מחשבת- דבר תורה לעת הזאת.

כך נדרשו משה והלויאים לעשות לבוגדים לאחר חטא העגל– וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: שמות.

אני טוענת, שאם תבדקו, תגלו שבעת שלטונו של ביבי וכל שותפיו (כולל ליברמן) מתו יותר אזרחים יהודים בארץ מבחוץ לארץ כתוצאה מפעולות איבה.זאת אומרת שיש יותר סיכון לאזרחים (לא חיילים) יהודים בארץ ישראל מבגולה.זאת אומרת שבעת הזאת יותר בטוח ליהודים בגולה מבארץ.אם תבדקו יותר תגלו  שבתקופת שלטון בן גביר מתו יותר אזרחים (לא שוטרים) יהודים בתקופה המקבילה בכל האשתקדים.

היה מחדל שמזכיר באופיו את מחדל יום כיפור, ועוד פעם גם במלחמה הזאת מתו יותר אזרחים מבמלחמת יום כיפור.

בשורה התחתונה, אם בורא עולם לא ישמור גם השומר בשלטון של ביבי/בן גביר/אוחנה- שווא ישקוד.

שתי גדות לירדן אחת של ישראל והשנית לא של ישראל.

מי שאומר שתי גדות לירדן זו שלנו וזאת גם כן, דורש כדרישת כנען ששתי הגדות היו שלו לפני ששולחו ישראל ממצרים לארץ הזאת למען יעבדו את בורא עולם ולא את אלהי ההודים.

אסור שדם בני ובנות ישראל ישפך למען עצבי נירעוז ורעים.

וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם: וַיַּעַבְדוּ אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ: וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים: וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.

לכן חשוב שביבי יקבל את הצעת הפסקת המלחמה לתקופה ארוכה וישיב את החיילים והחיילות הישראלים ואת האזרחים בני ובנות ישראל- הביתה. לא יעלה על הדעת שזה יספה בעוונו של זה.

יען כי זה הדין של קיבוץ ניר עוז על פי תורת ישראל--וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא: וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם: וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָֹה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: שמות.

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:  כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ: יְקָרָה הִיא (מפניים) מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ: משלי.

להפיק מהתורה, תבונה:

וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:

שלא כאלה:
כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ירמיהו.ומשכך לא ידע להפיק את התבונה הזאת ממנה:

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל:

יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה:

בלימודיו הוא לא מגיע לתבונה שתביא אותו לנתיבות שלום:וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו: וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים: וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה: וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו: וַיִּבֶן עָרֵי מְצוּרָה בִּיהוּדָה כִּי שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְאֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה כִּי הֵנִיחַ יְהוָה לוֹ: דברי הימים.

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם:

הצעת שלום:לא יהיה שלום עד שניר עוז ורעים לא יוציאו את אלהי הניכר מארץ הקודש. ומשכך אם ניר עוז רוצים להמשיך בתרבות רעה זאת, אנא עשו זאת בהודו ככתוב:וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:  וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר (בעבר) מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה: וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: יהושע.ובהמשך:וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: יהושע.כי אם לא, אז:כך נדרשו משה והלויאים לעשות לבוגדים לאחר חטא העגל:וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה: שמות.כמבואר:וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָֽאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָֽאָדָֽם: בראשית:הדגשה-אִישׁ אָחִיו-- לא אישה ולא אחותה-- אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו-- לא אישה, לא ביתה ולא אחותה או אחותו-- בנות לא בסרט הזה.הדגשה:

אֶדְרֹשׁ

מי הדורש- ביאור:מי שנתן לך חיים, מי שנתן לך נשמת חיים:
חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל:  הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת: יחזקאל.למחשבה:
תראה, ביבי דחה את העסקה כי החמאס דרשו 12 שבועות הפסקת אש במקום 6 שבועות, תחשוב שבשביל שש שבועות הפסקת אש ביבי מוכן לסכן את השבויים שזה המכשול להציל את השבויים.לבורא עולם נתכנו עלילות,נראה לא הגיוני הסירוב של מנהיגיכם לשחרר את השבויים, לנוכח האמור בתחילת דברי אולי יש משהו שמקשה את לב המנהיגים ולכן הם לא חומלים על אלה. אולי. לבורא עולם נתכנו עלילות.למחשבה:"הטקס הנו חלק מיוזמת הקיבוץ בשם "בלב בארי". מטעם הקיבוץ נמסר כי היוזמה נועדה להוקיר את הקורבן שהקריבו הנופלים כשהגיעו להגן על תושבי הקיבוץ" כאן חדשות. שיהיה ברור, הנופלים להגנת קיבוץ בארי לא נפלו/ירדו כקורבן לחטאות הקיבוצים, הבחירה במילה קורבן והקרבה היא לא נכונה לכן חשוב לאמר ולדייק בדבר.

