מחברת כתיבה- חודש שנים עשר- שנת שבעים ושתים לקוממיות.

וְחֶ֤סֶד יְהוָ֙ה | מֵעוֹלָ֣ם וְעַד-ע֭וֹלָם עַל-יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים: תהלים ללמידה ביום העשרים לחודש. 

וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים:

לִבְנֵ֥י בָנִֽים:

ברור לכל שההומו הבן של הבן  והבן לא יכול לרשת צדקת בנים, בדיוק כמו שהממזר לא יורש ולא מוריש צדקת בנים.  ברור שלאב של הממזר אין צדקה להוריש לבניו . ברור לכל מי לא יורש ומי יורש ארץ, העובדה שקנית אדמה בישראל ברחוב צדק צדקיהו לא עושה אותך יורש ארץ אם אתה לא יהודי..

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא.

וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ: בַּעֲב֤וּר | יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּיָֽהּ: תהלים ללמידה ביום האחד ועשרים לחודש.

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ: ויקרא.

בַּעֲב֤וּר | יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְלוּיָֽהּ:

וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:

לימודי תהלים-  ליום האחד ועשרים לחודש. – לימודי תורה. (michalinka.com)

וַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶתיִשְׂרָאֵ֔ל אִבְצָ֖ן מִבֵּ֥ית לָֽחֶםוַיְהִיל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִןהַח֑וּץ וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל שֶׁ֥בַע שָׁנִֽיםוַיָּ֣מָת אִבְצָ֔ן וַיִּקָּבֵ֖ר בְּבֵ֥ית לָֽחֶםוַיִּשְׁפֹּ֤ט אַֽחֲרָיו֙ אֶתיִשְׂרָאֵ֔ל אֵיל֖וֹן הַזְּבֽוּלֹנִ֑י וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִֽיםוַיָּ֖מָת אֵל֣וֹן הַזְּבֽוּלֹנִ֑י וַיִּקָּבֵ֥ר בְּאַיָּל֖וֹן בְּאֶ֥רֶץ זְבוּלֻֽן וַיִּשְׁפֹּ֥ט אַחֲרָ֖יו אֶתיִשְׂרָאֵ֑ל עַבְדּ֥וֹן בֶּןהִלֵּ֖ל הַפִּרְעָתוֹנִֽיוַיְהִיל֞וֹ אַרְבָּעִ֣ים בָּנִ֗ים וּשְׁלֹשִׁים֙ בְּנֵ֣י בָנִ֔ים רֹכְבִ֖ים עַלשִׁבְעִ֣ים עֲיָרִ֑ם וַיִּשְׁפֹּ֥ט אֶתיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽיםוַיָּ֛מָת עַבְדּ֥וֹן בֶּןהִלֵּ֖ל הַפִּרְעָתוֹנִ֑י וַיִּקָּבֵ֤ר בְּפִרְעָתוֹן֙ בְּאֶ֣רֶץ אֶפְרַ֔יִם בְּהַ֖ר הָעֲמָלֵקִֽי: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן.
.
וּשְׁלֹשִׁ֤ים בָּנוֹת֙ שִׁלַּ֣ח הַח֔וּצָה וּשְׁלֹשִׁ֣ים בָּנ֔וֹת הֵבִ֥יא לְבָנָ֖יו מִןהַח֑וּץ
.
היו עתות שבני ישראל לקחו בנות מן החוץ, יש עמים שכתוב בברור לא להתחתן איתם, גם הבנים וגם הבנות. אז ברור שיש עמים שמותר להתחתן איתם, גם הבנים וגם הבנות.
לפי הניסוח ברור הדבר ששלושים בנותיו של אבצן הוצאו מישראל והבנות שהובאו לבנים מבחוץ הובאו מחוץ לישראל לישראל.
כך שברור שאשה הולכת עם עמו של בעלה, ואם נתאלמנה מישראל יש לה זכות להשאר עם עמו של בעלה שמת כמו שלמדנו ממקרה רות.
יש ארצות שאוכלות חזיר כמו באמריקה ובארופה, שאתה מקיים סחר איתם. העובדה שחזיר לא כשר בעבורנו לא אומרת שיבוא העגלים מארצות אלה אינו יבוא כשר.

