנו תחילה, את כח מעשיו של בורא עולם.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃  וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ בראשית.

מעשה הבריאה כעדות רשומה בספר תורת ישראל כביאור תהלים:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:  יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: תהלים.

כביאור איוב:

כִּי-הוּא, לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט;    תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל;    וּמַיִם, תִּכֵּן בְּמִדָּה.
בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק;    וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת.

בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק;

בבריאה שלעצמה ניתן ללמוד שיש חוק ומשפט וסדר קבוע, כפי שקבע בורא עולם, השמש כחוק מועדי שנה, הירח כחוק מועדי חודש ויום, עונות היום, בוקר צהרים ערב לילה, ועונות השנה. ולא לשכח כל הסדר הזה של הבריאה מתחיל לאחר תוהו ובוהו. גם ברית נח באה לאחר תוהו ובוהו.

פרשת נח כבראשית או אולי יותר נכון לאמר ראשית חדשה כבראשית חדשה מאותה נקודת פתיחה ששחיתות הארץ לפני המבול משולה לתוהו ובוהו, והמטיר בורא עולם על הארץ והמים נקוו לימים ואדם  שעודו בתיבה אין לעבוד את האדמה ויציאת נח ודרי התיבה שנאמר גם להם בראשית זאת פרו ורבו ומלאו את הארץ:

גם ראשית הברית של נח היתה לאחר המבול לאחר התוהו ובוהו הזה, הובטח הסדר הזה כסדר בראשית לאחר תוהו ובוהו:

וגם הם לעולם:

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית- פרשת נח.

וזה חוק שהוחל מחדש לאחר המבול שאלה לא ישבותו כפי ששבתו במבול:

כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

החורף והמטר בעתו, זה חוק שקבע בורא עולם.

יש להבין מי הקובע מי יהיה מי ומי יקבל מה.

כביאור תורה, במקרה בצלאל:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה: שמות.

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת,

רוח חכמה לתפקיד שיעד לו בורא עולם ולא אדם:

לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ;

במקרה בצלאל לבנין הבית,

במקרה זרע ישי להנהגה רעיה משפט:

וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.  וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; ישעיהו.

וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה–רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה,

ובהמשך גם לעשות שלום בין בני אדם גם במשל הזה:

וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ;

גם כזה של שלום עם בורא עולם לאחר ששחתה הארץ ובחודש השני לעת קיץ גבר המבול על הארץ שבסופו לאחר המבול:

*ברית השלום הזאת:

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃

שכל דבר כעונות השנה בעונתם גם אדם במקומו כפי שיעד להם הבורא , אם לא כך אז תוהו ובוהו, על משל השבתת עונות השנה.. כזה כאוס..

כביאור איוב אודות רע הבינה שלא סרו ממנה בני האדם בעתו של נח:

אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ;    הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
וַיֹּאמֶר, לָאָדָם–הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב.

הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה;

והלאה..

מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו:

סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר: מזמור עשתי עשר ומאה.

וְסוּר מֵרָע בִּינָה:

*למחשבה, בעת הגאולה לא ילמדו מלחמה:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה: וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר: כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: מיכה.

לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה:

.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה = וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים- לימושים מספר שופטים- פרשת גדעון.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶתהַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶתהַמְּעָר֖וֹת וְאֶתהַמְּצָדֽוֹת: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה:

וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל:

הרבה פעמים שעם ישראל חוטא בורא עולם מחזק עם אחר ומקימו כאויב על ישראל שגובר על ישראל, כמו במקרה אשור שגם הוא הגלה את ישראל שעליו נאמר:

הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי:

התורה היא ספר חוקים יש חוקים ומצוות כמו עשרת הדברות והמשפטים שכתובים המלוות כרשימה, אך גם סיפורי התורה כמשל ונמשל הם חוקה, אם עם ישראל יעשה ככה וככה, יקרה ככה וככה..

כבמקרה זה, עם ישראל חטא לבורא עולם ובורא עולם הקים עליו אובים שהיו ממנו בעת שבורא עולם לא יצא בצבאותינו כבמקרה שווא שקד שומר (כמו במלחמת חרבות ברזל וכמו במלחמת יום כיפור) כשבורא עולם לא יוצא בצבאותינו וזה חוק, שהעם חוטא הצבא חלש לעומת אויביו. וזה דבר שנלמד גם בספר שופטים בימי השופטים הראשונים שהיתה תופעת חוזרת על עצמה של חטא העם ובורא עולם מקים אויב חזק על ישראל וישראל מתחנן לבורא עולם שיסלח וסלח ושוב פעם.. כמקרה חוזר על עצמו נלמד שזה חוק וחוק מתורה, חוק עולם, גם לדור הזה.

אני חשבתי על הענין כהצעתו של יואל אלחנן:

כדי להבין את דבריו של יואל אלחנן, בואו נחשוב על מקרה כזה:

רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:

עם זה:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:  וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

תארו לכם שעל משרד החינוך השתלטו חבורה של אויבי ישראל שיודעים על החוק הזה והם השתלטו על מערכת החינוך, והם מחנכים את ילדיך לאורחות זרים כאלה שהם חוטאים לבורא עולם וזאת כאויבי ישראל שתפסו משרה לפניך וידעו לקבע את הדבר שהמשך של המשרה של שר החינוך יהיה של אדם משלהם מתוקף זאת:

ומשכך אנשיהם משפיעים בתחומי עיצוב דעת קהל שלמעשה מעצבים את הילד ודעתו כדי שיגדל יקבל וינהג באורחות כאלה שמקימים עליו אויבים חזקים ממנו שגוברים עליו, או לעיתים נמצאים בעמדה כזאת שמתוקף ידיעתם שעם ישראל חוטא ומתוקף הפוזיציא שלהם גם במקומות ההנהגה הצבאית והאזרחית, היא כזאת שבידיעתם זאת בכח ובפוזיציא שלהם הם מחילים את הדין ומחלישים את הצבא בעצמם מתוקף הפוזיציא הצבאית שלהם, ובמקביל בעמדה מדינית משפיעה הם גם יודעים ממקומם בהנהגה בישראל להחיל מלחמה מהונדסת להקים אויב על ישראל ומצד שני להחליש החלשה מהונדסת את הצבא וזאת ביודעם שעם ישראל חטא לבורא עולם ובידיעתם זאת הם חושבים שבורא עולם לא יעזור לנו מתוקף החטא של ישראל.

תחשבו על זה.

שיש מישהו שיודע על המשוואה הזאת:

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶתהַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶתהַמְּעָר֖וֹת וְאֶתהַמְּצָדֽוֹת: וְהָיָ֖ה אִםזָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵיקֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיווַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶתיְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַדבּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽאיַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה = וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

ומשכך יש יודע להוביל לקיום המשוואה ובהמשך להחלת הדין, גם באמצעות אוזלת יד מכוונת. שמקיימת יתרון לאויב ומשכך את יכולתו לעשות זאת:

וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶתיְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַדבּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽאיַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר:

.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה = וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים- לימודים מספר שופטים- פרשת גדעון.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶתהַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶתהַמְּעָר֖וֹת וְאֶתהַמְּצָדֽוֹת: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה:

וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל:

הרבה פעמים שעם ישראל חוטא בורא עולם מחזק עם אחר ומקימו כאויב על ישראל שגובר על ישראל, כמו במקרה אשור שגם הוא הגלה את ישראל שעליו נאמר:

הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי:

התורה היא ספר חוקים יש חוקים ומצוות כמו עשרת הדברות והמשפטים שכתובים המלוות כרשימה, אך גם סיפורי התורה כמשל ונמשל הם חוקה, אם עם ישראל יעשה ככה וככה, יקרה ככה וככה..

כבמקרה זה, עם ישראל חטא לבורא עולם ובורא עולם הקים עליו אובים שהיו ממנו בעת שבורא עולם לא יצא בצבאותינו כבמקרה שווא שקד שומר (כמו במלחמת חרבות ברזל וכמו במלחמת יום כיפור) כשבורא עולם לא יוצא בצבאותינו וזה חוק, שהעם חוטא הצבא חלש לעומת אויביו. וזה דבר שנלמד גם בספר שופטים בימי השופטים הראשונים שהיתה תופעת חוזרת על עצמה של חטא העם ובורא עולם מקים אויב חזק על ישראל וישראל מתחנן לבורא עולם שיסלח וסלח ושוב פעם.. כמקרה חוזר על עצמו נלמד שזה חוק וחוק מתורה, חוק עולם, גם לדור הזה.