.

על פי תורת ישראל בני שבט הלוי מתחילים לעבוד באהל מועד מבן עשרים וחמש עד בן חמישים שנה ולא מבן שמונה עשרה.

"חוששים מנפילת הממשלה: חברי כנסת מהמפלגות החרדיות אומרים כי סוגיית חוק הגיוס היא עניין מהותי שעלול להביא להפלת הממשלה. מבחינת החרדים, מוטב להימנע מחקיקה כעת, גם אם הדבר אכן יביא לשלילת תקציבים מישיבות. הדברים פורסמו היום (חמישי) בתוכנית "הבוקר הזה" עם אילאיל שחר בכאן רשת ב" כאן חדשות אחרי..

הצעה נכונה. רק חבל שבשיחות סגורות.במקור מחשבתי בדבר, אני טוענת שיש לחכות לדיון הזה לאחר המלחמה במשמעות לעשות הארכה עד אחרי המלחמה ואחר המלחמה לדבר על החוק והמשכו וככה אני חושבת נכון לעשות על הסכם תחום בזמן שנפתח בעת המלחמה, לכל הסכם כזה הארכה עד תום המלחמה ואחרי המלחמה לדבר על המשכיות הלאה אם בכלל ואיך.על פי תורת ישראל בני שבט הלוי מתחילים לעבוד באהל מועד מבן עשרים וחמש עד בן חמישים שנה ולא מבן שמונה עשרה ועל כך מקבל הלוי שכר חלף בעבור עבודתו בקודש. ולא מבן שמונה עשרה ומעלה. כך שלא ניתן לקטרג על ישראל כמתנגדים ללימודי תורה בהתנגדותם לאלה**.***שלא יהיו אי הבנות בענין דברי.אני חושבת שזה חשוב לשמור חזק חזק על לימודי הספר ויש לתת לעוסקים בדבר שכר.צריך בדרך אחרת.

סקיצה למבנה ארגוני של המוסד ללימודי תורת ישראל בישראל:

הקדמה- חשיבות לימודי תורה כשמירה, למה צריך לומדי תורה בישראל:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:  וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם

שהשירה הזאת היא כעד אופי לטובה שלא שכח:

לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ומתוך הבנת חשיבות הדבר צריך לכוון שהלומדים יהיו מהמייטב ובהתאמה יקבלו שכר גבוה. ומשכך מבחן קבלה ללימודי ישיבה ומכסות- לפחות שמונה עשר אלף לומדים.יתקבלו תחילה מקבלי הציון הגבוה במבחן עד שמונה עשרה אלף תלמידים ותלמידות.שכר התחלתי לתלמיד שכר ממוצע (לא מינימום) במשק צמוד ליוקר המחיה.השכר יעלה בהתאם לפעילות התלמיד והתלמידה בישיבה ובקהילה הערונית המתחדשת.

תנאי קבלה לישיבה:

עמידה במבחן קבלה.

רשאים להבחן:

מבן ובת עשרים וחמש ומעלה- כל יוצאי צבא או **שרות לאומי- לויאים, לויאים כהנים, יהודים וגרים נשים וגברים אזרחי מדינת ישראל.

סימוכין מהתורה:

נשים:

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: דברים.

הַקְהֵל אֶת הָעָם:

הָאֲנָשִׁים

וְהַנָּשִׁים

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:  וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:  וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ:  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ:  וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה:וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא:וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט:חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:  הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:  כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:ובימיה:

וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה:

ברור שתורתינו היתה אומנותה של דבורה. ברור שהיא למדה תורה.וְהַטַּףוְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָוזאת למען:וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם
מבן עשרים וחמש שנה ועד חמישים:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: במדבר.

ואלה שתורתינו אומנותם על פי משל הלוימבני עשרים וחמש עד בני חמישים:וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד: וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם: במדבר.

