לגבי התורה, התורה שלנו היא לא חומש. היא שבעה ספרים. בראשית שמות ויקרא במדבר דברים יהושע ושופטים. ספר יהושע הוא המשך של ספר דברים שנחתם במות משה וסמיכת ידו של יהושע. ספר יהושע נפתח במות משה ותחילת הנהגתו של יהושע, ספר יהושע נחתם במותו של יהושע ובמות אלעזר בן אהרון. ספר שופטים מתחיל באחרי מות יהושע. יש חוט מקשר ברור בין שבעת הספרים.לספר שמואל אין קשר ברור עם ספר שופטים. בחלוקה של תורה נביאים כתובים ספר יהושע וספר שופטים צריכים להיות בתורה, זה יותר נכון עם ההגיון.

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ;

וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם:

שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

ברור לכולנו, שבני ישראל לא אנסו את בנות ישראל שיצאו בתופים ובמחולות..

ברור לי ולך שכל המהלכים לאישור מתווה הגז בפרט והפרטה בכלל נעשים גם בחוקי התורה, הנביאים והכתובים וזאת כדי להכשיר עושק וגזל. זאת מהותה של דת הציונות שאין לה קשר ליהדות שמעבידה את התורה. לכן, כמו שתפשו את אל קפונה על חטאי מס ולא על החטאים שרצו לתפוס אותו, גם כאן ניתן לתפוס אותך ואת חבורתך בחוקי התורה, הנביאים והכתובים וזאת שלא בחטאים שרצינו לתפוס את החבורה שעושקת את עמי העולם.

תכניס גם את המשפטים הבאים לגזר הדין:

כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל, וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם–הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה, וְהָאִשָּׁה; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִיִּשְׂרָאֵל.

וכולם יודעים שבנימין נתניהו שכב עם בעולת בעל. אם בנימין נתניהו דורש את הר הבית כמקום שבורא עולם ששמו יְהוָה נתן ליהודים, הוא חייב לקבל עליו את הדין של השוכב עם בעולת בעל. הוא לא יכול להיות מנהיג בישראל. וכמו כחלון הוא לא יוכל לאשר את מתווה הגז.

וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם.

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד;  וְתַאֲוָתָם, יָבִא לָהֶם.
לֹא-זָרוּ מִתַּאֲוָתָם;  עוֹד, אָכְלָם בְּפִיהֶם.
וְאַף אֱלֹהִים, עָלָה בָהֶם,  וַיַּהֲרֹג, בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם;

וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי–אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת.

אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק, וְכָל-דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר; הוּא-יִבְנֶה עִירִי, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ–לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

לֹא-יָבֹא מַמְזֵר, בִּקְהַל יְהוָה:  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, לֹא-יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה.

כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.

דואר ישראל עם סמל הצבי מסמל את זה:

עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן;    כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן.
נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר;   הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה.

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.  הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים–קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם.

וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-חַמֹּת דֹּאר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-קַרְתָּן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ:  עָרִים, שָׁלֹשׁ.

בית זבול היה הבית שהקים שלמה המלך.

בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ–מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים.

אבן אדם של בבילון עם המילה זבול בשמו יכול לקיים פעולת אוון של המרה, של לבלות ממשמעות המילה בלוי.. סוג הרג רוחני:

כַּצֹּאן, לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ–  מָוֶת יִרְעֵם: וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים, לַבֹּקֶר–וצירם (וְצוּרָם), לְבַלּוֹת שְׁאוֹל;  מִזְּבֻל לוֹ.

ציר- אבן אדם עם שם שמתאר את הפעולה שהוא עושה למען העיר בבילון. בדרך כלל למען פרנס העיר…שיעשיר את הציר.. בדרכו לעיר כשהוא עושה פעולת אוון כזאת או אחרת.

המרת בית זבול.

אֲשֶׁר שָׁנְנוּ כַחֶרֶב לְשׁוֹנָם דָּרְכוּ חִצָּם דָּבָר מָר. (אבן אדם מר).

יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק.