אני חשבתי על הענין כהצעתו של יואל אלחנן:

כדי להבין את דבריו של יואל אלחנן, בואו נחשוב על מקרה כזה:

רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:

עם זה:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:  וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

תארו לכם שעל משרד החינוך השתלטו חבורה של אויבי ישראל שיודעים על החוק הזה והם השתלטו על מערכת החינוך, והם מחנכים את ילדיך לאורחות זרים כאלה שהם חוטאים לבורא עולם וזאת כאויבי ישראל שתפסו משרה לפניך וידעו לקבע את הדבר שהמשך של המשרה של שר החינוך יהיה של אדם משלהם מתוקף זאת:

ומשכך אנשיהם משפיעים בתחומי עיצוב דעת קהל שלמעשה מעצבים את הילד ודעתו כדי שיגדל יקבל וינהג באורחות כאלה שמקימים עליו אויבים חזקים ממנו שגוברים עליו, או לעיתים נמצאים בעמדה כזאת שמתוקף ידיעתם שעם ישראל חוטא ומתוקף הפוזיציא שלהם גם במקומות ההנהגה הצבאית והאזרחית, היא כזאת שבידיעתם זאת בכח ובפוזיציא שלהם הם מחילים את הדין ומחלישים את הצבא בעצמם מתוקף הפוזיציא הצבאית שלהם, ובמקביל בעמדה מדינית משפיעה הם גם יודעים ממקומם בהנהגה בישראל להחיל מלחמה מהונדסת להקים אויב על ישראל ומצד שני להחליש החלשה מהונדסת את הצבא וזאת ביודעם שעם ישראל חטא לבורא עולם ובידיעתם זאת הם חושבים שבורא עולם לא יעזור לנו מתוקף החטא של ישראל.

תחשבו על זה.

שיש מישהו שיודע על המשוואה הזאת:

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַדמִדְיָ֖ן עַליִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶתהַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶתהַמְּעָר֖וֹת וְאֶתהַמְּצָדֽוֹת: וְהָיָ֖ה אִםזָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵיקֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיווַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶתיְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַדבּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽאיַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵייִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה = וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַדמִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

ומשכך יש יודע להוביל לקיום המשוואה ובהמשך להחלת הדין, גם באמצעות אוזלת יד מכוונת. שמקיימת יתרון לאויב ומשכך את יכולתו לעשות זאת:

וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶתיְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַדבּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽאיַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר:

.

כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה- לימודים מספר ישעיהו- פרשת משא בבל.

זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם: כִּי יְהוָה צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ אָחָז הָיָה הַמַּשָּׂא הַזֶּה: פרשת משא בבל.

הדברים האלה נאמרו בעת בית ראשון בעת מלכות אחז בימי ישעיהו:

דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן: אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ: וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי: ירמיהו.

הדברים האלה נאמרו גם הם בימי בית ראשון בימי ירמיהו ובימי המלכים האלה:

אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם: וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר: משא בבל.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל

אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:

וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם: וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ: פרשת משא בבל.

צִיִּים, אֹחִים, בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים, וְתַנִּים.

כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם: תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה: וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ:  כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְהוָה לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם: ירמיהו.

כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה:

וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה

לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם:

שני דברים למחשבה:

הראשון:

וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:

עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:

גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם

גלות העיר במשמעות של חורבן בית ראשון.

חודש החמישי הוא חודש אב, גם חורבן בית שני היה בחודש הזה בעת שרומי היא אדום הוא עשיו שלטו בירושלים בעת ההיא,

נראה מפה שאדום נצמדו למועדי חורבן בית ראשון בבואם להחריב את הבית השני.

והשני:

הדברים האמורים הם דין שהוחל על בבל שירשו אותם חיית השדה ובהמות ומשכך גם אלה בהמות ולא בני אדם:

וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם:

ומי זה השעיר, עז, השעיר לעזאזל הוא עז.

יש עוד שעיר והוא עשיו הוא אדום בהר שעיר.

 אֵלֶּה בְנֵֽי שֵׂעִיר הַֽחֹרִי יֽשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַֽעֲנָֽה: בראשית.

צריך לחשוב שוב האם לכך בקשו לשוות אותנו ניצולי השואה שבאו לפה מארופה כשכינו אותו שווערצע חייעז.

.

מצפן- צפון- צופן.

**

צריך לחשוב על המילה מצפן.

המילה מצפן היא מילה מהמילה צפון, שהצפון הוא הכיוון המנחה להתמצא בדרך, שביחס אליו אנו יודעים איפה מזרח, מערב ודרום.

אני טוענת שהדבר ביחס לישראל הוא שגוי.

מצפון תפתח הרעה, כתוב אצלנו בתורה.

הכיוון של ישראל על פי תורה- הוא מזרח.

הכיוון להתמצאות היא השמש שבאה ממזרח.

עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ: תהלים.

למחשבה:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהוָה וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה: ירמיהו.

כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: מלאכי.

אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ: ישעיהו.

מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ

שיצאנו ממצרים עברנו את הירדן מהצד המזרחי למערבי.

וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ:

יהודה הלוי אמר-

אנכי במערב וליבי במזרח.

משמע, אתה שבאת מאשכנז, ממערב, אתה צריך להתמזרח, זה הכיוון.

**

למחשבה:

 אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה:  אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ אִם שׁוֹדְדֵי לַיְלָה אֵיךְ נִדְמֵיתָה הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת: אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו: עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ: עובדיה.

מַצְפֻּנָיו:

מצפוניו פה נאמר באותה נשימה עם המילה נחפשו.

כך שהמילה היא במשמעות צופן.

את המילה צופן ניתן לראות בהקשר של יוסף שפיענח את חלומותיו של פרעה שקרא לו צפנת פענח.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית.

צָפְנַת פַּעְנֵחַ

צופן דה ווינצ'י מדבר על צופן ברומא מלכות רומי, מלכות החזיר היא אדום הוא עשיו.

קוד 9/11 יכול גם לבוא ב- 11/9 לפי הספורות הנוצריות.

**

הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם: בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה: צפניה.

וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה

וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָֽאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּֽנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָֽאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָֽאָדָֽם: בראשית.

נחלה אחוזה ואחוזה- פרשת בהר סיני.

וְהָאָ֗רֶץ לֹ֤א תִמָּכֵר֙ לִצְמִתֻ֔ת כִּי-לִ֖י הָאָ֑רֶץ כִּֽי-גֵרִ֧ים וְתֽוֹשָׁבִ֛ים אַתֶּ֖ם עִמָּדִֽי: וּבְכֹ֖ל אֶ֣רֶץ אֲחֻזַּתְכֶ֑ם גְּאֻלָּ֖ה תִּתְּנ֥וּ לָאָֽרֶץ:  כִּֽי-יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵֽאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו: וְאִ֕ישׁ כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה-לּ֖וֹ גֹּאֵ֑ל וְהִשִּׂ֣יגָה יָד֔וֹ וּמָצָ֖א כְּדֵ֥י גְאֻלָּתֽוֹ: וְחִשַּׁב֙ אֶת-שְׁנֵ֣י מִמְכָּר֔וֹ וְהֵשִׁיב֙ אֶת-הָ֣עֹדֵ֔ף לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר מָֽכַר-ל֑וֹ וְשָׁ֖ב לַֽאֲחֻזָּתֽוֹ: וְאִ֨ם לֹא-מָֽצְאָ֜ה יָד֗וֹ דֵּי֘ הָשִׁ֣יב לוֹ֒ וְהָיָ֣ה מִמְכָּר֗וֹ בְּיַד֙ הַקֹּנֶ֣ה אֹת֔וֹ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיּוֹבֵ֑ל וְיָצָא֙ בַּיֹּבֵ֔ל וְשָׁ֖ב לַֽאֲחֻזָּתֽוֹ:  וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יִמְכֹּ֤ר בֵּית-מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָֽיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד-תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ: וְאִ֣ם לֹֽא-יִגָּאֵ֗ל עַד-מְלֹ֣את לוֹ֘ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָ֠ם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר-בָּעִ֜יר אֲשֶׁר-(לא) ל֣וֹ חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ לְדֹֽרֹתָ֑יו לֹ֥א יֵצֵ֖א בַּיֹּבֵֽל: וּבָתֵּ֣י הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין-לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל-שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵֽחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּֽהְיֶה-לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא:  וְעָרֵי֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לַֽלְוִיִּֽם: וַֽאֲשֶׁ֤ר יִגְאַל֙ מִן-הַֽלְוִיִּ֔ם וְיָצָ֧א מִמְכַּר-בַּ֛יִת וְעִ֥יר אֲחֻזָּת֖וֹ בַּיֹּבֵ֑ל כִּ֣י בָֽתֵּ֞י עָרֵ֣י הַֽלְוִיִּ֗ם הִ֚וא אֲחֻזָּתָ֔ם בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וּֽשֲׂדֵ֛ה מִגְרַ֥שׁ עָֽרֵיהֶ֖ם לֹ֣א יִמָּכֵ֑ר כִּֽי-אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָ֛ם ה֖וּא לָהֶֽם: פרשת בהר סיני.