**כל יוצא צבא, בעת הזאת אין עבודת הלוי והכהן לוי בקודש אך מהנלמד מהתורה הלוי והכהן פועל בתחומים של הדל האביון והגר והאלמנה והיתום וכמובן עבודות קודש ועבודות דת כהן למשל לא יכול לעסוק במלאכת החברה קדישא, בעבודת הקבורה לכהן אסור להכנס לבית קברות למשל, אך הדברים בתחום ניהול הלוי ושוב לנוכח העת הזאת שאין קודש ועבודה בקודש כולם מחוייבים להתנדב בעם מידיעתינו את תחום הפעילות שעוסק בה הלוי מאוד יהיה נכון לקיים צבא שהוא לא פחות חשוב מבחינת רוח העם במקומות שאנו יודעים ששם הברכה שרות לאומי מוכוון  לסעד אזרחי כזה יהיה מכינה נכונה לעתודים האלה.

לצורך הענין, התנדבות ככח עזר  בזק"א, קדישא, שומרי כשרות , צער בעלי חיים, בתי חולים, בתי אבות, וסיעוד לזקנים וזקנות, מד"א,, מכבי אש,   שיטור אזרחי, פעילות מקדמת התנדבות לעזרה לעניים גם במקומות הגר על משל הגר היתום והאלמנה, משל החלשים בחברה, ועוד כהנה וכהנה, יוכרו כשרות לאומי לשמור על זאת:אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ: רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:וזה צבא חשוב מאוד.כדי להבין את החוקה הזאת צריך להבין את המושג אחיך, בדיבור אל הכלל אחיך הוא לרוב בן עמך כי כולכם בני ישראל ומשכך אחים לכן הדגשה על קיום הדבר:

בְּאַרְצְךָ

לא רק בנחלת או בבית אביך, בארצך במשמעות שכל בני ישראל אחים הם.שמשה הלך לראות את אחיו בפרשת הנוגש הוא לא הלך לראות את אהרן ומרים, הוא הלך לראות את בני עמו, אחיו על משל המלך:

שׂוֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-אָחִ֖יךָ הֽוּא: דברים.

לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו- לימודים מפרשת שופטים ושוטרים.הצעה זאת היא כתוואי, ככיוון.. העוסקים בדבר ידעו להחיל את הדבר.ומי העוסקים בדבר,הזקנים..מבני חמישים ומעלה יוצאי ישיבה ינהלו את הדבר, מהם יהיו ההנהלה הם יהיו רבני הישיבה ומנהלי הישיבה ופועלה.
.

גם שאיבת מיים מנחלים יכולה להחשב נכונה לשמיטה מבחינת שבת הארץ בשנת השמיטה.

בענין שמיטה, למחשבה:

שנת שמיטה היא השבת של האדמה, זה ציווי חשוב מאוד שהדין שלו באם לא שומרים על הדבר הוא גלות כנלמד בספר ויקרא על מה יקרה באם לא קיימו את שנת השמיטה, את השבת של הארץ, את השבת של האדמה:

וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:  אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: ויקרא.

האזהרה בספר ויקרא היא שאם הארץ לא תשבות את שבתותיה אז כמספר השבתות שלא שמרו כך מספר שנות הגלות של ישראל מהאדמה הזאת:

וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:

יציאה לגלות שתשבות הארץ את שבתותיה:

וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:

ומפה נלמד שכך קרה:

וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ (כשדיים) כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ: וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל:  וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית: וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:  לְמַלֹּאות דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה: דברי הימים.

וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס:  לְמַלֹּאות דְּבַר יְהוָה בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה:

מפה נלמד חשיבות השמירה על חוקת השמיטה. חוקת השמיטה מדברת על שבת לארץ, שבת לאדמה על משל וינפש, זה כמו לתת לאדמה מנוחה כדי שתוכל להמשיך "לעבוד" מבלי ל"קרוס מעייפות" וזאת על משל מנוחת האדם , ועל הנזק והתועלת שבדבר.

שנת שמיטה מקוימת על פרי האדמה. אני טוענת שגם כריית חומרי גלם מהאדמה הם עבודת אדמה, וגז ואשלאג משולים לפרי אדמה. אני טוענת שגם תחומים אלה צריכים לשבות בשנת השמיטה כדי לקיים את שבת האדמה, אני לא רואה הבדל מבחינת לקיחה מן האדמה בתחומי כריה ותחומי חקלאות, שניהם מעבידים את האדמה ומשכך גם מפעילות זאת יש לשבות בשנת השמיטה.