אותו הדבר לגבי סחורות מהודו וסין ויפן ואינדונזיא, כל עוד לא מביאים משם סחורות כמו בדים ושטיחים עם סממני פולחן הודי, הסחורה כשרה גם לישראל. העובדה שהסיני עובד עבודה זרה לא עושה את האורז מארצות אלה כמזון לא כשר.

אני טוענת שיש להקים מחלקת כשרות  כמו הכשרות למזון,  שתפקח ש גם על יבוא ויצור סחורות כמו בדים, מוצרי חשמל, ריהוט וכו’ ווזאת כדי למנוע סחר והגעת סחורות עם סממנים של עבודת אלוהים אחרים.

מכל משבר לומדים גם דברים שלא קשורים למשבר עצמו.

ממגפת הקורונה ניתן ללמוד שאם שר הבריאות יחוקק חוק שמעתה ללא קשר לקורונה, יחויבו מבקרים בבתי חולים לשים מסכה בכניסה לבית החולים ועד ליציאה ממנו, אז הדבר ימנע או יפחית את מקרי המוות ממחלות שמאושפזים נדבקו בהן בעת אשפוזם בבית החולים וזאת ללא קשר למחלה שהגיעו בגללה לבית החולים.

לצד החנויות שנפתחו הבוקר יש חנויות שלא נפתחו. יש חנויות שלא שרדו את המשבר. ההתיחסות לקורונה, היתה כמלחמה. הסיסמאות היו, ביחד ננצח.. עברנו את פרעה … יש להתיחס לעסקים אלה כפצועים בקרב שיש לעזור להם, לתת להם טיפול כמו שאומרים.. שלא ימותו הפצועים…

לא מפקירים פצועים בשטח…

וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהֹוָֽה: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל וַֽיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָֽה: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָֽאֲדָמָה מִנְחָה לַֽיהֹוָֽה: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתֽוֹ:  וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַֽיִּפְּלוּ פָּנָֽיו: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָֽפְלוּ פָנֶֽיךָ: הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּֽוֹ:  וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַֽיְהִי בִּֽהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹֽכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹֽעֲקִים אֵלַי מִן-הָֽאֲדָמָֽה:  וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן-הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּֽצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶֽךָ: כִּי תַֽעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹֽא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָֽרֶץ:  וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-יְהֹוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֽׂוֹא:  הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹֽצְאִי יַֽהַרְגֵֽנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹֽצְאֽוֹ:  וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶֽרֶץ-נוֹד קִדְמַת-עֵֽדֶן:  וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַֽיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנֽוֹךְ: וַיִּוָּלֵד לַֽחֲנוֹךְ אֶת-עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת-מְחֽוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל וּמְתֽוּשָׁאֵל יָלַד אֶת-לָֽמֶךְ: וַיִּֽקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָֽאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּֽה: וַתֵּלֶד עָדָה אֶת-יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶֽה:  וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָֽב:  וְצִלָּה גַם-הִוא יָֽלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּֽוּבַל-קַיִן נַֽעֲמָֽה: וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַֽאֲזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּֽרָתִֽי: כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻֽקַּם-קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָֽה: בראשית.

אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ: קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד: חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ: נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: דברי הימים.

בספר דברי הימים כתוב את משך האדם הראשון. מהאדם הראשון והלאה

אפשר לראות שמשך האדם הראשון מתחיל עם שת ואנוש ולא עם קין והבל.

ידוע לכל קין שפך דמו של הבל ומשכך הוא לא כתוב כמשך והדבר ברור למה.

קין לא הומת לאחר ששפך דמו של אחיו אך כמו אחיו גם הוא לא נכנס לספר כמשך של אביו, האדם הראשון.

זאת אומרת לא רק האדם שנשפך דמו יצא מהספר, גם האדם ששפך דם.

וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָֽיִן: וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻֽלַּד-בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָֽה:  זֶה סֵפֶר תּֽוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֽוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּֽרְאָֽם:  וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת: וַֽיִּהְיוּ יְמֵֽי-אָדָם אַֽחֲרֵי הֽוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנֽוֹת: וַיִּֽהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹֽת: בראשית.