יש אחוזה ויש נחלה.

לכל שבט יש נחלה:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם: וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם: וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהֹוָה: וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר.

אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:

בתוך השבט יש משפחות שלכל משפחה יש האחוז שלה.

יש מקרים שבן שבט מכר ממהאחוז שלו לבן השבט שלו, ולא עשה פדיון במקרה האחוז שלו נמכר ולקונה יש אחוז יותר גדול בנחלת השבט:

וזה לבתים האלה:

וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יִמְכֹּ֤ר בֵּית-מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָֽיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד-תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ: וְאִ֣ם לֹֽא-יִגָּאֵ֗ל עַד-מְלֹ֣את לוֹ֘ שָׁנָ֣ה תְמִימָה֒ וְ֠קָ֠ם הַבַּ֨יִת אֲשֶׁר-בָּעִ֜יר אֲשֶׁר-(לא) ל֣וֹ חֹמָ֗ה לַצְּמִיתֻ֛ת לַקֹּנֶ֥ה אֹת֖וֹ לְדֹֽרֹתָ֑יו לֹ֥א יֵצֵ֖א בַּיֹּבֵֽל:

מה שאתם מכירים היום כנחלה במושב חקלאי:

וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יִמְכֹּ֤ר בֵּית-מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה

במקרה הזה פדיון אוטומטי ביובל:

וּבָתֵּ֣י הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין-לָהֶ֤ם חֹמָה֙ סָבִ֔יב עַל-שְׂדֵ֥ה הָאָ֖רֶץ יֵֽחָשֵׁ֑ב גְּאֻלָּה֙ תִּֽהְיֶה-לּ֔וֹ וּבַיֹּבֵ֖ל יֵצֵֽא:

עם הלויאים וכהני שבט הלוי  זאת חוקה אחרת לגמרי יען כי אין ללוי נחלה, כל שבט נותן אחוז ללויאים מהנחלה שלו ובאחוזים האלה יש את ערי הלוי שבערים האלה גרים רק שבט הלוי האחוז הזה הוא לא אחוז מאחוזות הנחלה של כל משפחה בשבט את האחוז הזה נותנים מכל השבט ואת האחוז בו גרים הלויאים הזה לא מוכרים.

וְעָרֵי֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לַֽלְוִיִּֽם: וַֽאֲשֶׁ֤ר יִגְאַל֙ מִן-הַֽלְוִיִּ֔ם וְיָצָ֧א מִמְכַּר-בַּ֛יִת וְעִ֥יר אֲחֻזָּת֖וֹ בַּיֹּבֵ֑ל כִּ֣י בָֽתֵּ֞י עָרֵ֣י הַֽלְוִיִּ֗ם הִ֚וא אֲחֻזָּתָ֔ם בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וּֽשֲׂדֵ֛ה מִגְרַ֥שׁ עָֽרֵיהֶ֖ם לֹ֣א יִמָּכֵ֑ר כִּֽי-אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָ֛ם ה֖וּא לָהֶֽם:

בעת הזאת אין חלוקה כזאת יען כי כי רק שבט יהודה חזר לפה והכהנים והלויאים, ליהודים אין את זכות הירושה של שבט דן שאנו לא יודעים היכן הוא.

חזרנו לפה באישור הגוים שאשרו ליהודים את שטחים מנחלות שבטי ישראל כולל חלק מנחלת שבט יהודה.

ניתנו לעניים דירות בבתי מגורים בחינם מעמידר. אבא שלי כהן שלא קיבל אחוזה או בית מעמידר, אבא שלי קנה את הבית.

אני לא חושבת שאפשר להמשיל דירה מעמידר לאחוזת לוי יען כי הכהנים לא מקבלים בתים או דירות בקרב השבט, הם נבדלים מהשבט, השבט נותן לכל הכהנים באחוזה שלהם שבתוך האחוזה הזאת בונים עיר וגרים בה רק לויאים ולויאים כהנים.

לגבי ערים נבדלות כמו מודיעין עלית, בני ברק וכו', אלה לא ערי לויאים רוב תושבי הערים האלה לפי הנראה מפה אינם לויאים, מהבחינה הזאת הערים האלה הם כמו החברה הקיבוצית שיש לה אורחות נבדלים.

אגב, הערים האלה לרוב סגורות בשבת.

ערי הלויאים סגורות בימי החול ולכהן הולכים בשבת ובחודש.

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע: וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים: וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ:וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת: וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא:וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה: וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ (אתי) אַתְּ (הלכתי) הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם: מלכים.

צריך גם לזכור שאין עבודה בקדש בעת הזאת, בעת הסתר פנים:

שכר חלף- המלך לגוים, הלוי למלך בארץ ישראל ולישראל. – עת השלום. (ptrm.link)

בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל- CODE 9/11- פרשת עלה סנחריב על הרי יהודה- לימודים מספר ישעיהו בקריאה שנית.

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה–אֶל-חִזְקִיָּהוּ; וַיִּשְׁמַע, כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק.   וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם, חִזְקִיָּהוּ, וַיַּרְאֵם אֶת-בֵּית נְכֹתֹה אֶת-הַכֶּסֶף וְאֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל-בֵּית כֵּלָיו, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו:  לֹא-הָיָה דָבָר, אֲשֶׁר לֹא-הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ–וּבְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ.   וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל.  וַיֹּאמֶר, מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ; וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ–לֹא-הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא-הִרְאִיתִים, בְּאוֹצְרֹתָי:  וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  שְׁמַע, דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת.  הִנֵּה, יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל-אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, בָּבֶל:  לֹא-יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר יְהוָה. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד–יִקָּחוּ; וְהָיוּ, סָרִיסִים, בְּהֵיכַל, מֶלֶךְ בָּבֶל.   וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי: עלה המלך סנחריב.

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה–אֶל-חִזְקִיָּהוּ; וַיִּשְׁמַע, כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק. 

הרבה מכם יודעים שבן לאדן היה אחראי למתקפה על התאומים,

בַּלְאֲדָן בֶּן-בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ-בָּבֶל,

מזכיר את מלך בבל.

בן לאדן תקף את התאומים במועד שקוראים לו 9/11

חודש אב הוא חודש 11 על פי ספורות בבל.

בתשיעי לחודש הזה היה חורבן בית שני, כפי שכולכם יודעים.

פענוח צופן דה וינצ’י ועוד..

סנחריב, חורבן, אתם יודעים.

.

סחר באדם גנוב- פרשת וישב יעקב.

כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי מֵאֶ֖רֶץ הָֽעִבְרִ֑ים וְגַם־פֹּה֙ לֹֽא־עָשִׂ֣יתִֽי מְא֔וּמָה כִּֽי־שָׂמ֥וּ אֹתִ֖י בַּבּֽוֹר׃

כִּֽי־גֻנֹּ֣ב גֻּנַּ֔בְתִּי

זאת אומרת שמפה נלמד שאסור לאח למכור אח, אחי יוסף שמכרו אותו למעשה אותו, זה היה חטא.

אחי יוסף סחרו באדם גנוב.

הדרי קודש- שבירת קסם.

אגב, הדרי קודש זה לא תפוזים.. הדרי קדש זה מהמלה שאתם מכירים, הדור.. כמו והדרת פני זקן,..זה בכלל לא קשור לקלמנטינה או תפוז.. זה בכלל לא קשור להדרת בגדים ומלבושים, זה כמו שיש קדש הקדשים.. ויש הדרת הקודש .. שהקדש הוא הדור. כמובן שלא כל הדר, הוא הדר קודש.