בְּרֵאשִׁית,

כדי להסביר לך את דברי בענין רוח ונשמה אסביר זאת באמצעותו של האדם שאת תפקידו הגדרת כנפח. לנפח נדרש שני כלים כדי לעשות את עבודתו. פטיש ואש. עם האש הוא מחמם את הברזל ועם הפטיש הוא יוצר את צורת הברזל שהוא מבקש ליצור. שני נפחים שישתמשו באותם כלי העבודה ישיגו תוצאות שונות אם במבחינת איכות העבודה ואם מבחינת מה שאתה קורא לו סגנון. וזה תלוי ראש, תלוי מחשבה. כל נפח חושב בדרך שונה. וכך לגבי הבריאה.

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

זאת אומרת שכל רוח בעולם, היא רוחו של בורא עולם. כמו הנפח שאתה מכיר, כל אדם הוא כלי שמתפעל את אותה הרוח. לכולם יש את אותה רוח. הכלי, הגוף, הוא שמפעיל את הרוח. כך שאני מתקנת את משלו של דוד המלך- חילקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. כן, מותר לא להסכים עם דוד המלך, אני חושבת שפחדו (יותר נכון לומר, הכרה של דוד המלך בפעולה שכזאת) של דוד המלך מפעולת אוון שכזאת, קיימה את התוצאה שהפועלים שפעלו על דוד המלך ביקשו להשיג. כך שאתה לא יכול באמת לעשות את פעולת – העברת גורל ונשמה מאדם לאדם. האמונה שיש סוגי רוח, היא שמקיימת את הפעולה הזאת. האמונה בבורא עולם ששמו יהוה שהוא אחד ואין מלבדו, מונעת ממך להשיג תוצאה מפעולה שכזאת. אתה מבין וודאי שלמרות שאני אוהבת את דוד המלך ולא בזה לו, אני מרשה לעצמי לתקן את משלו. הוא לא אלהים אתה וודאי יודע. לכן אין עניין להשיג את ספורותיו של דוד המלך. דוד המלך מת. והוא בעצמו אמר: לא המתים יהללו-יה ולא כל יורדי דומה. דוד המלך עשה את עבודתו בעולם הזה ועתה צריך לשיר חדש. כמו שדוד המלך אמר.

שפועלי האוון פעלו על דוד המלך הוא אמר –

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם;    וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל.

בימנו אנו מכירים את הפעולה כפעולת אוון של עובדי האלוהים האחרים ההודים.

סימטרי וקארמה.

לעשות סימטרי בין אדם לאדם. ואז לעשות המרת גורל- המרת קארמה.

המילה גופיא שמיצרת את צירוף המילים גוף-יה כפי שמציע המילון של פרלמן יוצרת את היכולת לעשות פעולות אוון על בני אדם תמימים שלא יודעים שהאדם שביקש מהם גופיא ביקש לעשות המרה בינו לבין האדם שהגופיא היתה שלו.

ברור לכולנו שאלו פעולות של אנשים יודעי דבר שעושים פעולות על אנשים תמימים באמצעות בגדים עם שמות ומותגים.

ברור לכולנו שאדם שעושה פעולות כאלו עם כוונות כאלו- עושה פעולת אוון. זהו מעשה שאדם שעשה אותו לא יכול להיות בבית יה לאחר שעשה את מעשה פעולת האוון.

הגוף שלנו הוא גוף –יה. גוף שדרך אפנו נפח בורא עולם נשמת חיים.  הבדים על גופנו הם לא גוף-יה. לא נראה לי שאתה יכול ל”הסניף” את הבד ששמת לו את השם גופיא.

לא נראה לי שאתה יכול לצרוב, להתיך את הבד ולהטמיע אותו על עורך.

לא תוכל לעשות את פעולת העור בעד עור.

וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב–כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְהוָה, וַיֹּאמַר:  עוֹר בְּעַד עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ–יִתֵּן, בְּעַד נַפְשׁוֹ.

זאת לא פעולה שתתקן את גופך ששכב משכב זכר, או את גופך ששכב משכב עם בעולת בעל, או את בנך הממזר.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם–לֹא יִקְרַב, לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו. כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב:  אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ, אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל, אוֹ, שֶׁבֶר יָד. אוֹ-גִבֵּן אוֹ-דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן–לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת-אִשֵּׁי יְהוָה:  מוּם בּוֹ–אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו, לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב. לֶחֶם אֱלֹהָיו, מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּמִן-הַקֳּדָשִׁים, יֹאכֵל.  אַךְ אֶל-הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא, וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ–כִּי-מוּם בּוֹ; וְלֹא יְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשַׁי, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו, וְאֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל.

אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת,

זאת הכשלת כהנים לקרוא לבד העוטף את הרגל בשם- גרב.

אין ספק שהמילה מילון היא מילה נכונה לשפת בבילון המדוברת בישראל.

אחד הדברים שכל אשה צריכה לשמוח עליו הוא, שהרבה מחוקי התורה, המצוות והדינים בתורה הם בלשון זכר. יש הרבה מצוות וחוקים ומשכך גם דינים שאינם חלים על נשים. אני חושבת שזאת אחת הסיבות שאונקלוסיפר הנחה את מאמיניו לא לעשות תיקון זכר באשה. שפיכת דם של אדם, הקרבת אדם לחטאים משולה לשפיכת דם שמשמעותה לאבד נפשות ולנו הנשים כדרך הבריאה יש ימי נידה שאלו ימי טומאה, ותיקון זכר במעשה הקרבת קורבן אדם הוא סוג החלפה נפש בעד נפש, עור בעד עור, כפי שכתוב בספר איוב וזכר שמבצע פעולת תיקונו באשה נופל חזק מאוד אם הוא עושה את תיקונים בימי טומאת האשה. הוא נשאר עם דם טמא, שמשמעותו נפש טמאה והאשה כדרך הבריאה מנקה עצמה לאחר ימי הנידה. אין לזכר יכולת לעשות תיקון נפש כשהוא מנקה את גופו כמו האשה שמנקה עצמה לאחר ימי הנידה.

ברוך יהוה שעשני אשה.

• הנפש היא בדם.

עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם, כֶּסֶף וְזָהָב;    מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם.

זאת עבודה זרה לשים דמות אדם שמת על כסף.

ליהודים המזרחים, לא להתלונן על שלא שמים תמונות מזרחים על כסף. אתם תחטאו, זאת תהיה סוג קבלה של מעשיהם. זאת דרך להטעות בתוהו. שהריבעים והשילשים של אלתרמן שגאים בראשם ישלמו את מחיר החטא. שבני העדה האשכנזית שגאים בבני עדתם, ישלמו את מחיר החטא. אני צריכה לחשוב על הענין של הרחובות, רוב הרחובות הם על שם אשכנזים, שימת שמות רחובות של אשכנזים שמתו, אנשים שהם קראו להם מנהיגים בתחומי אומנות תרבות והנהגת העם, יוצרת סוג של עליונות של האשכנזים על יהודים ומוסלמים,  זה הכוונה לעשות שם כמגדל בבל וזאת כי מוסדות המדינה מעדיפים באופן ברור אשכנזים,

מעשה המרכבה.. כל חקלאי פיקח יודע שאם לוקחים עץ תפוזים מהפרדס וגודעים חלק מענפיו ניתן לשתול ענפים מעץ אשכולית או קלמנטינה במקום הכריתה של הענפים שנכרתו מעץ התפוזים, וככה עץ התפוזים יכול להצמיח מתוכו גם אשכולית..

זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.  כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה–יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה. הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל–לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.  וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.

שמות.

(יש בעיא עם שטרות הכסף שעליהם יש תמונת אדם).

זאת אומרת שמחצית השקל שנתן עם ישראל לכופר נפש היה העבדת עם ישראל ליהוה ככתוב:

(אסור לעשות פעולות תרומה, או פעולות שמעבירות אליך מחצית שקל של אדם עם מחצית השקל כדי שהאדם שאתה תורם לו לא ישמש כקורבן למעשיך ואסור להאמין ש- שבע וחצי זה – זה, בספורות).

כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים–עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

(אני חושבת שלא טוב הדבר לתת כסף לעניים מביטוח לאומי לרגל יום חג של נוצרים, אסור שתתקיים שמחת עניים יהודים ביום שאינו חג יהודי).

