במגילת אסתר לא מוזכר שם הבורא וישראל לא נושעו בסיפור בתשועת הבורא.

“במגילה מצוי שפע של פרטים בנוגע להווי החצר הפרסית. באופן כללי מתאימים פרטים אלה לתיאורים המצויים אצל ההיסטוריונים היווניים, ובעיקר אצלהרודוטוס. אחשוורוש הוא כאמור דמות היסטורית המזוהה עם מלך פרסי ידוע. יש תיעוד, כנראה מהמאה ה-5 לפנה”ס מן העיר השומרית בורסיפה, לפקיד בשירות אחשוורוש ששמו מרדוכה.[3] תיאור ארמון אחשוורוש במגילה על חלקיו – החצר הפנימית, החצר החיצונה, בית המלכות, בית הנשים ועוד – מתאים לארמון מלכי פרס שנחשף בשושן. כותב המגילה מפגין בקיאות ראויה לציון גם בשפה הפרסית ובמונחי החצר: מילים כגון אחשדרפנים, פרתמים, גנזים (גנזי המלך), דת, פתגם – הן מונחי שלטון של החצר האחמנית.

השוללים את אמינות המגילה מצביעים על כך שהסיפור נעדר מהכרוניקות הפרסיות ותיאורי ההיסטוריונים היווניים שבידינו, והוא אף כולל פרטים שאינם עולים בקנה אחד עם תיאורים אלה. כך למשל, על פי הרודוטוס, אשתו של אחשוורוש לא הייתה אסתר או ושתי, אלא אמסטריס. הרודוטוס טוען גם שהמלכה חייבת להיבחר מבין שבע משפחות האצולה הפרסיות, אם כי בחינה של המלכות שכיהנו בפועל מעלה בספק מגבלה זו. בנוסף, על פי התיעוד ההיסטורי, כשאסתר נלקחה לארמונו של אחשוורוש הוא כלל לא היה בשושן אלא במלחמה מול יוון. כמו כן, מניין ה”מדינות” (סטרפיות) באימפריה הפרסית היה 20 ולא 127 כפי שנמסר במגילה. חוקרים מצביעים גם על פרטים בלתי סבירים המופיעים בסיפור: משתה מפואר של 180 יום; סירוב פומבי של המלכה ושתי לצו המלך; הצו שמורה “להיות כל איש שורר בביתו”; בעוד מוצאו היהודי של מרדכי ידוע ברבים, אסתר שהיא בת דודתו ובתו המאומצת מצליחה לשמור את מוצאה בסוד; מינוי אדם ממוצא לא פרסי לראש השרים, הן המן והן מרדכי; מסירת הצווים ברחבי הממלכה “מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו”, במקום בארמית, שפתה הרשמית של האימפריה; הכלל שחוקי המלך אינם ניתנים לביטול איננו מתועד אצל ההיסטוריונים, ואין זה סביר שממלכה גדולה כמו הממלכה האחמנית יכלה להתנהל בדרך זו.

את הפרטים הרבים התואמים להוויי הפרסי, מיישבים החוקרים על ידי כך שהם מצביעים על ספרות יוונית היסטוריוגרפית שגם בה מצוי שפע כזה של פרטים על החצר הפרסית. לדעתה של חוקרת המקרא אדל ברלין (אנ’), מקור הדמיון בין תיאורי החצר הפרסית בכתבי ההיסטוריונים היווניים לבין תיאורי המגילה הוא בהשפעה תרבותית משותפת ולא ברקע ההיסטורי: אין להתייחס לדברי הסופרים היווניים בעניינים אלה כאל דיווחים היסטוריים אמינים, ואף מחבריהם ונמעניהם המקוריים לא התייחסו אליהם ככאלה – מדובר בסיפורים. נראה שבתקופה הפרסית התקיים ז’אנר של סיפורי עלילה שעסקו בחצר הפרסית, ושנשזרו בהן מוטיבים מוגזמים של פאר, משתאות וכדומה, שאחיזתם במציאות רופפת. סיפורים ומוטיבים מסוג זה רווחו כנראה ברחבי האימפריה הפרסית, ואף מחוצה לה. לדברי ברלין, הן תיאורי היוונים והן סיפור המגילה נוצרו על רקע תרבותי-ספרותי זה.[4]. WIKIPEDIA.

מקור ההומואים הוא מספרטא. דרך חייהם והדרך שהם התייחסו ליוונים שהם קראו להם הלוטים מזכירה את הקיבוצניקים.

ברור לי ולך שלפי המבנה השלטוני של ספרט”א\ה העם היווני היה עבד שלהם, לכן לא ייתכן שתגיע אתה, כמעסיק עובדים בשכר עוני וגם דרך קבלן כח אדם, לארוע עם המרצדס שלך, או ה- BMW או הג’יפ המפואר שלך ותפרוש את זרועותיך ותרקוד הזבקיקו של העני היווני בו העני היווני שופך יגונו ומביע את תפילתו, לצלילי AGONIA., זה לא הריקוד שלך ואתה נראה עלוב שאתה מתפלל את תפילת העני היווני. העם היווני – שונא אותך ושאתה בא לארצו הם משמיעים לך את המוסיקה של התיירים כדי להוציא ממך כסף.. “פולקלור של משרד התרבות” אתה יודע.. ואחר כך הולכים לשמוע מוסיקה יוונית אמיתית, כמו בסרט ריקוד מושחת שהם היו נותנים לעשירים את התחושה הזו שכבר מזמן אבדה לעשיר ואחר הולכים לרקוד ברחבת הריקודים שלהם, את הריקוד האמיתי.. וככה אתם רצים מערב יווני אחד לשני ומהשני לשלישי לרקוד ריקוד שאינו הריקוד של העשירים.

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָֽבֶן: וַֽאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִֽׁי: וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵֽינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתֽוֹ: וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַֽחֲרָיו לִזְנוֹת אַֽחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּֽם: ויקרא.

וַֽאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִֽׁי: 

מתוך המקום הזה נחשוב שוב על מגילת אסתר.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: ירמיהו.

.

Copyright © 2020 . All rights reserved.