מהדרת הקדש, מרחם שחר לך טל ילדותך, על זרעך אצוק רוחי..

תראה, ברור שהחבר'ה בעזה כבר מפנטזים להוריד בכיר בישראל.. הם ספגו סוג של השפלה,  הם ירצו לנקום בכיוון הזה.

.

זכויות כהנים, לעומת זכויות מלך משיח.

אגב, צפרטיסטים/אפרטהייד.

מזהב שבא לא הובטח לכהנים (משבט הלוי)- הוא הובטח לשלמה (משבט יהודה) ככתוב בתהלים:

לִשְׁלֹמֹה: אֱלֹהִים–מִשְׁפָּטֶיךָ, לְמֶלֶךְ תֵּן; וְצִדְקָתְךָ לְבֶן-מֶלֶךְ.

ובהמשך:

 וִיחִי–  וְיִתֶּן-לוֹ, מִזְּהַב שְׁבָא:

וכידוע לכולנו מרצונה ובאהבתה נתנה מלכת שבא את המעשר וכל כך אהבה את שראתה והוסיפה את התרומה.

ואתה יודע למה היא אהבה.

ברכת מלכת שבא לשלמה:

יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: מלכים.

ובהמשך:

וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד–וְאֶבֶן יְקָרָה; לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב, אֲשֶׁר-נָתְנָה מַלְכַּת-שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: מלכים.

כהנים מקבלים רק מישראל. ולא מהגויים.

וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן- פרשת לך לך.

לימודי שנת שבעים וחמש לקוממיות שהפכה לעצמאות:

וַיְהִ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ שָׂפָ֣ה אֶחָ֑ת וּדְבָרִ֖ים אֲחָדִֽים׃ וַיְהִ֖י בְּנָסְעָ֣ם מִקֶּ֑דֶם וַֽיִּמְצְא֥וּ בִקְעָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ שִׁנְעָ֖ר וַיֵּ֥שְׁבוּ שָֽׁם׃

וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר  הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃ וַיֹּֽאמְר֞וּ הָ֣בָה ׀ נִבְנֶה־לָּ֣נוּ עִ֗יר וּמִגְדָּל֙ וְרֹאשׁ֣וֹ בַשָּׁמַ֔יִם וְנַֽעֲשֶׂה־לָּ֖נוּ שֵׁ֑ם פֶּן־נָפ֖וּץ עַל־פְּנֵ֥י כָל־הָאָֽרֶץ׃

וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה  אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא־יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃ הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ וַיָּ֨פֶץ יְהוָ֥ה אֹתָ֛ם מִשָּׁ֖ם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַֽיַּחְדְּל֖וּ לִבְנֹ֥ת הָעִֽיר׃ עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ בָּבֶ֔ל כִּי־שָׁ֛ם בָּלַ֥ל יְהוָ֖ה שְׂפַ֣ת כָּל־הָאָ֑רֶץ וּמִשָּׁם֙ הֱפִיצָ֣ם יְהוָ֔ה עַל־פְּנֵ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ פרשת לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖.

הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן

שהלבנה שלו, הבינוי שלו בעולם הזה שכל פועלו בחיים יהפך לאוון באם יקבל כבוד מהידיים ששלמה ארצי סרב לקבל כבוד.

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד: כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ: יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם: כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה: אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ: ישעיהו.

קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ:

לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם: כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל

שלמה ארצי שסרב לקבל את פרס ישראל מהמושלים בעת הזאת בישראל, סרב מהמקום הזה שהוא לא רצה לקבל פרס מטעם מושלי מדינה שהוא לא מאשר את אורחותיה.

אלה האורחות בעת ישעיהו:

חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר: ישעיהו.

הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים

בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְהוָה

בספר ישעיהו בעת מלכויות אלה היה חטא גדול בירושלים העם  שכח את בורא עולם ואת אורחות התורה:

יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן:

והחיל אורחות סדום בירושלים:

שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: ישעיהו.

שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:

כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם

אני אומרת לדקלון לסרב לקבל את הפרס במקום שלמה ארצי, הפרס הזה מאלה הוא קלון לעדתו של הרב שלום שבזי, קלון כזה שבסופו:

וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח יְהוָה לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלִָם: ישעיהו.

לאחר יום הדין , הנותר בירושלים יהיו אלה שלא חטאו את החטא הזה ואלה יראו כקדושים:

וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ

והנותר הזה יהיה מאוד מבוקש בקרב בנות ציון שירצו שהנותר הזה יגאל אותן מחרפת אבותיהם אותה הן רצו להסיר מעליהן ושיקרא שמו של הנותר עליהן:

וְהֶחֱזִיקוּ שֶׁבַע נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לַחְמֵנוּ נֹאכֵל וְשִׂמְלָתֵנוּ נִלְבָּשׁ רַק יִקָּרֵא שִׁמְךָ עָלֵינוּ אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ:

שבילך במים רבים- לימודי תהלים.

בַּיָּ֤ם דַּרְכֶּ֗ךָ (ושביליך) וּֽ֭שְׁבִֽילְךָ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְ֝עִקְּבוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נֹדָֽעוּ: במדבר.

וּֽ֭שְׁבִֽילְךָ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים

השביל הוא במים, לא בחוף הים.

יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה: תהלים.

צוות איזבל- לימודים מתהלים.

הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

שָׁ֤ם | פָּֽחֲדוּ-פַחַד֮ לֹא-הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי-אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל: מזמור שלושה וחמישים.

הצעת מחשבה על הדבר במשל איזבל:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹןוַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶלנָב֣וֹת לֵאמֹר֩ תְּנָהלִּ֨י אֶֽתכַּרְמְךָ֜ וִֽיהִילִ֣י לְגַןיָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָהלְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶלאַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶתנַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְוַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶלבֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַלהַדָּבָר֙ אֲשֶׁרדִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽאאֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶתנַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַלמִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶתפָּנָ֖יו וְלֹֽאאָ֥כַל לָֽחֶםוַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַהזֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶםוַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽיאֲ֠דַבֵּר אֶלנָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָהלִּ֤י אֶֽתכַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִםחָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָהלְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽאאֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶתכַּרְמִֽיוַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַליִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָללֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶתכֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:

אחאב רצה את כרם נבות.

נבות לא רצה למכור לו:

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹןוַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶלנָב֣וֹת לֵאמֹר֩ תְּנָהלִּ֨י אֶֽתכַּרְמְךָ֜ וִֽיהִילִ֣י לְגַןיָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָהלְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶלאַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶתנַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ

חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶתנַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ

למקום הזה נכנסה איזבל ואמרה לו ככה:

וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַליִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָללֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶתכֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי:

שהוא, אחאב, יתעסק עם ענייני הממלכה, שהוא לא ילכלך את ידיו בדבר, והיא תעשה את  את העבודה בשבילו והיא והצוות שלה פעלו לדבר.

בסופו של יום:

וַיְהִי֙ דְּבַריְהוָ֔ה אֶלאֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽרק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְיִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁריָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹוְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַםיָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶתדַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶתדָּמְךָ֖ גַּםאָֽתָּהוַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶלאֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַ֚עַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽההִנְנִ֨י (מבימֵבִ֤יא אֵלֶ֙יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽלוְנָתַתִּ֣י אֶתבֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּןנְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶןאֲחִיָּ֑ה אֶלהַכַּ֙עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶתיִשְׂרָאֵֽלוְגַ֨םלְאִיזֶ֔בֶל דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הַכְּלָבִ֛ים יֹאכְל֥וּ אֶתאִיזֶ֖בֶל בְּחֵ֥ל יִזְרְעֶֽאלהַמֵּ֤ת לְאַחְאָב֙ בָּעִ֔יר יֹאכְל֖וּ הַכְּלָבִ֑ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֥וֹף הַשָּׁמָֽיִםרַ֚ק לֹֽאהָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁרהֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹוַיַּתְעֵ֣ב מְאֹ֔ד לָלֶ֖כֶת אַחֲרֵ֣י הַגִּלֻּלִ֑ים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהוָ֔ה מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽלוַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶתהַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂםשַׂ֥ק עַלבְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט וַֽיְהִי֙ דְּבַריְהוָ֔ה אֶלאֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽרהֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽינִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽינִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא-(אביאָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַלבֵּיתֽוֹ:

למרות שאחאב לא לכלך את ידיו ולמרות שנכנע לבורא עולם, מלכותו נקרעה מיד בנו.