“ז,ה  הממלא לו ולחטאת–ממלא את שלו תחילה, וקושרו באסל; ואחר כך ממלא את של חטאת; ואם מילא את של חטאת תחילה, ואחר כך מילא את שלו–פסול.  נותן את שלו לאחריו, ואת של חטאת לפניו; ואם נתן את של חטאת אחריו, פסול.  היו שניהן של חטאת–נותן אחד לפניו ואחד לאחריו, וכשר:  מפני שאי אפשר.” משנה- מסכת פרה.
ווילדע חייעז/שווערצע חייעז.

(עם משונה של מאקי מסר).

כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ, וְלָקַחְתִּי אֶת-נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ, וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ; וְשָׁכַב עִם-נָשֶׁיךָ, לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. כִּי אַתָּה, עָשִׂיתָ בַסָּתֶר; וַאֲנִי, אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל, וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.

בסופו של יום בורא עולם קרע את ממלכתו של שלמה בנם של בת שבע ודוד, למען דוד עבדו (בכתובה אל קפונה, טעיתי כשכתבתי שדוד לא שכב עם בת שבע כשהיתה אישתו של אוריה, תיקנתי) הוא לא קרע את ממלכתו של שלמה בימיו. רק שבט אחד הוא השאיר:

רַק אֶת-כָּל-הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ:  לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.

וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד, יִהְיֶה-לּוֹ–לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיָּחֶל עוֹד,

בשפה שמדברים בארץ סביר להניח שהיו אומרים- אחרי שבעה ימים שלח נח עוד פעם את היונה מהתבה..

יש הבדל כל כך מהותי בין שני ה”ניסוחים” כמו שאומרים.

הדרך שאומרים את המשפט בתורה יש בו כל הרבה משמעויות. המילה יחל היא גם מילה שיש בה תוכן, היא מתארת את שבעת הימים כימים שהיו שהחל בהם. ואילו בשפה המדוברת בישראל השבעה ימים מאוד סתמיים.. אחרי שבעה ימים.. מדידת זמן ללא ערך לזמן.

כִּי-אַתָּה אָבִינוּ–כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ: אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ, גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ.

לכן כשעושים ברית מילה עושים אותה עם יהוה, כי אברהם מת.

לֹא הַמֵּתִים, יְהַלְלוּ-יָהּ; תהלים.

מתוך המקום הזה צריך לחשוב על עניין  השמות. בתורה אין כפל שמות  ויצחק לא קרא לבנו על שם אביו אברהם. כי אתם יודעים אברהם עשה את שלו בעתו ונושא משך הזרע צריך להמשיך.

על כך לא כתוב בדפי ההיסטוריא של המדינה, על העליה מסוריא שהתחילה הרבה הרבה לפני קום המדינה, לא לימדו בבתי הספר כעליה א’ או עליה ב’. אני לא מרבה לדבר על אבי בעניין, כדי לא לעשות טובה אישית לעצמי, אבי היה בפלמ”ח ובהגנה והוא בא מסוריא, ולא כתוב על כך בדפי ההיסטוריא.. אני יודעת שהיו לו חברים שבאו מסוריא ולחמו ביחד איתו, כמו החבר’ה שבאו מרוסיא ולימדו אותו את השיר פטמויצ’קה שעכשיו יש סמלוטי (מטוסי קרב) ולכן אדייבוצ’קה, אדייבוצ’קה פטום.. (בנות בנות אחר כך..). אני למדתי מהשכנות בגטו הרוסי בראש העין לומר- מלצ’יקי מלצ’יקי פטום..

לֹא לָנוּ יְהוָה, לֹא-לָנוּ: כִּי-לְשִׁמְךָ, תֵּן כָּבוֹד–עַל-חַסְדְּךָ, עַל-אֲמִתֶּךָ.
לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם:    אַיֵּה-נָא, אֱלֹהֵיהֶם.
וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם–    כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.
עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב;    מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם.
פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ;    עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ.
אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ;    אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן.
יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן–רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ;    לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם.
כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם–    כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם.
יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּיהוָה;    עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

ושלא מספרי הקודש החתומים, אתם יודעים כותבים כמו דוד המלך דוד המלך שכתב את התהלים. דוד המלך שכתב שלא כמו מלך שאנחנו מכירים בסטייל אליזבת‘ או סטייל מנהיגי עולם שאנחנו מכירים היום. דוד המלך כשכתב את התהלים הוא כתב כעבד יהוה. הכי טוב יהיה לתאר את כתיבתו של דוד בתהלים  במילותיו של דוד..

הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים,  אֶל–יַד אֲדוֹנֵיהֶם—כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, אֶל–יַד גְּבִרְתָּהּ: כֵּן עֵינֵינוּ, אֶל–יְהוָה אֱלֹהֵינוּ— עַד, שֶׁיְּחָנֵּנוּ. 

בתהלים, השירה של דוד היא פניה ישירה לבורא עולם תוך משתף אותו במצוקות גדולות מאוד ומבקש את עזרתו,תעצומות נפש גדולות מאוד ואלו תעצומות של אדם שהוא מלך והוא מדבר עם יהוה כעבד כמו הקבצנית הזקנה ברחוב שמבקשת עזרה. 

איבן גבירול שחי בתקופה מאוחרת יותר וזאת בתקופת הגלות, כמו יהודה הלוי כתב הרבה בהשאלה מדוד המלך.כשקוראים את הכתבים האנשים האלה, מעבר לתכנים הספרותיים כמו שאתם קוראים להם,  מעבר לתחושת הקדושה שהם מעוררים בליבותינו יש דבר שצריך לחשוב עליו וזאת הקרבה. הקרבה לבורא עולם. הקרבה והבאמת ובתמים של ליבותיהם. 

במחשבה המיידית כשקוראים את איבן גבירול, תורה כתובים ושירה יהודיה נראה ישן, לא קשור לעת הזו… … חכמים אמרו זה הישן חדש חדש. זה סוג של תודעה שנובעת מדרך חיים שהתודעה של ימנו לא יכולה להכיל, שכמו שבורא עולם נשגב מבינתנו, כך הבינה בעת הזו התרחקה במהלך הדורות במהלך הגלות ועד ימנו אנו ממש מבינתם של האנשים האלה כמו דוד ואיבן גבירול ויהודה הלוי וכמו שבזי.  מה שאני אומרת הוא שהישן הוא החדש, כפי שהציע ברסלב ובצדק,הוא למעשה חדש וזאת רק בגלל שהזמנים החדשים לא מייצרים חדש. לכן אנחנו מוצאים עצמנו הרבה פעמים מתמודדים ברוחניות עם אותן בעיות שהתמודדו לפני אלפי שנים ואם כך אין באמת חדש. 

סולל ובונה.

שלמה המלך היה חבר של מלכת שבא. יש מצב שמלכת שבא היא האלוהים האחרים של ההודים- שיבא. המאמינים של שיבא אומרים שהיא האלה שבונה והורסת. אלתרמן שבנה להיא שוא חומה, אמר שהיא לסופרים החטא והשופטת. ואתם יודעים בורא עולם קרע את ממלכתו של שלמה.

כֶּתֶר מַלְכוּת.

במזמור לאסף נאמר:

אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.

כשנאמר בני עליון כולכם הכוונה לא הייתה שאתם עליונים… הכוונה הייתה שאתם בני העליון ולא העליונים. יהוה אבינו- הוא העליון.

לכן בסופו של יום,

אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן; וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.

אתה מ’בין..

אחת ההוכחות להיות העם היהודי במצב גלות היא שהמדינה קבעה חוקים בהתאם למועדים נוצריים. למשל,מקבלי ביטוח לאומי, מקבלים שכר כל 28 בחודש לפי הספורות הנוצריות, והרבה אנשים מקבלים שכר ב– 9-10בחודש לפי הספורות הנוצריות.

מה שקבוע הוא הספירה הנוצרית. מבחינה זו למועדים היהודים אין ערך, אין קיבוע. למעט מקרי מועדים יהודים שמאלצים את נותן השכר להקדים את מועד השכר ועדיין למועד היהודי אין ערך קבוע מבחינת השכר.

לכסף יש משמעות רבה לנוכח הידיעה שעם ישראל נדרש לתת כסף לצורך כיפורי נפש במדבר.

האמרה שהחיים והמוות ביד הלשון, כנראה נוצרה מלימודי מקרה מגדל בבל כשבורא עולם הרס את השפה כדי להרוס את מגדל בבל. המועדים שקבעו בישראל גם לצורך קבלת שכר כופים על העם בישראל שיחה שמקיימת את הספורות ואת המועדים הנוצריים.