בהמשך באותם כיווני מחשבה גם שאיבת מיים מנחלים יכול להחשב נכון לשמיטה במבחינת שגם האדמה צריכה מים וכמובן גם חיית השדה שהיו מקרים ששאיבת מים היתה כלוקחת מיים מחיית השדה שגם לה השמיטה.

בכל מקרה ולנוכח חשיבות קיום הדבר והנזק שבאי קיום הדבר, יש לחשוב מאוד ברצינות בדבר.

** חוקת השמיטה נתנה לישראל כחלק מברית חורב והוחלה עם הביאה לארץ, לאחר שחזרנו אליה ממצרים, ומשכך החלת הספירה בעת הזאת צריכה להמדד עם חזרת ישראל למשילות על ארצו. בהמשך לזאת בשנה זאת לא רק בגלל המלחמה צריך לעזור לחקלאים שנאלצו לשמוט בשנה זאת, השמיטה בכל מקרה היא על פי חוק ויש לפצות אותם על שנת שמיטה בשנה זאת בכל מקרה.

 

מעשה הבריאה מתחיל לאחר תוהו ובוהו כמו אחרי המבול– לימודים מתהלים ומפרשת נח- כתובה מעודכנת.

כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם:

מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו:

סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר: תהלים.

ראשית תורתנו, מלמדת אותנו תחילה, את כח מעשיו של בורא עולם.

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃  וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ בראשית.

מעשה הבריאה כעדות רשומה בספר תורת ישראל כביאור תהלים:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ:  יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: תהלים.

כביאור איוב:

כִּי-הוּא, לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט;    תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל;    וּמַיִם, תִּכֵּן בְּמִדָּה.בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק;    וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת.

בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק;

בבריאה שלעצמה ניתן ללמוד שיש חוק ומשפט וסדר קבוע, כפי שקבע בורא עולם, השמש כחוק מועדי שנה, הירח כחוק מועדי חודש ויום, עונות היום, בוקר צהרים ערב לילה, ועונות השנה. ולא לשכח כל הסדר הזה של הבריאה מתחיל לאחר תוהו ובוהו. גם ברית נח באה לאחר תוהו ובוהו.

פרשת נח כבראשית או אולי יותר נכון לאמר ראשית חדשה כבראשית חדשה מאותה נקודת פתיחה ששחיתות הארץ לפני המבול משולה לתוהו ובוהו, והמטיר בורא עולם על הארץ והמים נקוו לימים ואדם  שעודו בתיבה אין לעבוד את האדמה ויציאת נח ודרי התיבה שנאמר גם להם בראשית זאת פרו ורבו ומלאו את הארץ:

גם ראשית הברית של נח היתה לאחר המבול לאחר התוהו ובוהו הזה, הובטח הסדר הזה כסדר בראשית לאחר תוהו ובוהו:

וגם הם לעולם:

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: בראשית- פרשת נח.

וזה חוק שהוחל מחדש לאחר המבול שאלה לא ישבותו כפי ששבתו במבול:

כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

החורף והמטר בעתו, זה חוק שקבע בורא עולם.יש להבין מי הקובע מי יהיה מי ומי יקבל מה.כביאור תורה, במקרה בצלאל:וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה: שמות.

וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת,

רוח חכמה לתפקיד שיעד לו בורא עולם ולא אדם:לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ;במקרה בצלאל לבנין הבית,במקרה זרע ישי להנהגה רעיה משפט:וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.  וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת, וְיִרְאַת יְהוָה. וַהֲרִיחוֹ, בְּיִרְאַת יְהוָה; וְלֹא-לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא-לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.  וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי-אָרֶץ; וְהִכָּה-אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע. וְהָיָה צֶדֶק, אֵזוֹר מָתְנָיו; וְהָאֱמוּנָה, אֵזוֹר חֲלָצָיו. וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; ישעיהו.

וְנָחָה עָלָיו, רוּחַ יְהוָה--רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה,

ובהמשך גם לעשות שלום בין בני אדם גם במשל הזה:

וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ;

גם כזה של שלום עם בורא עולם לאחר ששחתה הארץ ובחודש השני לעת קיץ גבר המבול על הארץ שבסופו לאחר המבול:

*ברית השלום הזאת:

עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃

שכל דבר כעונות השנה בעונתם גם אדם במקומו כפי שיעד להם הבורא , אם לא כך אז תוהו ובוהו, על משל השבתת עונות השנה.. כזה כאוס..כביאור איוב אודות רע הבינה שלא סרו ממנה בני האדם בעתו של נח:אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ;    הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה; וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב.

הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי, הִיא חָכְמָה;

והלאה..

מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו:

סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר: מזמור עשתי עשר ומאה.

וְסוּר מֵרָע בִּינָה:

*למחשבה, בעת הגאולה לא ילמדו מלחמה:

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה: וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר: כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: מיכה.

לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה:

.

אני טוענת שפאות המיובאות מארצות הגויים האוכלים חזיר ושיקוצים הם טמאות לבנות ישראל.

אני טוענת שפאות המיובאות מארצות הגויים האוכלים חזיר ושיקוצים הם טמאות לבנות ישראל.

שימת הפיאות האלה על ראש הנשים היא כשימת טמא ונגיעה בטמא.

אני טוענת שלא ניתן לטהר שיער כזה.

השיער של אוכלות החזיר והשיקוצים ממהותו הוא טמא כי הוא צמח (גדל) מטמא.

כעור מת שנולד מן החי (ולא מן הצומח) העור הזה משול לנבלה טמאה שכל נגיעה בה מטמאת וחייבת בתהליך טהרה של הנוגע בה בהתאם לחוקת תורתינו.

למחשבה:"לזקיק השיער יש צורה של פקעת - bulb, ולתוכו נכנס מבנה דרמלי הנקרא dermal papilla - זוהי רקמת חיבור תחוחה, עשירה בכלי דם, המספקת לשערה חמצן וחומרי מזון וחשובה בהתפתחות השערה עצמה. הרס של רקמה זו יביא להרס של השערה עצמה. התאים אשר יוצרים את פקעת השערה הם תאי מטריקס, כאשר תאי המטריקס הקרובים ביותר ל-dermal papilla הם תאים גרמינטיביים - שכבה המכילה גם את המלנוציטים של השערה. השערה עצמה מורכבת משלושה חלקים - ליבה (מדולה), קורטקס, וקשקשים דמויי רעפים המסודרים עם הפנים החוצה" וויקיפדיא.כי נפש כל בשר – דמו הוא- עדכון.

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

אכילת דם היא אסורה גם של בהמה כשרה לאכילה, אך מדבר תורה זה נלמד שנפש כל בשר היא בדם:

כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא

בהמות טמאות אסורות לאכילה אפילו אם שרפת את כל הדם שלהם, כי הטמא במהותו טמא, בדמו טמא, והטמא הזה אסור גם בנגיעה לאחר מותו:

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם: מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם: ויקרא.

וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:

ומה קורה למי שנגע:

וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:  וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: ויקרא.

הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

 

כתובת ראש חודש שנים עשר השני- שיהיה חודש טוב ושבת שלום.

כתובת ראש חודש שנים עשר השני בשנת השבעים וחמש להכרזה.

מתפילת ערבית:שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם.וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבהבקשה שלא יבוא יאוש ואם יבוא יאוש, תקווה לא טובה, אז שיעשה שיהפך לתקווה טובה.

"

מדברים על איחוד בעם.

שיש קרע.מדברים שזה בגלל ככה וככה אולי בגלל שככה ואלה ככה וההם ככה וזה רוצה ככה וזה לא רוצה ככה ולכן ככה וככה..אני טוענת שהכל זה סימפטום.. כמו שהבחורה מהטבעונות אומרת- צריך לפתור את הבעיה מהשורש..קלטו ת'סרט..נגיד בבית הספר ישראל בשכונת ישראלי.בכיתה ז-ח הבנים נכנסים לענין הבר מצווה.כידוע לכולנו בבר מצווה קוראים את ההפטרה ויש שבת אחת שההפטרה שלה היא הפטרה כפולה, יענו יש הפטרה לאשכנזים והפטרה למזרחים. בבית הכנסת של האשכנזים באותה שבת לא קוראים את אותה ההפטרה כמו בבית הכנסת של המזרחים בשכונת ישראלי.ויצא המקרה שבשבת זאת מאותה כיתה יש שלושה ילדים, ישראלוביץ' ישראליאן וישראלשטיין  שזאת השבת חתן שלהם, וישרלוביץ' וישראלשטיין הולכים ביחד ללמוד אצל הרב האשכנזי והם ביחד עולים לתורה בבית הכנסת של האשכנזים בשכונת ישראלי  ואילו ישראליאן הולך ללמוד אצל הרב מבית הכנסת המזרחי ובשבת החתן הוא עולה לתורה בבית הכנסת המזרחי בשכונת ישראלי.מפה כמעט ודאי וברור לאן ילכו ומי ילך לשבת חתן של זה ושל זה..והלאה..זאת הבעיה חברה'לך.. זאת שורש הבעיה.ואם יש בעיה, אז פתרון,ישבו  הרבנים ויקבעו הפטרה מאוחדת לכל ישראל וזאת כדי שהאיחוד יהיה מאוחד.ואולי יבוא היום ויהיה רב ראשי לישראל אחד בנוסח אחד לעם אחד.שיהיה חודש טוב לעם ישראל ולגר התושב עמנו.דבר תורה לחודש הרמאדן- כתובה מעודכנת.פרשות השבוע:

לקריאת הפרשות:

שֹׁפְטִים- פרשת עָתְנִיאֵ֣ל, אֵה֔וּד וְשַׁמְגַּ֣ר.שֹׁפְטִים- פרשת דְבוֹרָה֙, בָּרָ֛ק וְיָעֵ֔ל.

לימודים משנים קודמות לפרשות אלה:

שופטים- לימודים מפרשת עתניאל, אהוד ושמגר. 

שופטים- לימודים מפרשת דבורה. 

"

 
.

גורלות בישראל ולא מזלות נקבעו על פי שבט:

לימודים מפרשת וזאת הברכה.

מדברים על מזלות.

אני לא בסרט הזה. למרות שדיברתי בשפה הזאת של "איזה מזל את/ה"...

עם השני עם הזמן לומדים מתחזקים כמו שאומרים ואני כבר הרבה שנים לא בסרט הזה..

ולפני כשבוע בערך התקשרה אלי מישהי שלא דיברתי איתה הרבה שנים והיא ככה התחילה לדבר על מזלות ואמרתי לה, אני לא בסרט הזה, אני יותר בענין של גורלות שבטי ישראל.. אני לוי-כהן. כך אמרתי לה.

ואלה גורלות ישראל כפי שברך יעקב את בניו ובהמשך עם שינויים קלים, ברכת משה לבני ישראל, בהמשך מדובר בספר יהושע על גורל נחלות לפי שבט ולא לפי תולדת אדם במועד כזה או אחר... גורלות בישראל ולא מזלות נקבעו על פי שבט שכל שבט נקבע על פי ראש בית אבות ישראל במספר שמות בני יעקב והלאה..

שבט- בן.

יעקב- ספר בראשית.

משה- ספר דברים- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה.

 

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ: וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֨יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִֽבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ (אשדת) אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ: אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל-קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ: תּוֹרָ֥ה צִוָּה-לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מֽוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַֽעֲקֹֽב: וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: 

ראובן.

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:

 יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן וְאַל-יָמֹ֑ת וִיהִ֥י מְתָ֖יו מִסְפָּֽר:

יהודה.

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים: אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

 וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֘ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ קוֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל-עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּֽהְיֶֽה: 

לוי ושמעון.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל-מֵ֥י מְרִיבָֽה: הָֽאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת-אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת-(בנו) בָּנָ֖יו לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ: יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֨יךָ֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וְתוֹרָֽתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַל-מִזְבְּחֶֽךָ:

בנימין.

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

 לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כָּל-הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן: 

יוסף- אפרים ומנשה.

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל: מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

 וּלְיוֹסֵ֣ף אָמַ֔ר מְבֹרֶ֥כֶת יְהֹוָ֖ה אַרְצ֑וֹ מִמֶּ֤גֶד שָׁמַ֨יִם֙ מִטָּ֔ל וּמִתְּה֖וֹם רֹבֶ֥צֶת תָּֽחַת: וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים: וּמֵרֹ֖אשׁ הַֽרֲרֵי-קֶ֑דֶם וּמִמֶּ֖גֶד גִּבְע֥וֹת עוֹלָֽם: וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹֽׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֨וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו: בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ וְקַרְנֵ֤י רְאֵם֙ קַרְנָ֔יו בָּהֶ֗ם עַמִּ֛ים יְנַגַּ֥ח יַחְדָּ֖ו אַפְסֵי-אָ֑רֶץ וְהֵם֙ רִבְב֣וֹת אֶפְרַ֔יִם וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה: 

זבולון.