יש מנהיגים כאלה שיש להם את הצוות כצוות איזבל, שמלכלך ידיו למען רצונות המלך, כחושב שהמלך לא מתלכלך ומשכך ימשיך לפרנס אותם ממקום המלך וממקומות אנשי המלך , חשוב שאלה יזכרו, המלך לא טהור, לא נקי ומשכך הדין:

וַֽיְהִי֙ דְּבַריְהוָ֔ה אֶלאֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽרהֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽינִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽינִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא-(אביאָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַלבֵּיתֽוֹ:

זאת אומרת שאם אחאב לא היה נכנע מלכותו היתה נקרעת בימיו ולא בימי בנו:

אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַלבֵּיתֽוֹ:

כמו עם הקרבת מלך מואב, מלך מואב הקריב את בנו ולא בן של מישהו מהצוות שלו..

כך עם אחאב, הרעה על בנו, לא על בני הצוות שלו.

מלכים- ספר ראשון- מלכות אסא ואחאב- פרשת- כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל. 

פרשת השירה הזאת- ספירת שנים מיום..

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת: בְּב֣וֹא כָל-יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ אֶת-פְּנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת-הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם: הַקְהֵ֣ל אֶת-הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת: וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא-יָֽדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כָּל-הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֤ם חַיִּים֙ עַל-הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֧ים אֶת-הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

מיום הגעת ישראל לארץ  מתחילה ספירה, מהתחלה.  בשנה השביעית להגעת ישראל לארץ, שנת שמיטה ראשונה במועד סוכות בשנה זאת:

וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ | שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

יש מצווה לקרוא קריאת תורה שלמה בהקהלה, של אלה:

הַקְהֵ֣ל אֶת-הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ

לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם

בשנה הזאת כבר יש ילדים שנולדו כבר בארץ ולא שמעו ולא למדו לעשות,ילדים לאבות ואמהות מהדור שלא חטא את חטאי המדבר והיה נכון לעשות להשמיע ללמוד וללמד:

וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת:

וּבְנֵיהֶ֞ם אֲשֶׁ֣ר לֹא-יָֽדְע֗וּ יִשְׁמְעוּ֙ וְלָ֣מְד֔וּ לְיִרְאָ֖ה אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם

וכל זאת כמו עם הקרבת קורבנות במקום שבורא עולם קבע לעשות זאת,

בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֑ר תִּקְרָ֞א אֶת-הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל-יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם:

בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

ברור שאי אפשר לעשות זאת בארץ נכר גם מהנלמד שספירת שנת השבע נמדדת מיום השיבה לארץ, אותו הדבר ביחס לשנת היובל ולא פחות חשוב, חוקת שנת היובל שגם היא נמדדת מיום השיבה לארץ, אין קיימות למועדים אלה וחוקותיהם בארץ נכר.

.

פרשת השירה הזאת- מעבר מ… אל…

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן-מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹֽא-אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת-הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:

זאת אומרת שזאת נקודת המעבר, בצד השני ממזרח שמש לצד השני ..

ברור שאחרי שעברו , עברו.

אין פעולת מעבר מ… אל.. בתוך הארץ..

והלאה:

יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ ה֣וּא | עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֗יךָ הֽוּא-יַשְׁמִ֞יד אֶת-הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑ם יְהוֹשֻׁ֗עַ ה֚וּא עֹבֵ֣ר לְפָנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

הלאה עם בורא עולם לפני ישראל, כמפנה להם את השטח:

וְעָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לָהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה לְסִיח֥וֹן וּלְע֛וֹג מַלְכֵ֥י הָֽאֱמֹרִ֖י וּלְאַרְצָ֑ם אֲשֶׁ֥ר הִשְׁמִ֖יד אֹתָֽם: וּנְתָנָ֥ם יְהֹוָ֖ה לִפְנֵיכֶ֑ם וַֽעֲשִׂיתֶ֣ם לָהֶ֔ם כְּכָ֨ל-הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶֽם: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

כבא לכבוש את הארץ חשוב לזכור בורא עולם הוא הולך לפניך ומשכך לא לפחד , הוא הביא אותך לפה והוא קבע שאתה תהיה פה , הוציא אותך ממצרים כרצונו ולטוב לך

חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל-תִּֽירְא֥וּ וְאַל-תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַֽהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַֽעַזְבֶֽךָּ: וַיִּקְרָ֨א מֹשֶׁ֜ה לִֽיהוֹשֻׁ֗עַ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו לְעֵינֵ֣י כָל-יִשְׂרָאֵל֘ חֲזַ֣ק וֶֽאֱמָץ֒ כִּ֣י אַתָּ֗ה תָּבוֹא֙ אֶת-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם וְאַתָּ֖ה תַּנְחִילֶ֥נָּה אוֹתָֽם: וַֽיהֹוָ֞ה ה֣וּא | הַֽהֹלֵ֣ךְ לְפָנֶ֗יךָ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑ךָּ לֹ֥א תִירָ֖א וְלֹ֥א תֵחָֽת: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

ובמעמד פרידה זה משה כתב את התורה והפקיד אצל שומרי משמרת התורה-

וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֘ אֶת-הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל-הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת-אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל-כָּל-זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.

אֶל-הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת-אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה

כָּל-זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

זבח ומנחה- לימודי תהלים.

זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה | לֹֽא-חָפַ֗צְתָּ אָ֭זְנַיִם כָּרִ֣יתָ לִּ֑י עוֹלָ֥ה וַ֝חֲטָאָ֗ה לֹ֣א שָׁאָֽלְתָּ: מזמור ארבעים.

שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי: לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד: לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים: כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף: יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי: אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ: הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה: זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ: וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי: תהלים.

הכל של בורא עולם, בורא עולם שברא את הפרה/ הסטייק ואת הכבש/צלעות כבש וברא גם את הפילפל והמלח לתבל את הסטייק צלעות הכבש.

ברור שבורא עולם לא צריך את המנחה לעצמו.

לכאורה המשפט הזה סותר,

הָבוּ לַיהוָה מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹז:  הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו: תהלים.

סותר את זה:

זֶ֤בַח וּמִנְחָ֨ה | לֹֽא-חָפַ֗צְתָּ

כשלא יודעים את זה:

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי

ומי נמצא בבית הזה:

הגר, היתום, האלמנה, העני הדל והאביון והלוי שלו אתה נותן המנחה, את התרומה והמעשר.

וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַֽעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִמָּֽךְ: מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶֽיךָ: וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַֽחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָֽאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָֽכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָֽרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַֽעֲשֵׂה יָֽדְךָ אֲשֶׁר תַּֽעֲשֶֽׂה: דברים.

לאלה, לא לבורא עולם המנחה הזאת, מתוך האמונה בבורא עולם אתה נותן את המנחה הזאת למי שבורא עולם ציווה אותך לתת לו.

.

מצר תצרני- למודי תהלים.

מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי: איוב.

ידוע שבגלל האינקויזיציא יש הרבה יהודים שהם גם בעת הזאת נחשבים כנוצרים בגלל האינוס.

בגלל האינוס בספרד ששם גלו רוב ישראל אחרי חורבן בית שני ישראל נאנסו לקבל חוק משך כפי שקבוע בספרד והדבר התקבע והמשיך הלאה אחרי יציאת ישראל מספרד.

גם מסיבה זאת יש הרבה יהודים שהתחתנו עם נוצריות (גם מתוקף של חוסר בנשים יהודיות בארופה וילדיהם נרשמו כנוצרים למרות שהם יהודים וחלו השנים והיטלר נולד, היטלר לא דרש את מותם של אלה.

מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי

מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי

אַתָּ֤ה | סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה: מזמור שנים ושלושים.

מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי: איוב.

ידוע שבגלל האינקויזיציא יש הרבה יהודים שהם גם בעת הזאת נחשבים כנוצרים בגלל האינוס.

בגלל האינוס בספרד ששם גלו רוב ישראל אחרי חורבן בית שני ישראל נאנסו לקבל חוק משך כפי שקבוע בספרד והדבר התקבע והמשיך הלאה אחרי יציאת ישראל מספרד.