חשוב לומר את הדברים כדי שנבין שהעם לא אשם ומנהגים אלו נקבעו ע“י המדינה שלא קבעה בחוק יסוד שהיא יהודיה, לכן העם נתון תחת שלטון זר, משמע העם בגלות,בגלות כמו בגלות נוהגים גם לפי מועדי השלטון, המשל הכי טוב לדבר הוא ימי הגלות תחת שלטון פרס בתורה שהעם ציין את מועדי השלטון וגם את מועדי העם היהודי ככתוב בתורה.

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי–עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא–חֹדֶשׁ שְׁבָט,בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ—הָיָה דְבַר–יְהוָה, אֶל–זְכַרְיָה בֶּן–בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן–עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר.

עשתי עשר היא המילה הנכונה למה שאתם מכירים כספרה אחד עשר, גם במנין חודשים וגם במנין ספורות שאינם חודשים.

עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן—יָשָׁבְעָם,בֶּן–זַבְדִּיאֵל; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. מִן–בְּנֵי–פֶרֶץ, הָרֹאשׁ לְכָל–שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת—לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי וּמַחֲלֻקְתּוֹ, וּמִקְלוֹת,הַנָּגִיד; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.  

שַׂר הַצָּבָא הַשְּׁלִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, בְּנָיָהוּ בֶן–יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן רֹאשׁ; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הוּא בְנָיָהוּ גִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים, וְעַל–הַשְּׁלֹשִׁים; וּמַחֲלֻקְתּוֹ, עַמִּיזָבָד בְּנוֹ.  

הָרְבִיעִי לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב, וּזְבַדְיָה בְנוֹ,אַחֲרָיו; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַחֲמִישִׁי לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, הַשַּׂר שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַשִּׁשִּׁי לַחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, עִירָא בֶן–עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. הַשְּׁבִיעִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי,חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי מִן–בְּנֵי אֶפְרָיִם; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה,אָלֶף. 

הַשְּׁמִינִי לַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הַתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי לבנימיני (לַבֵּן יְמִינִי); וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. 

הָעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי לַזַּרְחִי; וְעַל,מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף.

עַשְׁתֵּי–עָשָׂר לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר הַחֹדֶשׁ, בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי מִ

וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי; וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה, וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר. טעיתי בניסוח. יעקב לא גנב את הברכה והבכורה, הוא קנה אותה ביושר מעשו. “האומנם התיחסה הציונות הדתית

דים לה, ומשרתים אותה. בשאלה מרכזית זו עוסק הספר “דת הציונות”, תוך כדי שהוא דן במכלול הנושאים הקשורים להבדלים ההשקפתיים שבין היהדות החרדית והציונות הדתית, ובהשלכות המעשיות של הבדלים אלה כפי שבאו לידי ביטוי במאה השנים האחרונות. הספר חושף עובדות רבות, וחומר רב, המוסתרים מהחברה הדתית לאומית ע”י רבניה, מנהיגיה, ומסגרות החינוך שלה.” מתוך הספר שת הציונות מאתר- אזמרך בלאומים.

אנשים שמכירים את ולדימיר ויסוצקי שכתב את השיר טמבל ומר “אפילו אלהים נקשר בחבל” יוכלו להבין שולדימיר דיבר בדיוק על דבריו של יואל אלחנן.

ברור לכולנו שלא ניתן להעביד את בורא עולם אך דת הציונות עושה שימוש של הבה ונתחכמה בתורה.

אתם צריכים להבין שהמוסלמים בימיו של הרמב”ם אישרו אותו. מלכים מוסלמים התייעצו איתו, כמו שאמר להם הנביא מוחמד-  “אם יש לך ספק כלשהו בדבר מה (מן הקוראן) שהורד אליך שאל את (בני ישראל) שקיבלו ולמדו את הספר לפניך.” (סורה 10 פסוק 94).” וויקיפדיא.

בתורתנו כתוב על כך-

וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם, כָּל-הַגּוֹיִם:  כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. מלאכי.

המילה תאריך לציון זמן היא לא מילה מהתורה, המילה הנכונה היא- מועד. עת. המילה זמן מוזכרת מעט מאוד פעמים.