.

מכל משבר לומדים גם דברים שלא קשורים למשבר עצמו.

ממגפת הקורונה ניתן ללמוד שאם שר הבריאות יחוקק חוק שמעתה ללא קשר לקורונה, יחויבו מבקרים בבתי חולים לשים מסכה בכניסה לבית החולים ועד ליציאה ממנו, אז הדבר ימנע או יפחית את מקרי המוות ממחלות שמאושפזים נדבקו בהן בעת אשפוזם בבית החולים וזאת ללא קשר למחלה שהגיעו בגללה לבית החלים.

כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל-פִּֽי: תהלים  ליום העשתי עשר לחודש. 

תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י

לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִֽי: לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָֽנִי: תהלים.

נקודה למחשבה:

וַיֹּאמֶר | יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָֽאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה | פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַֽחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָֽם: בראשית.

.

הֵןאֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי:

תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין:

תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ:

הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָלעֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה:

לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָאלִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:

אַלתַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַלתִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי:

הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי: תהלים ללמידה ביום התשיעי לחודש.

בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ | בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶֽל:  וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִֽירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן-כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָֽה:  בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית-אֱלָהָא בִֽירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּֽי-דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסֽוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּֽין:  נִדְבָּכִין דִּי-אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי-אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן-בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִֽב: וְאַף מָאנֵי בֵית-אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבֽוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן-הֵיכְלָא דִי-בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי-בִירֽוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָֽא:  כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַֽר-נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן-תַּמָּֽה: שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל-אַתְרֵֽהּ:  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִֽי-תַֽעַבְדוּן עִם-שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִֽתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי-לָא לְבַטָּלָֽא:  וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין | לַעֲלָוָן | לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח | חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי-בִירֽוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם | בְּיוֹם דִּי-לָא שָׁלֽוּ: דִּֽי-לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנֽוֹהִי:  וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל-אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן-בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל-דְּנָֽה: וֵֽאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל-מֶלֶךְ וְעַם דִּי | יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִֽד:  אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַֽר-נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּֽי-שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַֽדוּ:  וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן-טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָֽס: וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא: וַעֲבַדוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי-גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָֽה: וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל:  וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל-עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶֽׁה: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן:  כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם:  וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: עזרא.

וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן-טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָֽס: וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא: וַעֲבַדוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי-גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָֽה: וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל:  וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל-עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶֽׁה: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן:  כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם:  וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: עזרא.

וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא:

 וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל:  

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן: כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם:

 וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל:

 וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל:

.

נקודה למחשבה:

וּרְאֵ֗ה אִם-דֶּֽרֶךְ-עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם: תהלים- לקריאה עם פרשת גדעון. 

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָֽת: בַּיּוֹם הַהוּא יִֽהְיֶה מִזְבֵּחַ לַֽיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵֽצֶל-גְּבוּלָהּ לַֽיהוָֽה:  וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַֽיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּֽי-יִצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה מִפְּנֵי לֹֽחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָֽם:  וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָֽבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַֽיהוָה וְשִׁלֵּֽמוּ: וְנָגַף יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד-יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָֽם: ישעיהו.

לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָאלִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי:

אַלתַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַלתִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי:

הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי: תהלים ללמידה ביום התשיעי לחודש.

אחד הגורמים ליציבות של הקהילה היהודית בבבל, הייתה העובדה שהאזור נשלט מהמאה ה-3 ואילך על ידי האימפריה הסאסאנית הפרסית, שמנעה את ניסיונות הפלישה של הביזנטים והערבים, נתנה אוטונומיה דתית ותרבותית ליהודים תחת שלטונה, ובכך יצרה מקום מבטחים עבור יהודי ארץ ישראל הנרדפים, ובעיקר לאחר שהשלטונות הביזנטים ציוו על סגירת הסנהדרין בשנת 363, ורבים מיהודי ארץ ישראל נמלטו ממנה. אחרי חתימת התלמוד, המשיכה היצירה התורנית בבבל לפרוח בראשותם של הסבוראים, ולאחריהם הגאונים, שיצרו ושכללו צורה חדשה של ספרות הלכתית הנקראת ספרות השו”ת, המבטאת את עלייתם של מרכזי תורה במקומות נוספים, כגון ספרד. ראש הקהילה היהודית בבבל, שהיה מוכר כנציג היהודים על ידי השלטונות הפרסיים, נקרא בשם “ראש הגולה” (בארמית: ‘ריש גלותא’).” וויקיפדיא.