גם מסיבה זאת יש הרבה יהודים שהתחתנו עם נוצריות (גם מתוקף של חוסר בנשים יהודיות בארופה וילדיהם נרשמו כנוצרים למרות שהם יהודים וחלו השנים והיטלר נולד, היטלר לא דרש את מותם של אלה.

מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי

מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי

אלה לא נמצאים רחוק, הנצרות לומדת מתורת ישראל.

קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם: תהלים- מתפילת שחרית ליום שלישי.

מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ: תהלים.

תחשבו על זה.

במשפחות העמים בעת הזאת מישראל אנחנו יודעים איפה יש קיבוץ גדול של יהודים ואיפה של הלויאים והכהנים לויאים.

איפה שאר השבטים..

רק בורא עולם יודע.

חודש תשיעי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

פרשת מקרא העדה- שלח לך- ציצית- לכסות עצמך ולא את אשר תר אחריו לבבך..- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל-כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם: לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם: אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣. 

דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל-כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת:

קודם כל המצווה היא שאתה מכסה עצמך כדי שעינך לא יתורו אחר לבבך בראות..

המצווה היא לא לכסות את אשר תר לבבך…

כנראה שיש בציצית הגנה שמדכאת את היצר ההוא שאתה רואה את ההיא… וכדי שאתה עצמך לא תזנה .. האשה לא מזנה אותך והיא אינה זונה.. היצר מזנה את מחשבות לבך.. לכן ציצית..

כך שברור לכל שאין צורך לנשות הכותל לשים עליהן ציצית.

.

פרשת מקרא העדה- שלח לך- ציצית- לכסות עצמך ולא את אשר תר אחריו לבבך..- לימודי שנת שבעים ושתים לקוממיות.

דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל-כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם: לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם: אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם: פרשת מִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה- שְׁלַח-לְךָ֣. 

דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל-כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת:

קודם כל המצווה היא שאתה מכסה עצמך כדי שעינך לא יתורו אחר לבבך בראות..

המצווה היא לא לכסות את אשר תר לבבך…

כנראה שיש בציצית הגנה שמדכאת את היצר ההוא שאתה רואה את ההיא… וכדי שאתה עצמך לא תזנה .. האשה לא מזנה אותך והיא אינה זונה.. היצר מזנה את מחשבות לבך.. לכן ציצית..

כך שברור לכל שאין צורך לנשות הכותל לשים עליהן ציצית.

.

העיסה והנחתום.

ברור שהנחתום לא יכול להעיד על עיסתו במובן של משתתף בתחרות לא יכול להיות בצוות השופטים.

הדבר לא סותר שהנחתום אוהב את יצירתו וחשוב שהנחתום יחשוב שיצירתו היא הכי טובה לפני שיגיש את יצירתו לתחרות..

לא יעלה על הדעת שהטבח לא אוהב את תבשיליו…

לא אאשים טבח שהלך לתדמור כחלק מהסללה והוא מבשל בהתאם למתכונים שהוא למד בבית ספר לטבחות..

ההשפעה היחידה שהיתה לטבח המרוקאי בקיבוץ היתה שהוא הכניס את הקוסקוס לתפריט הקבוע של יום שלישי לארוחת הצהרים בחדר האוכל..

הפעם הראשונה שאכלתי קוסקוס היתה שהייתי בקיבוץ והם שכרו טבח ממוצא מרוקאי…

לא היו לי שכנים ממוצא מרוקאי שהייתי ילדה.. 

.

פענוח צופן דה וינצ'י ועוד..

ה-6 ה- 13  ביום ה- MONIM..

גם יג באדר זה השישי ה- השלושה שמונים לפי ספורות בבל חודש ראשון תשרי.

הששן בקש מדוד למנות את ישראל,

כך שברור לכל מה קרה להיא מהשיר של MADNESS שהיתה רוצחת בכל יום שני,

שטנו אותה ביום שני.. ביום המונים.. לכן היא לא אהבה את MONDAY…

יש מצב שהבריטים לא אהבו את עת דודים בנוסח דודי אל פאיד על דיאנה האם של המלך המיועד…

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה–וַתִּהְיִי-לִי.  וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן.  וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה, וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ; וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ, וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי.  וָאֶעְדֵּךְ, עֶדִי; וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל-יָדַיִךְ, וְרָבִיד עַל-גְּרוֹנֵךְ. וָאֶתֵּן נֶזֶם, עַל-אַפֵּךְ, וַעֲגִילִים, עַל-אָזְנָיִךְ; וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּרֹאשֵׁךְ.  וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ ששי (שֵׁשׁ) וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אכלתי (אָכָלְתְּ); וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה.  וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם, בְּיָפְיֵךְ:  כִּי כָּלִיל הוּא, בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי עָלַיִךְ–נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה. יחזקאל.

אישור חתימה- שבירת קסם.

ידוע לכל שבורא עולם הוא אבי יתומים ודין אלמנות, כך שברור לכל שאח גדול או דוד לא תופס את מקום האב לאחר מות האב.

משמע, לאח או לדוד אין אישור מסירה או מכירה. ולא רק בעת יתמות.

העובדה שאחי יוסף מכרו אותו לא מעידה שיש להם אישור לדבר, אחי יוסף חטפו אותו ומכרו אותו. הקונה לא קנה זכות קניין על יוסף, מכירה כזאת היא אינה הקרבת יוסף. למכירה מסוג מכירתו של יוסף אין אישור לפעולת המרה.

חשבונית מס- שבירת קסם.

תראה,

כשאני הולכת לקנות שוקו, אין לי צורך לקחת מהמכולת חשבונית או קבלה, מה אני אעשה עם הנייר..

אני לא צריכה להציג דוח למס הכנסה.

לבעל העסק יש אפשרות להוציא קבלה או לא להוציא קבלה.

שבעל עסק נותן לי שרות הוא קובע כמה כסף הוא לקבל בעבור השרות.

גם אם הוא יתן לי מחשב בשווי מליון שקל במחיר עשר שקל.

הוא לא נותן לי מתנות. הוא דרש תשלום בעבור המחשב ושילמתי כמה שהוא רצה.

נקודה.

בארצות הברית חשבו על הדבר וכשאתה קונה בחנות הם משדרים לך ישירות לטלפון חשבונית קבלה.

זה רעיון מצויין לתעשיא ירוקה שתציל הרבה מאוד עצים שיביאו הרבה CO2 נקי לאוויר העולם.

תורם ונתרם- שבירת קסם.

אני אסביר לך,

רופא לומד בערך 20 שנה, 12 שנים בחינוך חובה של המדינה.7 שנים לימודי רפואה.

אדם ממוצע בישראל לומד כ- 14 שנה.

משמע רופא לומד פי אחד וחצי זמן מאדם ממוצע.

שכר ממוצע לשעה במשק הוא כ- 50 שקל לשעה.

לפי השקעת הרופא ביחס לשארית העם שכר הרופא צריך להיות כ- 80 לשעה.

לצורך העניין בוא נגיד ששכר רופא (כולל השתלמויות על חשבון קופת חולים) – 200 שקל לשעה (כ- שלושים אלף לחודש).

אדם ממוצא פוגש רופא פעם בחודשים כ- 10 -15 דקות.

בשנה- כ- שעתיים. גם בהגזמה.  זאת אומרת 400 שקל.

שכר דירה לחודש לחדר לרופא הוא כ- 3000 שקל לחודש.

ל- שעתיים-   כ- עשרה שקלים. נכפיל בשתיים בעבור חשמל מים ארנונה וגז- 20 שקל .

זאת אומרת שאדם ממוצע צורך כ- 450 שקל לשנה שרותים רפואיים בפועל. יש הוצאות נלוות פקידות מטפלות נקיון וכו' נכפיל בשתיים- 1000 שקל.

בן אדם ממוצע בישראל משלם כ- 500 שקל דרך השכר לשרותי בריאות , בנוסף בן אדם ממוצע משלם לקופות החולים באופן ישיר בעבור ביטוח מושלם או פלטיניום בממוצע כ- 50 שקל בחודש. משמע- כ- 6000 שקל בשנה..

בן אדם בוגר משלם בממוצע בערך שישים שנה ביטוח כ- 400,000 שקל.

במשך שנות חייו בן אדם ממוצע מאושפז כ- 3 או ארבע פעמים.

ברור לי ולך,

שהתורמים לקופת חולים ובתי החולים לא תורמים לעם.

