בכורי עת השלום מראשית ועד חודש ראשון בשנת שישים ושבע לקוממיות העם היהודי בארץ ישראל- תורה.

וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. – פרשת תרומה.

כֵּן תַּעֲשֶׂה
וְעָשִׂיתָ
תַּעֲשֶׂה
תַּעֲשֶׂה
תַּעֲשֶׂה
וְעָשִׂיתָ
תְּצַפֶּה
וְצִפִּיתָ
וַהֲקֵמֹתָ
וְעָשִׂיתָ
מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ.

אללה הוא אכבר- אלהים גדול.

נכנסנו למסעדה ואז הגיע המלצר, שאלתי אותו על מהות הצום ומה זה בכלל חודש הרמאדאן אז הוא הסביר שהם צמים כדי להרגיש את הרעב שמרגישים עניים בחיי היום יום שלהם ובחודש הרמאדן הם עושים השתדלות גדולה לעזור לזולת להקפיד על דרך ארץ, לא לקלל, לא לרכל, לא לפגוע וכו.. וזה שזה חודש זה סוג של אימון שבתקווה יחלחל ליום יום.. וחודש של תחושת רעב תיצור הזדהות רבה יותר עם החלש והנזקק..

אמרתי לו שזה מזכיר מאוד את חודש הסליחות שלנו, שאני מנסים לשפר את דרכינו ושמים לב למעשנו.. ומרבים בצדקה ומעשים טובים.. ספרתי לו שבחו”ל חשבו שאני מוסלמית רק בגלל שאני לא אוכלת חזיר..

צחקנו ואמרתי לו, תגיד, איך זה שיש לנו כל כך הרבה דברים דומים ואנחנו לא מסתדרים ביננו? אז הוא אמר לי “אנא עארף..?” אמרתי לא שגם אני לא ערפה.. (-:

 שתי תורות.

ספר תהלים הוא ספר המתאר את מאבקו של דוד המלך באויביו.
אם בספר שמואל מדובר על קורות חייו של דוד המלך, אלו שמעל פני השטח,
ילדותו, משיחתו , מעשה גבורתו,  מאבקו בשאול , מלחמתו נגד הפלישתים.
שאלו סוג של קורות חיים של מנהיגים כאלו או אחרים שקראנו עליהם בעבר.
ספר תהילים מתאר את מאבקו הרוחני של דוד המלך.
מלחמתו של דוד המלך בתהילים היא בזדים שהליצוהו בפועלי האוון ביורדי הדומא
במכשפים, בחובר חברים מחוכם שראשו ראש פתנים אכזר..
בספר תהלים מתאר דוד המלך את הפעולות הרוחניות שנעשו עליו
ע”י אותם שדים שחידדו עליו לשונם..שחרשו חרשים על גבו..שהתוו את חייו..
שצירם אינם צירנו.. שמגפן סדום גפנם. שחמת תנינים יינם.

בראשית ברא. בראשית.

השם- יְהוָה אֱלֹהִים.
הפעולה- וַיִּיצֶר.
סוג האדם– אִישׁ.
סוג היצירה-
 עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים;
הפעולה– וַיִּבֶן.
סוג האדם- אִשָּׁה.
סוג הבניה: הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם.
המיקום- בְגַן-עֵדֶן.
הפעולה– וַיִּטַּע.
הציווי- לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

סדר קריאה.

בורא עולם המשיל את מצרים ללילה:

שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה.

בריאת העולם היתה כשהיה חושך, היה לילה, היה תוהו ובבוהו.

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

בורא עולם שחרר אותנו מעוני.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ–אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

משמע,

עוני זה חושך, זה לילה, זה תוהו ובוהו.

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ – שׂוֹנֵא בְנוֹ.

אני הבנתי את ליבוביץ’. הרי מה לייבוביץ’ אמר בעצם למנהיגי מדינת ישראל בדורו? הוא אמר להם,  אתם לא נמצאים בתודעה המתאימה לשלוט על עם אחר בארצכם. אנחנו רק לפני כמה דקות הגענו מהגלות.. מלא אנשים ממלא מקומות בעולם שהיהדות היא רק חלק מהמכלול ממה שהבאנו איתנו, עדיין לא התוודענו… אין מצב שנצליח לקיים את מצוות הגר המוטלות עליינו כעם השולט על עם אחר. ואלו מצוות חמורות ביותר. אלו המצוות העיקריות שעוסקות בנו, כעם. יש מצוות שביין אדם לחברו. יש מצוות שבין אדם לאלוהיו. ויש מצוות של בין עם, לעם אחר. ואלו מצוות הגר. אלו מצוות שאם לא נעמוד בהן, כל העם משלם את המחיר. זה מה אמר לייבוביץ’.

מי הוא האלהים.