ב”כללי” כמו שאומרים, בחירת המילה תאריך לציון זמן היא כנראה מרצון טוב:

וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ–וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים. דברים.

לא מניסן ולא מתשרי, בורא עולם אמר שהחודש הראשון הוא חודש האביב- ראש החודשים החודש של חג הפסח. לא אמר ניסן..

עזרא ונחמיה חיו בגלות ומשכך השתמשו בשמות החודשים שלהם. כמו שאתה היית בגלות והשתמשת במועדים של ארץ הגלות.

“אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור,” וויקיפדיא.

גם גת ואשקלון היו ערים פלשתיות. אין סיבה לקרוא לערים בישראל על שם ערים פלשתיות. אלו ערים אויבות של העם היהודי.

חמשת הערים הפלישתיות הן הערים של חמשת המלכים שיהושע הרג.

בשורה התחתונה, המילה הנכונה בעברית למילה פינצטה הגרמנית, צריכה להיות משורש המילה- מ.ר.ט, ולא משורש המילה ל.ק.ט.

וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם. עזרא.

לנוכח ידיעתנו שהשמש היא בצבע שהגדרתם- צהוב. ולנוכח ידיעתנו שלכהן אסור לבוא אצל הצהוב כי טמא הוא. ברור לכולנו שאנחנו לא יודעים מה הוא הצבע הצהוב. והצהוב הוא לא הצהוב שאתה חושב שהוא. כך שאולמרט שאמר שהוא לא מבקר במשחקי בית”ר תוך שהוא אומר שהוא מתבייש על היחס של אוהדי בית”ר לערבים, לא עושה את אולמרט הכהן שלא בא אצל הצהוב כי טמא הוא. וכמובן שלא עושה מהחבר’ה של קטמון (אבן הקאטון ומונים) טמאים. הרבה מהם עניים, אתם יודעים. מה שעשה אולמרט זה הטיית גר. הנזק שעשה אולמרט לערבים\לגר כרווזיוניסט שערש התהוותו בהתנחליות הוא הרבה יותר גדול מהבעת שנאה לערבים. הנזק כמנהיג שבשלטונו עשקו שכר גר ושכר יהודים הוא הרבה יותר גדול.

יותר נכון לומר שהצהוב הטמא מיוחס לשער (שֵּׂעָר) צהוב ולא לשמש. כך שלא כל השימושים בצבע הצהוב טמאים. אני אוהבת את הצבע, בורא עולם ברא.

lon זה צבע בערבית. בוני מגדל בבל עושים מאגיות באמצעות צבע.

לצורך העניין גם לאברהם היה עבד, זה לא עבד שאתם חושבים שהוא, אברהם שלח את עבדו למצוא לבנו כלה והעבד ביקש את עזרת בורא עולם לעשות את המלאכה שאמר לו אברהם לעשות, העבד של אברהם היה עבד שמשיח עם יהוה, הוא לא היה אדם געול. כשבורא עולם שחרר את עם ישראל מעבדות מצרים משה שאל את בורא עולם מי אומר לעם ששלח אותי, בורא עולם אמר לו שיגיד לעם שאהיה שלח אותו. וכפי שניתן ללמוד, בורא עולם היה גם בעבד אברהם.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם–אֶל-עִיר נָחוֹר. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת. וַיֹּאמַר–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.למעוניינים לקרוא את כל הפרק.. אתם צריכים להבין, האב של רבקה לא נתן ככה את רבקה ליצחק.. הוא קרא לנערה ושאל פיה, וזה עוד בימי קדם, שהיו “פרימיטיבים”.

צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן–נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים.

דוד עשה הבדלה בין סוג האהבה של אהבת נשים לאהבת יהונתן אליו. הוא לא עשה משכב את זכר משכבי אשה.

מֵאַהֲבַת נָשִׁים.

בהמשך אמר דוד:

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ;

ברור לכולנו שכמו שאנחנו לא מתרגמים את דבריו על שאול ויהונתן כמשכב בין אב לבן כך לא ניתן לפרש את מערכת היחסים בין יהונתן לדוד כאיש ששוכב את זכר משכבי אשה.

אם דוד המלך היה שוכב את זכר משכבי אשה- הוא לא היה נהיה דוד המלך, יען כי משכב מסוג זה- זה דין מוות. זה תועבה.