דברים אלה לא אמורים להפריע לך אם אתה לא מבקש להפעיל את בתי החולים כשדי תרומות לצורך געילה, לצורך האבדת נפשות לצורך השאלת נפשות… לצורך קביעת גורלות- מי למוות, מי לחיים כשאתה מעלה שני מאושפזים על האלטלנה- נדנדה. מי למעלה למטה.

אני ואתה יודעים שהרבה מהאישפוזים משולמי על ידי חברות פרטיות שהרבה בני אדם מבטחים עצמם בעת הזאת.

אני ואתה יודעים שקופות החולים מקבלות בנוסף לתשלומים הישירים של העם, כספים מהמדינה.

אני טוענת שקופת חולים חייבת לעם.

העם לא חייב לשלם בעבור ניהול כלכלי כושל.

זה בדיוק כמו שקניתי שוקו מהמכולת בחמש שקל ובעל המכולת יגיד לי שבגלל שהוא מפסיד כסף ותרמו כסף למכולת , אז התורם לו, תרם לי כשקניתי ממנו.

אותו הדבר עם חילי ישראל.

אתה לא יכול לאמר  שאדלסון שתורם לבסיס צבאי, תורם לחיילים ולחיילות  שמתנדבים לצבא. החיילים והחילות  הם מהתורמים לצבא. החיילים והחיילות  הם הנדיבים. החיילים והחיילות תורמים שכר של כ- שנתיים וחצי, שלוש משמרות ביום.

.

שאול- שבירת קסם.

נוֹדַע יְהוָה מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה: יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים: כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת (ענוים) עֲנִיִּים תֹּאבַד לָעַד: תהלים.

וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ לוֹ אָֽרְצָה: וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַֽעוֹדֶנּוּ חָֽי: וַיֹּֽאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַֽיִּקְּדוּ (וישתחו) וַיִּשְׁתַּחֲווּ: בראשית.

כִּי אֵשׁ קָֽדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִֽיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מֽוֹסְדֵי הָרִֽים: דברים.

וַיֹּֽאמְרוּ שָׁאוֹל שָֽׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמֽוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶֽם: בראשית.

אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה: שמואל.

יש שאול ויש שאול..

שאת או אתה שואלים אדם שאלה, הדבר לא קשור לשאול במובן של המילה כבמשפט- יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה או

כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ תהלים.

.

איתם.

Subject: מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: תהלים.

שלום.

מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב: תהלים.

וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב.

זה המשמעות של שווערצע חייעז, שעיר לעזאזל אדם.

וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם: וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים: וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.

וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: תהלים.

יש הגיון שזאת הסיבה שבנט התעקש לקיים העסקה דרך קבלן כח אדם כשהתנגד לחוק העסקה ישירה בנשימה אחת ובנשימה השנית התהדר שהוא שלח יהודים לתקוף במנהרות..

ברור לכל שלשים אדם בשם איתם בעמדת הנהגה בישראל, זה לשים אדם בספורות אויב כמנהיג בישראל.

יש הגיון לחשוב שגם זבולון המר במשמעות של המרת בית זבול זה גם לא טוב, במיוחד שאפי איתם באו מאותה ישיבה שיואל אלחנן אמר עליהם שהם מעבידים את התורה.

כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר (וצירם) וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ:  אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: תהלים.

וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה: אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים:  וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד: וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר: מלכים.

יש זבול ויש זבול..

נכתב על ידי העלמה מיכל כהן.

אמנון ותמר זה לא סיפור אהבה- לימודים מספר שמואל.

וַיֹּ֨אמֶר אַמְנ֜וֹן אֶלתָּמָ֗ר הָבִ֤יאִי הַבִּרְיָה֙ הַחֶדֶ֔ר וְאֶבְרֶ֖ה מִיָּדֵ֑ךְ וַתִּקַּ֣ח תָּמָ֗ר אֶתהַלְּבִבוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔תָה וַתָּבֵ֛א לְאַמְנ֥וֹן אָחִ֖יהָ הֶחָֽדְרָהוַתַּגֵּ֥שׁ אֵלָ֖יו לֶֽאֱכֹ֑ל וַיַּֽחֲזֶקבָּהּ֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ בּ֛וֹאִי שִׁכְבִ֥י עִמִּ֖י אֲחוֹתִֽיוַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אַלאָחִי֙ אַלתְּעַנֵּ֔נִי כִּ֛י לֹאיֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אַֽלתַּעֲשֵׂ֖ה אֶתהַנְּבָלָ֥ה הַזֹּֽאת:  שמואל.

עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: ויקרא.

כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא.

וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד שָׁמַ֕ע אֵ֥ת כָּלהַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּ֥חַר ל֖וֹ מְאֹֽד: וְלֹֽאדִבֶּ֧ר אַבְשָׁל֛וֹם עִםאַמְנ֖וֹן לְמֵרָ֣ע וְעַדט֑וֹב כִּֽישָׂנֵ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶתאַמְנ֔וֹן עַלדְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔ה אֵ֖ת תָּמָ֥ר אֲחֹתֽוֹוַֽיְהִי֙ לִשְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים וַיִּהְי֤וּ גֹֽזְזִים֙ לְאַבְשָׁל֔וֹם בְּבַ֥עַל חָצ֖וֹר אֲשֶׁ֣ר עִםאֶפְרָ֑יִם וַיִּקְרָ֥א אַבְשָׁל֖וֹם לְכָלבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְוַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶלהַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּהנָ֥א גֹזְזִ֖ים לְעַבְדֶּ֑ךָ יֵֽלֶךְנָ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וַעֲבָדָ֖יו עִםעַבְדֶּֽךָוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶלאַבְשָׁל֗וֹם אַלבְּנִי֙ אַלנָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץבּ֛וֹ וְלֹֽאאָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּוַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם וָלֹ֕א יֵֽלֶךְנָ֥א אִתָּ֖נוּ אַמְנ֣וֹן אָחִ֑י וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה יֵלֵ֖ךְ עִמָּֽךְ:  וַיִּפְרָץבּ֖וֹ אַבְשָׁל֑וֹם וַיִּשְׁלַ֤ח אִתּוֹ֙ אֶתאַמְנ֔וֹן וְאֵ֖ת כָּלבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:  וַיְצַו֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶתנְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר רְא֣וּ נָ֠א כְּט֨וֹב לֵבאַמְנ֤וֹן בַּיַּ֙יִן֙ וְאָמַרְתִּ֣י אֲלֵיכֶ֔ם הַכּ֧וּ אֶתאַמְנ֛וֹן וַהֲמִתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אַלתִּירָ֑אוּ הֲל֗וֹא כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ צִוִּ֣יתִי אֶתְכֶ֔ם חִזְק֖וּ וִהְי֥וּ לִבְנֵיחָֽיִלוַֽיַּעֲשׂ֞וּ נַעֲרֵ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ לְאַמְנ֔וֹן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אַבְשָׁל֑וֹם וַיָּקֻ֣מוּ כָּלבְּנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וַֽיִּרְכְּב֛וּ אִ֥ישׁ עַלפִּרְדּ֖וֹ וַיָּנֻֽסוּ: שמואל.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: בראשית.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:  בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: בראשית.

יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: תהלים.

פענוח CODE 9/11.

על פי הספורות הבבליות חודש אב הוא החודש ה-11 במנין חודשי בבל.

תשעה באב הוא בספורות 9/11 – חורבן הבית- פריצת חומות.

על פי תורת העם היהודי, חודש אב חל בחודש החמישי. צום תשעה באב על פי תורתנו הוא צום החודש החמישי.

והדבר מוביל לקוד 9-5 .

רבין נרצח בשנת 95 על פי הספורות הנוצריות.

הציונות הדתית:

בשנת 1902 (תרס"ב) התאחדו הדתיים בתנועה הציונית בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס לסיעת המזרחי (ראשי תיבות של 'המרכז הרוחני'), על רקע חילוקי הדעות בעניין העיסוק של ההסתדרות הציונית בחינוך. השם שימר תנועה קודמת שהקים הרב שמואל מוהליבר. הרב ריינס הנהיג את התנועה עד למותו בשנת 1915. עם מנהיגיה של התנועה נמנו הרבנים חיים הירשנזון, יצחק ניסנבוים, מאיר בר-אילן, זאב יעבץ, יהודה לייב פישמן מימון. מהמזרחי פרשו קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "הפועל המזרחי".