“נחזור: אלוהים “חייב” להיות מעבר לעולם, משני טעמים. טעם ראשון, אם יהיה בעולם או יתערב בנעשה בעולם, הרי שככל יתר הדברים בעולם, הוא יהיה נתון, בעיקרון, להכרה ולידיעה האנושית – ואזי, כאמור, יהפך לעובדה חסרת ערך כשאר העובדות בעולם. והטעם השני, אם האל יתערב בעולם הוא “יתדבק” במקריות העולם. לפיכך אל הנמצא בעולם ומתערב בו, אל מוּכר או שיכול להיות מוכר לאדם, נהפך לאליל, ועבודתו היא עבודה זרה. ” הארץ מצטטים מדבריו של לייבוביץ’.

http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2425155

לייבוביץ’ דיבר שטויות. דבריו של לייבוביץ’ הם האדרת האל והפיכתו לבלתי מושג בדרך שהיא הפיכת אלהים יהוה למושג שמהותו עליונות ללא ערך. וזאת עבודה זרה שלעצמה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. תורת ישראל.

המילה אהיה כשם תואר שיסביר לעם ישראל מי שלח את משה, ממחישה את נוכחותו, את היותו, את מקריותו של יהוה במקרה העולם הזה. מתוך מקום שלא מבקש שיזכיר את שמו אלא את מהות שליחותו של משה להביא להיות דבר יהוה בעולם הזה.

כתוב בפרוש- וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצֹּלֵעָה, עם ה’ בסוף המילה. לא את הצולע.

בימי גן עדן אכלו אדם וחווה מעץ הדעת. ואז בא אלוהים אמר: עכשיו תקבלו עונש. אתה האיש, בזיעת אפך תאכל לחם. את האישה ,את התשוקה שלך תהיה לאישך ו לא רק, הוא ימשול בך. וזה עונש. במחשבה מעמיקה נוספת אפשר ללמוד מהענין שאם תשוקתה של האישה לאיש ומשילות האיש על האישה זה עונש.

וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה.

אבי מת ב- חודש השביעי ביום השישה עשר לחודש. בוולפסון יש אנשים שאומרים שידוע הדבר שזקני באים לבית החולים להרפא ממכה ברגל או משהו לא רציני כמו שאומרים ואז בבית החולים הם נהיים חולים במחלות כמו דלקת ראות או ארועים מוחיים ומתים ממחלות אלו שהם חלו בהן בבית החולים לאחר שהגיעו להרפא ממכה ברגל.

לא תבשל גדי, בחלב אמו.

זאת אומרת שחז”ל אסרו לאכול את העוף עם החלב של האמא של הגדי.

אולי יותר פשוט היה לאסור על אכילת עוף עם בייצים.

“בקרב יהודי אתיופיה נשמר איסור זה של בשר בחלב, אך בשר עוף לא נחשב לבשר לעניין זה‏[6].” וויקיפדיה.

אני יותר מסכימה עם החז”ל של היהודים שבאו מאתיופיה בענין זה.

האמא של הגדי היא לא האמא של העוף ובורא עולם אמר בפירוש- בחלב אימו .

לצורך העניין,

לייבוביץ’, מלובביץ’ ועובדיה יוסף, היו אנשים שנסעו מעבר לים ועלו השמיימה כדי לשמוע אותה ולהשמיע אותה לעשותה.

לצורך העניין,

גם אילן רמון שקרא תהילים ועשה קידוש בשמיימה, עשה אותו דבר.

עלות הטיסה לחלל החיצון מאוד יקרה, אתה לוקח כסף מכאן ושורף אותו שם.. זה כסף שהיית צריך להשתמש בו בלבבך, בתוך כדור הארץ. אי אפשר לעשות עם הכסף ככה שהמצב ככה ככה…
.

לייבוביץ’ אמר שהמציאות שהוא רואה גם היא מוטלת בספק. כמשל הוא אמר לאדם שישב מולו שהמציאות שהוא רואה עכשיו היא אותו יושב מולו, גם מציאות זו מוטלת בספק.

המציאות שהוא ראה היא אינה המציאות אותה אדם אחר רואה.
כל אדם רואה את המציאות, את העולם, דרך העיניים שלו/ה. אם יש צופן גנטי, אז יש צופן נפשי ומשכך מכלול שונה בין אדם לאדם היוצר זווית ראיה יחודית לכל אדם ואדם שדרכה הוא או היא רואים את העולם.

ומשכך המסקנה המתבקשת היא שבזרע אברהם (אב כל הדתות) שהתרבה ככוכבים על פני השמיים, צריך להשקיע.  כמספר בני האדם כך מספר העולמות שיש לחקור ולהשקיע כדי ליצור אפשרות לקיום חיים שם.

הטעות-של-לייבוביץ

מי-הוא-האלוהים

מלובביץ’

רנטגן.
.

יש אנשים שישמעו אותי מדברת כך אודות רבניהם יחושו שאני מחללת קודש.
כמו אותו ייחוס של רב כלפי פגיעה ברבו כחילול כבוד השם.
אני חייבת להודות שתהיתי באותו רגע, לאיזה שם הוא מתכוון.