“כורדיסטן האיראנית – המכונה בשפה הכורדית Rojhilatê Kurdistanê, הוא החלק המזרחי של כורדיסטן. בשנת 1946 הוקמה הישות הכורדית הסובייטית בתוך איראן, שלא האריכה ימים, לאחר שהופלה על ידי השלטונות באיראן וכאשר הכוחות הסובייטים גורשו ממנה. לפי חוקת הרפובליקה האיסלאמית של איראן, כל המיעוטים רשאים לדבר בשפה שלהם וללמד את שפתם בבתי הספר. באיראן קיים מגוון ספרים בשפה הכורדית ומספר עיתונים כורדים, כמו כן ישנו מחוז שלם בשם “כורדיסטן”.” וויקיפדיא.

“במאה ה-19האימפריה הרוסית החלה להתפשט לכיוון מרכז אסיה במהלך המשחק הגדול והשתלטה בין היתר על טג’יקיסטן. לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917 הממשלה הסובייטית החלה בפעולות שונות של מאבק בדת תוך כדי ניסיון לגרום לתהליך של חילון נרחב בקרב תושבי מרכז אסיה. מוסלמים, יהודים ונוצרים כאחת סבלו מרדיפות דתיות ומסגדיםכנסיות ובתי כנסת רבים נסגרו.

בשנת 1924 הוקמה האוטונומיה הטג’יקית הסובייטית כחלק מרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית אך בשנת 1929 היא הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטג’יקית. הערים סמרקנד ובוכרה, אף על פי שרוב אוכלוסייתן הם טג’יקים השתייכו לאוטונומיה האוזבקית הסובייטית.” וויקיפדיא.

תבינו, ביבי הוא בן היסטוריון ואבא של חתן תנך.

אני טוענת שה- נו של ביבי זה לא ה- נו שלנו.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-אָבִיו הַֽבֲרָכָה אַחַת הִֽוא-לְךָ אָבִי בָּֽרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ: וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִֽהְיֶה מֽוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָֽל: וְעַל-חַרְבְּךָ תִֽחְיֶה וְאֶת-אָחִיךָ תַּֽעֲבֹד וְהָיָה כַּֽאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָֽרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶֽךָ  וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת-יַֽעֲקֹב עַל-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּֽרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַֽהַרְגָה אֶת-יַֽעֲקֹב אָחִֽי: בראשית.

וַיַּרְא֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב כִּֽי־חָזַ֥ק מִמֶּ֖נּוּ הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקַּ֣ח א֠וֹתוֹ שְׁבַע־מֵא֨וֹת אִ֜ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֗רֶב לְהַבְקִ֛יעַ אֶל־מֶ֥לֶךְ אֱד֖וֹם וְלֹ֥א יָכֹֽלוּ׃ וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּֽעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶֽצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵֽעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ׃

תחשוב שלבנט שמתעקש לגיס הומואים כמו מוטי אלון לצבא, יש זכויות אב על ילדיך.

משפט המלך נודע לישראל כשישראל ביקש מלך,  משפט זה נמסר לו על ידי שמואל הנביא, בעת ההיא המלכים שהמליך שמואל היו מבורא עולם, בעת הזאת המלך שלך אינו משיח בורא עולם ושיודע לקחת זכויות אב על ילדיך.

האם אתה מוכן שלבנט/ זבולון המר היו ויהיו זכויות אב על ילדך.

וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים: וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים: תהלים.

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּֽאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנֽוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם | אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָֽדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי | עַתָּה יָדַעְתִּי כִּֽי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִֽידְךָ מִמֶּֽנִּי: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶֽאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּֽעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנֽוֹ: בראשית.