תנועת המזרחי הדגישה את הקשר החזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, וחלקים בתנועת המזרחי ראו בהתעוררות הלאומית סימן דתי מובהק. " WIKIPEDIA.

אפרטהייד:

"אפריקאנרים (או בורים) הם הדרום אפריקאים הלבנים הדוברים את שפת האפריקאנס – שפה שהתפתחה מדיאלקט הולנדי. מוצאם בעיקר במהגרים קלוויניסטים מארצות צפון-מערב אירופה (ברובם הולנדים, גרמנים וצרפתים הוגנוטים)." WIKIPEDIA.

"הבורים החלו ליישב את דרום אפריקה במאה ה-17, כאשר קבוצת מתיישבים הולנדים הקימו מושבה בכף התקווה הטובה (שלימים התפתחה להיות העיר קייפטאון), בשליחות חברת הודו המזרחית ההולנדית." wikipedia.

לא כל מזרח זה מזרח תיכון.

האלטלנה היתה ספינת תרומות נשק.

דין גבר. דין אשה.

ברור לכל שהציווי על גבר שלא לשכב עם אשה בעולת בעל הוא מצווה לזכרים בלבד יען כי, אישה אינה נחשבת לחוטאת אם שכבה עם איש שהוא בעל של אשה. לאבותינו בתורה היו פילגשים וכמה נשים והדבר אינו נחשב לחטא על פי דין תורה.

ומשכך,

ברור לכל שיש מצוות לגברים ויש מצוות לנשים,

ומשכך,

החטאים שהם מעשה חטא גבר הם אינם חטאי אשה. יש מעשים שאשה אינה חוטאת אם עושה אותם אך מאידך גיסא כמו שאומרים, אם גבר עושה את אותו מעשה המעשה נחשב לו לחטא.

ומשכך,

דין גבר, אינו דין אשה.

משמע אתה לא יכול להקריב אשה כקורבן למעשיך בעוון חטאים שלא נחשבים כחטא לאשה ולך כן.

ירושה.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹ

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. בראשית.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.  וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר–אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם. בראשית.

דבריו של יעקב לשני בניו שלא הסכימו שאחותם דינה תהיה אשת האנס שאנס אותה למרות הסכמתו של יעקב:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ. בראשית.

לפני מותו של יעקב.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בראשית.

ברכת יעקב ללוי ושמעון:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי:  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.  אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. בראשית.

חשוב לזכור שמשה, אהרון ומרים היו משבט הלוי.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. במדבר.

כִּי אֵין-חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי-כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ; יהושע.

ברור לכל שאת הכְהֻנַּה לא ירשו שבט הלוי מיעקב. ברור לכל שמנהיגי זרע יעקב , מנהיגי עם ישראל בכל הדורות שלאחר מכן לא יכולים למכור את נחלת הכהנים, כי לשבט הלוי אין נחלה בישראל כְהֻנַּת יְהוָה היא הנחלה של שבט הלוי ואין לכל ישראל חלק בה.

אברהם הוריש ליצחק את הבכורה, הברית והברכה.  זה היה שק הירושה שהיה לאברהם להוריש. כידוע לכל גם לעשו וגם לישמעאל עשו ברית מילה. יצחק הוריש הבכורה, הברית והברכה ליעקב.

ליצחק היה את אותו שק ירושה כמו לאברהם להוריש. אותו הדבר עם יעקב שהוריש לבניו את אותו שק ירושה שהוריש לו אביו.

ברור לכל שאדם שספר עצמו בעת הזאת בספורות יצחק לא יכול להוריש לזרע עשו את סיפור עבדות בני יעקב במצרים, הוא לא יכול להוריש לזרע עשו את השחרור ממצרים ואת חג הפסח והוא לא יכול להוריש לזרע עשו את מעמד הר סיני וקבלת התורה.

עבדות מצרים והשחרור ממצרים וקבלת התורה לא נמצאת בשק הירושה שיכול להוריש יצחק היא גם לא בשק הירושה של יעקב, יעקב לא היה עבד במצרים ולא שוחרר ממצרים ולא קיבל את התורה, בניו ובני יוסף היו עבדים במצרים, בניו ובני יוסף שוחררו ממצרים וקבלו את התורה. ליצחק אין את אותה ירושה להוריש כמו הירושה שיש לבני יעקב, לבני ישראל.

זאת אומרת שאם זרע עשו יכבוש את הארץ דרך יצחק ספור. עשו לא יקבל את התורה ולא יהיה לו שבט כְהֻנַּה.

אנשי דת שהם לא משבט הלוי, הם אינם כהני יהוה. וכפי שידוע גם לפרעה היו אנשים שכונו ככהני פרעה.

 

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי–בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי, אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. בראשית.

בנימין נתניהו מדמה את ישראל לזרע עשו.

ת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. בראשית.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.  וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ. בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר–אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם. בראשית.

דבריו של יעקב לשני בניו שלא הסכימו שאחותם דינה תהיה אשת האנס שאנס אותה למרות הסכמתו של יעקב:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ. בראשית.

לפני מותו של יעקב.

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. בראשית.

ברכת יעקב ללוי ושמעון:

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי:  כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.  אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. בראשית.

חשוב לזכור שמשה, אהרון ומרים היו משבט הלוי.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת כָּל-בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם. במדבר.

כִּי אֵין-חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם, כִּי-כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ; יהושע.

ברור לכל שאת הכְהֻנַּה לא ירשו שבט הלוי מיעקב. ברור לכל שמנהיגי זרע יעקב , מנהיגי עם ישראל בכל הדורות שלאחר מכן לא יכולים למכור את נחלת הכהנים, כי לשבט הלוי אין נחלה בישראל כְהֻנַּת יְהוָה היא הנחלה של שבט הלוי ואין לכל ישראל חלק בה.

אברהם הוריש ליצחק את הבכורה, הברית והברכה.  זה היה שק הירושה שהיה לאברהם להוריש. כידוע לכל גם לעשו וגם לישמעאל עשו ברית מילה. יצחק הוריש הבכורה, הברית והברכה ליעקב.

ליצחק היה את אותו שק ירושה כמו לאברהם להוריש. אותו הדבר עם יעקב שהוריש לבניו את אותו שק ירושה שהוריש לו אביו.

ברור לכל שאדם שספר עצמו בעת הזאת בספורות יצחק לא יכול להוריש לזרע עשו את סיפור עבדות בני יעקב במצרים, הוא לא יכול להוריש לזרע עשו את השחרור ממצרים ואת חג הפסח והוא לא יכול להוריש לזרע עשו את מעמד הר סיני וקבלת התורה.

עבדות מצרים והשחרור ממצרים וקבלת התורה לא נמצאת בשק הירושה שיכול להוריש יצחק היא גם לא בשק הירושה של יעקב, יעקב לא היה עבד במצרים ולא שוחרר ממצרים ולא קיבל את התורה, בניו ובני יוסף היו עבדים במצרים, בניו ובני יוסף שוחררו ממצרים וקבלו את התורה. ליצחק אין את אותה ירושה להוריש כמו הירושה שיש לבני יעקב, לבני ישראל.

זאת אומרת שאם זרע עשו יכבוש את הארץ דרך יצחק ספור. עשו לא יקבל את התורה ולא יהיה לו שבט כְהֻנַּה.

אנשי דת שהם לא משבט הלוי, הם אינם כהני יהוה. וכפי שידוע גם לפרעה היו אנשים שכונו ככהני פרעה.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא-לְךָ אָבִי–בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי, אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל. וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ. וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. בראשית.

בנימין נתניהו מדמה את ישראל לזרע עשו.

תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃  וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃

על פי השעון הנהוג בעולם הזה היום מחולק לעשרים וארבע שעות שראשית היום מתחילה בעת לילה בעת חושך.

על פי תורתנו הקדושה, בראשית היה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ ולא היה אור והיה חושך. 

לאחר שבורא עולם ברא את האור החלה ספירת ימים על פי מועדי ערב ובוקר ועל פי הירח והשמש והאור והחושך.

על פי תורתנו הקדושה לאחר שבורא עולם ברא את האור היום מתחיל ומסתיים בבוקר. וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד. סוף היום השלם הוא בבוקר ומשכך תחילת היות השלם הוא בבוקר. אני טוענת שיותר נכון להחיל את השעה הראשונה בבוקר עם עלות השחר, כדי לא למדוד בספירת שעות שראשית היום הוא חושך כפי שהיה בעת תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ.