רדיו זמן השלום- בדרך לג’אז בים התיכון השלישי- פרק תשיעי- OPENING MOOVE.

מחברת כתיבה חודש שני בשנת השבעים לקוממיות העם היהודי בארצו:

.

בישראל אשה מוסלמית יכולה ללכת חופשי עם כיסוי ראש בחוף הים.

ומשיחתי עם בחור מרמאללה בחוף TLV למדתי שלמוסלמים אין בעיה עם בחורות עם בקיני בחוף ביפו.. מתוך כוונה לחוף של מוסלמים.

ברור לכל שלגמעה מיפו מאוד יפריע אם בחורים עם בקיני יתחילו להופיע בחוף ביפו…

בדיוק כמו שלי מפריע שמוטי אלון והגמעה שלו רוצים לעשות  DRAG SHOW בהר הבית בירושלים של דתיים קיצונים הדורשים בשם הבית היהודי חזקה על הר הבית.

.

המשותף לי וללבנוני הוא אהבת מולדתנו.

SALAM ALEYKOM U RAHMAT ALLA U BARAKATO.

ההומו שנלחם בצבא לא נלחם למען בית מקדש בירושלים. ובטוח לא כדי שתצמח שפת התורה בישראל, תורת ישראל דורשת את מות האיש השוכב את זכר משכבי אשה, והאויב הפלסטינאי מקיים מצוות תורה כשהוא הורג חייל הומו אויב. ההומו נלחם כדי שיהיה לו את החופש לצעוד בגאווה בירושלים. צבא שחיליו הומואים לא יכול להקרא צבא ישראל.  מתוך המקום הזה תחשוב שחייל הומו עם מדי צבא ישראל עושה פעילות מבצעית ברמאללה.

הבן שלך שנולד במקום, מדבר עם עמי המזרח התכון כזר למקום.

בגין כדור גלות נענה להצעת השלום של אנואר סאדאת בדרך המקום.

גם עראפת שבחר לברך את ישראל אמר בעברית- שנה טובה.

וכששאלו את אבינרי איך אתה מדבר עם עראפאת יש לו דם יהודי על הידיים, אבינרי אמר שלו יש דם פלסטינאי על הידיים.

.

ועד שתהיה רשות עירונית נפרדת של יפו מ- TLV אני אומרת לחולדאי שאם הוא יביא לחוף הים מול האנדרטא של פרסקי את החברה הדרוזים משוק הכרמל ואת הבחור מהמתוקים מנצרת משוק ראשון והם יעשו דוכן מול המסעדה של האשכנזים, אין אדם , אפילו גם התיירים, שיצרכו מהמסעדה של העשירים. המסעדה לא מתאימה למעמד הסוציואקונומי של רוב תושבי המקום.

המסעדה- זרה למקום.

כמובן שאפשר להגדיל לעשות ולתת שטח לאבו חסאן ביחד עם פרס ישראל לשלום בין עמים.

תוכנית הדאנס היא התוכנית האחרונה בתוכניות על הדרך לג’אז בים התיכון השלישי. התוכנית נקראה- OPENING MOOVE מתוך כוונה לקרב לבבות לתבליני המוסיקה של ג’אז בים התיכון של רדיו זמן השלום.

..

הלבנונים שרים הרבה שירי אהבה לארצם וודיע אל סאפי, קורא למולדתו – LUBNAN ARD EL HOB.

בישראל שרים הרבה שירי אהבת מולדת של עמים שאינם מולדתינו, שירים על פאריס ולונדון וניו אורלינס.. אני גם שרה עם אלהאם איל מודפעאי את שיר געגועיו לבגדאד. כמו כל השירים של יוצרים שאני אוהבת את שירתם ושרה ביחד איתם. במחשבה שנית, צריך לחשוב על הדבר ולא משנה אם המדינה היא אינה מדינת אויב, אלו שירים של מולדת שאינה מולדתי. ברור שכשאני שרה את ניו אורלינס של בוב דילן, אני לא שרה את השיר תוך שאני מזהה עצמי עימם. ברור שאני לא מזהה עצמי כפריסאית כשאני שרה את השיר של אדית פיאף. זה בדיוק כמו שאנחנו שרים עם שריף הילד הדרוזי את שיר אהבתו לסוכר שהיא לא אהבתנו שלנו.

יש לי את היכולת לשיר עם הלבנונים שירי אהבה למולדתם כמו שאני יכולה לשיר עם הפריסאים. לא הייתי בלבנון ולא בפאריס.

זה יפה שאמנים שרים שירי אהבה למולדתם. או געגועים למולדתם בעת גלות.

האפריקאים באמריקה לא שרים שירי געגועים לאפריקה.

ברור שאם האינדיאנים באמריקה היו גולים מחוץ לאמריקה הם היו שרים שירי געגועים לאמריקה.

אני לא חושבת שאפריקאים באמריקה היו שרים שירי געגועים לאמריקה אם היו חוזרים לאפריקה.

בתוכנית ג’אז בים התיכון השני עשיתי תוכנית עם מוסיקה של ילדים בני העדה האתיופית שאמרו שהתלונה שלהם כלפי המדינה היא אותה תלונה של הגר הפלסטינאי.

.