רדיו זמן השלום- שחר.

בפיך ובלבבך.

ניתן להקשיב לתוכנית כאן:

שחר.

כל בוקר בעת עלות השחר בין חושך לאור

יש ציפור בודדה המשמיעה קולה,

כמבשרת את בֹּא האור.

משה חבושה- תקסים עוד.

וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב, מנהסערה (מִן הַסְּעָרָה);    וַיֹּאמַר. מִי זֶה, מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין–    בְּלִי-דָעַת. אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ;    וְאֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי. אֵיפֹה הָיִיתָ, בְּיָסְדִי-אָרֶץ;    הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ בִינָה. מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ, כִּי תֵדָע;    אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו. עַל-מָה, אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ;    אוֹ מִי-יָרָה, אֶבֶן פִּנָּתָהּ. בְּרָן-יַחַד, כּוֹכְבֵי בֹקֶר;    וַיָּרִיעוּ, כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים. וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם;    בְּגִיחוֹ, מֵרֶחֶם יֵצֵא. בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ;    וַעֲרָפֶל, חֲתֻלָּתוֹ. וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי;    וָאָשִׂים, בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם. וָאֹמַר–עַד-פֹּה תָבוֹא, וְלֹא תֹסִיף;    וּפֹא-יָשִׁית, בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. הֲמִיָּמֶיךָ, צִוִּיתָ בֹּקֶר;    ידעתה שחר (יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר) מְקֹמוֹ. לֶאֱחֹז, בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ;    וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה. תִּתְהַפֵּךְ, כְּחֹמֶר חוֹתָם;    וְיִתְיַצְּבוּ, כְּמוֹ לְבוּשׁ. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם;    וּזְרוֹעַ רָמָה, תִּשָּׁבֵר. הֲבָאתָ, עַד-נִבְכֵי-יָם;    וּבְחֵקֶר תְּהוֹם, הִתְהַלָּכְתָּ. הֲנִגְלוּ לְךָ, שַׁעֲרֵי-מָוֶת;    וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה. הִתְבֹּנַנְתָּ, עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ;    הַגֵּד, אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יִשְׁכָּן-אוֹר;    וְחֹשֶׁךְ, אֵי-זֶה מְקֹמוֹ. כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ;    וְכִי-תָבִין, נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ. יָדַעְתָּ, כִּי-אָז תִּוָּלֵד;    וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים. הֲבָאתָ, אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג;    וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה. אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר;    לְיוֹם קְרָב, וּמִלְחָמָה. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ, יֵחָלֶק אוֹר;    יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ. מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה;    וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת. לְהַמְטִיר, עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ–    מִדְבָּר, לֹא-אָדָם בּוֹ. לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה, וּמְשֹׁאָה;    וּלְהַצְמִיחַ, מֹצָא דֶשֶׁא. הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב;    אוֹ מִי-הוֹלִיד, אֶגְלֵי-טָל. מִבֶּטֶן מִי, יָצָא הַקָּרַח;    וּכְפֹר שָׁמַיִם, מִי יְלָדוֹ. כָּאֶבֶן, מַיִם יִתְחַבָּאוּ;    וּפְנֵי תְהוֹם, יִתְלַכָּדוּ. הַתְקַשֵּׁר, מַעֲדַנּוֹת כִּימָה;    אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ. הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ;    וְעַיִשׁ, עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם. הֲיָדַעְתָּ, חֻקּוֹת שָׁמָיִם;    אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ. הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ;    וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ. הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ;    וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ. מִי-שָׁת, בַּטֻּחוֹת חָכְמָה;    אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה. מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה;    וְנִבְלֵי שָׁמַיִם, מִי יַשְׁכִּיב. בְּצֶקֶת עָפָר, לַמּוּצָק;    וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ. הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף;    וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא. כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת;    יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב. מִי יָכִין לָעֹרֵב,    צֵידוֹ: כִּי-יְלָדָו, אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ;    יִתְעוּ, לִבְלִי-אֹכֶל.

איוב.

אודה לאל- בקשות של שבת.

.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: תורה. שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

בתורה שלנו אין שמות לחודשי השנה מלבד חודש האביב, הוא החודש הראשון והוא היחיד לו שם יהוה שם. מי שקרא לחודש הראשון חודש ניסן היה אחשורוש ממגילת אסתר. אותה מגילה בה השם יהוה לא מוזכר בה. ועם ישראל נושע על ידי מלך אדם.

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר–הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.  וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי–צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.  וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ:  בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

להשתמש בשם ניסן לחודש הראשון בו הושיע יהוה את ישראל מעוני מצרים הוא מעשה שסותר את יהוה שקבע את השם אביב לחודש הראשון בו הוא הושיע את עם ישראל זוהי פעולה שסותרת את יהוה ומקיימת פגם באמונה ובקשר בין עם ישראל  ליהוה.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ–אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

תורה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.

תורה.

אסור לחגוג את חג הפסח בתאריך שנקבע לפי ספירת חודש ניסן. זהו לא מועד שנקבע על פי יהוה.

(חודש ניסן הוא שם לחודש נקבע על ידי מלך אדם שהושיע את עם ישראל היהודי העברי. חודש אביב זהו שם לחודש הראשון שנקבע על פי יהוה שהושיע את עם ישראל היהודי העברי. בחודש זה, אנו מבקשים את ישועת יהוה ולא את ישועת האח שו רוש)

צריך לשרוף את מגילת אסתר, היא אינה חלק מכתבי הקודש של עם ישראל היהודי העברי.

מגילת אסתר בה לא קרא עם ישראל ליהוה, כמסופר במגילת אסתר מקיימת חטא גדול שאסור לחגוג אותו ככתוב בתהלים:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ–    אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ: וְעַל מַמְלָכוֹת–    אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ.

והיא מודיעה על עלילות אחשורוש ולא על עלילות יהוה שלא כפי שהציע דוד המלך עבד יהוה ככתוב בתהלים:

הוֹדוּ לַיהוָה, קִרְאוּ בִשְׁמוֹ;    הוֹדִיעוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו. שִׁירוּ-לוֹ, זַמְּרוּ-לוֹ;    שִׂיחוּ, בְּכָל-נִפְלְאוֹתָיו. הִתְהַלְלוּ, בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ;    יִשְׂמַח, לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה. דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ;    בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד.

ימי הגאולה ככתוב בספר צפניה הם ימים בהם כל העמים יקראו בשם יהוה:

כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

צפניה.

מה נאדר אל- משה חבושה.

והתשובה לכתוב בספר איוב היא:

אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד.  יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה.

ישעיהו.

מגילת אסתר היא סיפור לא אמיתי שמחטיא את עם ישראל.

צוררי ועוכרי ישראל הכניסו אותו לספרי הקודש שלנו.

(מגילת אסתר כשמה כן היא- סותרת את יהוה ואת אמונת העם הישראלי העברי היהודי).

שיהיה יום טוב,

מרדיו זמן השלום.

.

Copyright © 2020 . All rights reserved.