כָּֽל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָֽרְךָ וּבְצֹֽאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַֽיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַֽעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶֽךָ:  לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תֹֽאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהֹוָה אַתָּה וּבֵיתֶֽךָ: דברים.

שיהיה ברור לכל,

גנץ לא יכול להשבע בספר התורה שחברי מפלגתו גם הומואים, אותו הדבר לגבי לפיד ואותו הדבר לדבי ביבי וכל חברי הכנסת שחלק מהיושבים הומואים.

דרעי לא יכול להשבע נאמנות לעם בספר התורה כשהוא יושב בקואלציא ששר המשפטים שלה איש השוכב את שכר משכבי אשה.

שאתה נשבע בספר התורה לברית נאמנות, אתה מחויב לקיים את דבר התורה.

אם אתה לא יכול להשבע אל תגיע למקום שדורש ממך שבועת נאמנות בספר התורה וחוקיו.

אותו הדבר לגבי מוסלמים חברים במפלגות שאינן מפלגות ערביות, הם לא יכולים להשבע בקוראן, אותו הדבר לגבי הנוצרים שמקבלים דבר תורה.

בעת זאת אנו עדים לפגיעה באיכות מי השתיה יען כי הרבה ברזים בבתים מוזנים ממי התפלה.

המצב יוצר חוסר במגנזיום והמודעות לדבר מביאה הרבה מאוד אנשים לצרוך מגנזיום כתוסף מזון ללא צורך במרשם רופא.

המודעות לחוסר בחלבון הביאה הרבה אנשים לצרוך חלבונים כתוסף מזון ואת חברות החלב ליצרי מוצרים עתירי חלבון.

אני מציעה לכם להתחיל ליצרי מוצרי מזון עתירי מגנזיום.

כמו כן אנו עדים  לשימוש מוגבר בקולגן כתוסף מזון לשיפור מראה העור.

אני מציעה לכם להתחיל ליצר מוצרים עם קולגן.

.

תראה, הכסף המופקד בביטוח לאומי הוא כסף שלנו.

השכר לעובדת הסיעוד מטעם ביטוח לאומי הוא שכר שהמפקיד לביטוח לאומי משלם ממה שהוא הפקיד לסועד אותו.

משלם השכר שמגיע לו כ- שלוש עשרה שעות בשבוע עזרה  יקבע כמה שעות הוא רוצה להעסיק אותו ולתת לו שכר של שלוש עשרה שעות. מהכסף שלו הוא יכול להגדיל את שכר המינימום באם ירצה. המשלם בעבור השרות יכול לקבוע שאיכות השירות שווה לשלם בעבור שעה שכר של שעתיים.

הכסף המשולם לבטוח לאומי הוא אינו כסף ששיך למדינה הוא שיך למפקיד הכספים לביטוח לאומי, מקופת תשלומיו הוא צורך עזרה כדי לא להיות לנטל על החברה. או להיות זקוק לתרומות. ושימוש המפקיד גם בדרך כזו היא אינה מעל בכסף של העם. וכסף זה הוא אינו שלל חרם, שדבר כזה מחשיב אותו כמועל בחרם כמו השוטר שהחרים גראס ומכר אותו בטלגראס. 

או כמו עמלות יתר שאישרו השרים למנהלי הפנסיות שלכם.

או כמו אי דרישת ערבות אישית להלוואות שנותן המבורגר לטייקונים מכספים אלה.

הכסף שמנהל המבורגר הוא אינו כסף שלו. הזקן שצורך שרותי סיעוד משלם מכספו שלו.

.

לגבי האכלת ציפורים,

מידי פעם אני זורקת את שאריות הלחם לציפורים.

ידוע הדבר שתושבי רחובות מסחרים או שיש בסמוך להם גינות ללקהל העם, מתלוננים על החרא על התריסים והמעקות.

חשבתי על הדבר.

תופעת צואת הציפורים נולדה בעקבות מנהג קבוע של מאכילי ציפורים לאורך שנים, והציפורים באזור למדו הדבר והן באות לאכול פה.