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן: יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם: וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:

וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשׂכָ֖ר בְּאֹֽהָלֶֽיךָ: עַמִּים֙ הַר-יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי-צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפֻנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל: 

גד.

גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:

וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף-קָדְקֹֽד: וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי-שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּ֨תֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהֹוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם-יִשְׂרָאֵֽל:

דן.

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:

וּלְדָ֣ן אָמַ֔ר דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה יְזַנֵּ֖ק מִן-הַבָּשָֽׁן: 

נפתלי.

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יְהֹוָ֑ה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה: 

אשר.

מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ: בַּרְזֶ֥ל וּנְח֖שֶׁת מִנְעָלֶ֑ךָ וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ: אֵ֥ין כָּאֵ֖ל יְשֻׁר֑וּן רֹכֵ֤ב שָׁמַ֨יִם֙ בְּעֶזְרֶ֔ךָ וּבְגַֽאֲוָת֖וֹ שְׁחָקִֽים: מְעֹנָה֙ אֱלֹ֣הֵי קֶ֔דֶם וּמִתַּ֖חַת זְרֹעֹ֣ת עוֹלָ֑ם וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב וַיֹּ֥אמֶר הַשְׁמֵֽד:

כל ישראל.

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:

וַיִּשְׁכֹּן֩ יִשְׂרָאֵ֨ל בֶּ֤טַח בָּדָד֙ עֵ֣ין יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-אֶ֖רֶץ דָּגָ֣ן וְתִיר֑וֹשׁ אַף-שָׁמָ֖יו יַֽעַרְפוּ טָֽל: אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַֽאֲשֶׁר-חֶ֖רֶב גַּֽאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל-בָּֽמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ:

 

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָּבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת: וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל-הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת-כָּל-הָאָ֛רֶץ אֶת-הַגִּלְעָ֖ד עַד-דָּֽן: וְאֵת֙ כָּל-נַפְתָּלִ֔י וְאֶת-אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן: וְאֶת-הַנֶּ֗גֶב וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר: וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד-יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל-פִּ֥י יְהֹוָֽה: וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא-יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת-קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

נראה ייחוס חודשים במשמעות שכל חודש הוא מועד וזאת נקבע על פי מיקום השמש והירח (לא הכוכבים) בספר דברי הימים המיחס חודש למחלקות בישראל שנקבעו גם הם על פי ראש בתי אבות:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשָׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:  מִן בְּנֵי פֶרֶץ הָרֹאשׁ לְכָל שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:

וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ וּמִקְלוֹת הַנָּגִיד וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים וּמַחֲלֻקְתּוֹ עַמִּיזָבָד בְּנוֹ:

הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב וּזְבַדְיָה בְנוֹ אַחֲרָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַחַמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי (לבנימיני) לַבֵּן יְמִינִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

עַשְׁתֵּי עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִן בְּנֵי אֶפְרָיִם וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: דברי הימים.

לא אוסיף בדבר, הארה על זאת ועל זאת מתורתינו הקדושה וכל אחד יחשוב בכיוונים שלו.
.

מצוות ודינים גם מלמדים אותנו על אורחות שהיו מותרים ונהוגים בישראל.

תראה אני חשבתי על זה,

מבחינת רומנים בעבודה, במקומות העבודה שעבדתי בהם גברים "נשואים" (אין דבר כזה גבר נשוי אשה לא נושאת גבר, הוא נושא אותה) נטו לנהל רומנים עם בעולות בעל יותר מכאלה שלא בעולות בעל. מבחינה יחסית מהנשים שניהלו רומנים עם גברים "נשואים" בעבודה היו כ-90 אחוז בעולות בעל וכעשרה אחוז שאינן בעולות בעל.

אשה נשואה לרוב נוטה להאשים את האשה שניהלה רומן עם בעלה ולא את בעלה.

האשה הזאת מתייחסת לבעלה כאדם נרפה וכקורבן לאשה שפיתתה אותו להרוס את בייתה. והיא רואה באשה הזאת כסכנה לבית שלה.

ברור שהיא תסיר אשמה מבעלה. אם היא תאשים אותו לא יהיה לה תרוץ להשאר איתו והיא תשכנע עצמה שבעלה אנוס.

אצלנו בתורה היו גרושין ויש מצוות בדבר. המצוות והדינים בדבר מלמדים אותנו על האורחות שהיו מותרים ויחס חוקתי גם לאורחות האלה שהיו מקובלים בימי קדם:

כמו שאסור לך לשכב משכב שכבת זרע עם בת אמך גם שהיא מולדת חוץ יענו הבת של אמא שלך מבעלה השני ולא מאביך.

מפה נלמד שהיו נשים שהתגרשו מבעליהן גם שהיו ילדים בסרט והתחתנו בשנית ומשכך החוקים בענין אחים מהסוג הזה.

תמר ואמנון היו בן ובת של אותו אב ומשכך היא לא נחשבת מולדת חוץ ביחס אליו. ברור שגם מקרה תמר ואמנון נחשב חטא גילוי עריות של אמנון, אמנון אנס את אחותו. ומשכך הומת.

ממקרה זה נלמד שהיה ריבוי בנשים כשם שדוד הרבה לא כשם ששלמה הרבה  ויש חוקים בענין כזוגיות ותולדה כזאת שמקבלות באורחות ישראל והחקיקה בענינם.

אצלנו בתורה הם פחות נטו להתגרש, היו להם פלגשים גם לדוד היו פלגשים גם לאברהם היתה פילגש. פילגש זאת לא מערכת יחסים אסורה, פלגש לא עושה מעשה תועבה, אשה בעולת בעל ששוכבת עם איש שאינו בעלה עושה מעשה תועבה.

בשורה התחתונה הסכנה של אשה נשואה היא מאשה נשואה אחרת.

על פי דת משה וישראל בעלך לא נחשב בוגד או מפר ברית שהוא הולך עם אשה אחרת, הוא לוקח אשה או פילגש על פניך אך עדין הוא לא מגרש אותך.

דוד המלך לא הפר ברית נשואין שלקח לו עוד נשים ופלגשים.

על פי דת משה וישראל אשה נחשבת מפרת ברית באם שכבה משכב שכבת זרע עם איש שאינו בעלה.

וזאת עילה לגירושין.

לא כך הפילגש. אין שבועה לפילגש והפילגש לא בעולה.

והיא לא נשבעה לו.

גם זאת:פרשת ויצא יעקב- לאה כמתברכת משיפחתה.

נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י

האנס הזה (הקיבוצניק) והזה (החמאסניק), הנאנסת הזאת והזאת- מעודכן.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש- לכל איש יש שם.

"רס"ן דוד שקורי נפל בקרב בצפון הרצועה

בתוך כך מספר החללים מתחילת המלחמה עלה ל-563

צה"ל התיר היום (שלישי) לפרסום את שמו של רס"ן דוד שקורי, בן 30 מרחובות, סגן מפקד גדוד 601, חטיבה 401 'עוצבת עקבות הברזל', חיל ההנדסה הקרבית, נפל בקרב בצפון רצועת עזה. בכך עלה מספר חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-563.

דפנה שקורי, אלמנתו, ספדה לו ברשת החברתית: "אהוב ליבי, כל העולם שלי, הלכת ונשאר רק חצי מכל החיים שלי. תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה. אוהבת אותך"." כאן חדשות.

תשמור עליי ועל יהלי מלמעלה.

ההרוג החמש מאות שישים ושלוש.יש ענין עם גיוס למלחמה.יש בתורתינו ציוויי מלחמה, יש כאלה שיש ציווי לא לגייס אותם מתוך כתבה שלי בענין:לכל אלה יש אישור לא להתגיס, נראה ההגיון בדבר, אדם כזה באם יצא למלחמה העדרותו או מותו תהיה לרועץ לו.חשוב להבין שזאת סיבה מתירה לזמן המוגבל.

נָטַ֥ע כֶּ֨רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ

אחרי שחיללו יתגייס לשרות, יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת-חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ

אחרי שיחנוך את ביתו יתגייס לקרב באם יהיה קרב לאחר מכן.

אֲשֶׁ֨ר-אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙

ופה זה מורכב, אחרי שהתחתן עם ארושתו, יש לו שנה לשמח את אשתו:כבהמשך הפרשה:

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.

אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ- לימודים מפרשת שופטים ושוטרים.

כִּֽי-יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה

לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא-יַֽעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל-דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת

וְשִׂמַּ֖ח אֶת-אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר-לָקָֽח:

הכרתי שתי אלמנות מלחמה.

אחת מהן זכתה להוליד לבעלה לפני שמת והשנית לא.

שתיהן לא התחתנו לאחר שהתאלמנו.

זה חשוב לקיים את החוקה הזאת.

.