ידוע הדבר שבאזורים אשפה גדולים כמו חיריא, יש הרבה ציפורים מכל הסוגים, אוכלות לחם, אוכלות דגנים ואוכלות בשר כמו העורבים. במקומות אלה יש מספיק מזון לכל הציפורים באזור. הפסקת האכלתן בערים תחזיר את הציפורים בארץ למקומן. ומידי פעם ציפורים יעופו בשמי הערים או ינחתו לך על אדן החלון לרגע.. או על העץ בגינה מול החלון שלך.. אך הן לא יאכלו פה את מירב מזונן ולא ישאירו פה כמויות צואה גדולות במרכזי האכלה. גם מבחינת בריאות הצפור, הדבר נכון לה יותר.

לא משנה איפה אתה זורק את הלחם לציפור, היא תגיע לשם והיא תאכל מהלחם שזרקת, מתוך המקום הזה תזרקו מזון לאשפה.

הדבר מזכיר לי את מאכיל הדגים בים. הוא זורק לחם לדגים לים, הדגים אוכלים כמה שהם יכולים עד שזרמי המים פולטים את הלחם לחוף ואז באות היונים לאכול את הלחם שנפלט לחוף.  

.

אני אסביר לך,

גם אם תקריב שש מליון נפשות למען נשיאה בדין של מוטי אלון, מוטי אלון וזרעו אחריו- מחוץ לישראל עד הסוף שלהם. הקרבה היא מכירה של אדם בעבור נעלים. שהחוטא נועל את נעליו של הצדיק והצדיק מוקרב כנושא בחטא הרשע.

חשוב שתבינו שלאחר הקרבה כזאת אין תשובה לבן ישראל שכך פטר עצמו מנשיאה בדין.

אותו הדבר לגבי כל האנשים שעושים דברים כאלה. העובדה שבני אדם לא יודעים שאתה הומו, לא מזכה אותך בבית המשפט הזה. ברור לך שבורא עולם יודע שזרעך וזרע ילדך הושחת ואין לו מקום בישראל.

.

תראה,

מותר פילגשים, גם לדוד היו פילגשים. זה לא היה החטא שלו, החטא שלו היה שהוא שכב בעולת בעל ועל כך נענש- בנו מת. וזאת לאחר הקלה בעונש.

ואם לקיחת פילגשים אינה חטא אז ברור שלא כמו בעולת הבעל שלקחה מאהב מהצד, הפילגש אינה חוטאת, בדיוק כמו שהאיש שיש לו פילגש אינו נחשב חוטא . הפלגש מותרת לכל אדם, בעולת הבעל- אסורה לאדם שאינו בעלה.

כִּֽי-שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא-רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי: 

מֵאֱלֹהָֽי: תהלים ליום השלישי בחודש. 

תראה, הרבה אנשים בישראל הושמו בכלא בעבור עוון שאינו נחשב עוון על פי דבר תורה.

כמו מעשן גראס שעשו לו תיק פלילי. 

מהיום הזה הופל על אדם נקי גורל ודין של אדם פושע.

בושה, חוסר יכולת לעבוד בשל אי יכולת לספק למעביד תעודת יושר.

מהמקום הזה נכנס הנקי לעולם הפשע… וגם לקחו לו את ילדיו, את יורשיו. גם של נחלתו וגם של צדקתו ולאנשים שאינם אביהם ניתנה זכות משילות עליהם.

בימי יהושע היתה חלוקת גורלות במשמעות של חלוקת נחלות.

תזכור תמיד, לכהנים אין נחלה בישראל. את גורל כהני שבט הלוי אתה לא יכול להעביר אליך. בורא עולם הוא נחלתו של שבט הלוי. תמיד תזכור שלוי שאינו כהן, גם הוא לא יכול להעביר אליו גורל כהן לוי.

על עם ישראל חלה החובה לתת ללויאים אחוזה.

אם עם ישראל דרך עמידר יתן אחוזות לכהנים שאינם משבט הלוי, עם ישראל מקבל עליו נביאי בעל.

וחשוב לזכור, שכהן לוי לא יכול למכור כהונה, הוא לא יכול לקום בבוקר וללכת לשני-אור-סון, ולתת לו את משרת הכהן תמורת כסף וגם לא בחינם ואז יתחיל שני-אור-סון לברך בשם הבורא.

..

Copyright © 2021 . All rights reserved.